חזרנו לארץ. . .(קצת ארוך)
ובכן היום לפנות בוקר נחתנו בארץ. בביג'ין טרום הטיסה בדקו אותנו במכשיר אולטרהסגולי לוודא שאין לנו חום. לאחר טיסה מייגעת בת 11 שעות, במהלכה חבשנו חלק ניכר מהזמן את המסיכות, נחתנו בארץ לתוך פאניקה. מילאנו שאלון בנוגע למצב הבריאות. .לאוטובוס. האמת לא חשבתי שהפאניקה מגיעה לכאלה שיאים. .. בבקורת הדרכונים הסתכלו עלינו כמו על חייזרים, במכס המוכסים התעלמו מאתנו לחלוטין. ואיך שיצאנו עטו עלינו צוותי צילום. ומה יותר אטקטיבי מלראיין אמא לילדה ועוד בהריון מתקדם מאוד המגיעה מה"תופת". . ככל שהתקדמנו לכיוון הבית גברה הפאניקה סביבנו. חברה שלי אמרה שהיו כאלה שלא הבינו מה פתאום אנחנו מגיעים הביתה. . ולא לוקחים אחריות ונוסעים להתבודד איפה שהוא. באמת איפה???? כרגע היחס אלינו הוא כאל מצורעים, ויש גם יתרונות בכך. חוץ מהעובדה המצערת שרומי לא מבינה מדוע היא לא יכולה לצאת לגינה. והרי בביג'ין היא כבר הייתה ספונה שבוע בבית. . והיא לא יכולה לצאת לא בגלל הוראה של משרד הבריאות, כי לפי הדוברת שלהם (דברתי איתה) אנחנו יכולים לחיות כרגיל. . אלא בגלל החשש שלי מה יגידו אם. . ואני כ"כ רוצה שהיא תוכל לחזור תוך כמה ימים לשגרה. בנתיים אנחנו בבית. מקווים לטוב. את הצרחות של הלידה אני אצרח כבר בעברית וכולי תקווה לחזור לבייג'ין עד תחילת יולי. .(עבודה . . .)אחרת נהיה בבעיה. . . תודה לכל המתעניינות. הטיסה עברה בצורה חלקה. אני מרגישה ממש טוב. האמת היא שכבר שקלתי לכתוב ספר ושמו "טיסות ברחבי העולם במהלך ההריון" בהריון הזה בניגוד לקודם, שבקושי הסכמתי לטוס לאילת, טסתי ארבע טיסות טראנסאנטלנטיות, שתי טיסות באזור, ואפילו טסנו בתחילת ההריון לארופה. . כך שחוויות ממטוסים יש לי לרוב. זהו לבנתיים. . יעל
