שירה כמים 1959
Well-known member
לאחרונה לימדתי את עצמי לעשות תנועה של אתם יודעים מה
עם האצבע האמצעית, אני מרגישה שזה מקל עלי
לסרב להיכנע למסכנות, לקורבנות, כאשר אני
"מתמסכנת" כמו שהם קוראים לזה,
אני שבה ומרימה אצבע משולשת
לכיוון השמיים - לא אלוהים, לא ירחים, לא חלל ריק וקר, לא מבקרי ספרות נרקיסיסטים
אפ אחד לא ישאיר לי את האצבע המשולשת במקומה החסוד, יצטרכו לכרות לי אותה לפני כן,
ואף אחד לא יכרות (כך נראה, אין לדעת, עם מה שקורה בארץ הזאת, עם ידיעת הטבע האנושי השחור משחור המוות
ההולך ונגלה ומעמיק לפניי עוד ועוד ככךל שאני מזדקנת), לא יסתמו לי את הפה, כאשר אני מנסה לנוח
ולצוף על גלים של מאיה אנג'לו, אח, אלוהים, כמה אמיצה היא הייתה, אבל מישהו הלך לרצוח בשבילה את הקוצח שלה,
זה בטח גרם לה להרגיש חשובה, גרם לה להרגיש ילדה אהובה, עכשיו היא מעוררת השראה
בזמן שהחרה צף על גלי הים התיכון הקרוב לאזורנו
ומזג האויר משחים
עם האצבע האמצעית, אני מרגישה שזה מקל עלי
לסרב להיכנע למסכנות, לקורבנות, כאשר אני
"מתמסכנת" כמו שהם קוראים לזה,
אני שבה ומרימה אצבע משולשת
לכיוון השמיים - לא אלוהים, לא ירחים, לא חלל ריק וקר, לא מבקרי ספרות נרקיסיסטים
אפ אחד לא ישאיר לי את האצבע המשולשת במקומה החסוד, יצטרכו לכרות לי אותה לפני כן,
ואף אחד לא יכרות (כך נראה, אין לדעת, עם מה שקורה בארץ הזאת, עם ידיעת הטבע האנושי השחור משחור המוות
ההולך ונגלה ומעמיק לפניי עוד ועוד ככךל שאני מזדקנת), לא יסתמו לי את הפה, כאשר אני מנסה לנוח
ולצוף על גלים של מאיה אנג'לו, אח, אלוהים, כמה אמיצה היא הייתה, אבל מישהו הלך לרצוח בשבילה את הקוצח שלה,
זה בטח גרם לה להרגיש חשובה, גרם לה להרגיש ילדה אהובה, עכשיו היא מעוררת השראה
בזמן שהחרה צף על גלי הים התיכון הקרוב לאזורנו
ומזג האויר משחים