לאחר אובדן הריון פעם שנייה ברצף ללא ילדים

[אופטימיות ריאלית]

לאחר אובדן הריון פעם שנייה ברצף ללא ילדים

שלום,
אני קוראת בפורום הנפלא הזה כבר חצי שנה ולא העזתי להרשם ולכתוב עד עכשיו. עכשיו לצערי הרב מאוד, עברתי הפלה פעם שנייה ואני מרגישה שאיבדתי את הכוח והתקווה הזהירה שהיתה לי. משהו בי התערער ואני מפחדת מהעתיד.
ההפלה הראשונה קרתה לפני 5 חודשים בשבוע 16.5 לאחר שבסקירה ראשונה התגלה שלעובר אין דופק והפסיק להתפתח משבוע 14. ההריון לווה בחששות מודחקים להפלה כיוון שהיתה תוצאה של בדיקות דם של שקיפות עם PAPPA נמוך מאוד 0.04 ומשבוע 12 החלו דימומים, אומנם בכל פעם שנבדקתי אמרו שיכול להיות ושכל עוד יש דופק והדימום אינו טרי הכל בסדר.
בשבוע 15 בערך לאותו הריון, התחיל אצלי התקף הכי קשה שהיה לי, של טרשת נפוצה, שאני מאובחנת בה כבר 9 שנים, שבוע לאחר מכן, אובחן ההתקף, וכיוון שטרם ידענו על אובדן ההריון, קיבלתי הנחייה לחכות שאולי יעבור לבד ההתקף, ללא טיפול. באותו ערב, בסקירה ראשונה, התקבלה הבשורה הקשה. למחרת עברתי גרידה. הייתי נחושה לא לתת למחלה לעקב ולא רציתי לקל טיפול סטרואידים מחשש שישבש וסת. לצערי חיכיתי יותר מדי זמן(חודש) עד התקף שהלך והחריף. בסופו של דבר לא יכולתי לשאת את התסמינים יותר והתחלתי טיפול סטרואידים. הטיפול עזר מאוד לעצור את ההתקף. הופניתי לשיקום בפיזיותרפיה, הידרותרפיה, חזרתי לפילאטיס וליוגה...מנסה לחזור לעצמי ולשמור על אופטימיות, כי מה הסיכוי שזה יחזור בהריון הבא? אין! אז זהו, שטעיתי בגדול.

לרגע לא דמיינתי לעצמי שקיימת אפשרות שזה אכן יקרה שוב, שברון הלב כל גדול, לכן החלטתי לכתוב, אולי תוכלו אתן להאיר את עיני ולחדש אצלי את התקווה.
לאחר ביצוע היסטרוסקופיה לאחר הוסת הראשון לאחר ההפלה הראשונה, שחזרה תקינה, ניסינו להיכנס להריון, לא הצלחנו בחודש הראשון, אך חודש לאחר מכן נכנסתי להריון שני, שזה עתה הסתיים בהפלה בגרידה.
בהריון הזה, לא נצפה דופק, והעובר הפסיק להתפתח בשבוע 6. חיכינו בהנחיית הרופא לבדיקה חוזרת של אולטרסאונד שאותה ביצענו ביום הולדתי 17.12 בתקווה לקבל מתנה נס חנוכה, לא קיבלנו נס. בסופו של דבר עברתי גרידה בשבוע 9.6 שהיתה ביום ד האחרון 27.12.
בכיתי ובכיתי, אין דרך לשנות את אשר קרה. אין יותר ולא משנה כמה השלמתי עם האובדן הקודם וכמה התאימו התאריכים של ההריון שבא אחריו, בכל זאת, הרע מכל קרה.
מבחינת ברורים,
עשיתי היסטרוסקופיה לאחר ההפלה הראשונה, שיצאה תקינה, כמו כן בדיקות קרישיות שגם כן תקינות. נכון לעכשיו הופנינו לייעוץ גנטי במטרה לבצע בדיקת קריוטיפ הורי לנו לבדיקת הכרומוזומים שלנו על מנת לוודא שאין איזה שילוב כלשהו שאנחנו מורישים.
השאלות שלי הן:
1. האם יש ברורים נוספים שעלינו לעשות? שאלתי שני רופאי נשים וכרגע לטענתם ביצענו את רוב מה שיש לעשות מלבד הקריוטיפ. יש לנו תור לייעוץ ב 29.1 שמרגיש כמו נצח מהיום..
2. איך קמים וממשיכים כאילו כלום לא קרה? חוזרים לעבודה? לשמחה? לחיים? כרגע, יש לי כל מיני תסמינים שונים ועדיין לא חלף שבוע מהניתוח, אז בינתים אמרתי שאת לעצמי את השבוע הזה ואני חוששת לחשוב על הלאה..
3. בעלי אמר בשעת עצב גדול שהוא לא יודע מה יותר גרוע, שימצאו משהו שלא בסדר או שלא ימצאו משהו שלא בסדר, כי זה אומר שיכול להיות מצב שזה יקרה שוב ושוב ולא נצליח להביא ילדים ברור לי שרוב הסיכויים שפעם הבאה כן יהיה טוב, אבל מאוד מתקשה להאמין בטוב כרגע. כותבת ובוכה.
אשמח לעצתכן,
תודה ענקית

 

[איןאריותכאלה]

איך ממשיכים כאילו כלום לא קרה

אין אפשרות כזו. אי אפשר להמשיך כאילו כלום לא קרה. אולי קצת כמו שמישהי שמתחתנת פעם שניה לא מגיעה לנישואים החדשים כפי שהגיעה לראשונים. נדמה לי שהשאלה המדויקת יותר היא: איך ממשיכים מתוך הידיעה שהסיוט הזה עלול לקרות שוב. ממשיכים כי הרצון להורות בוער. ממשיכים כי רוב ההריונות מסתיימים בטוב. ממשיכים לאחר ביצוע כל הבדיקות הנחוצות ותוך התייעצות עם מומחים. ממשיכים כי בשלב הזה הדרך להורות עוברת דרך הריון (יש שבוחרים אחרת) - אז פשוט ממשיכים כי אין ברירה. הבכי, הצער, הכאב, התסכול, הקנאה (ועוד רבים אחרים) כולם לגיטימיים, מתבקשים ממש. אני מאד מאד ממליצה על קבלת סיוע חיצוני בנוסף למעגל התמיכה שאני מקווה שיש לך. אני ממליצה את זה לכל מי שניצבת מול השבר הזה, ואת עוד מתמודדת בנוסף לאובדנים ולהורמונים גם עם מחלה קשה, בעלת השלכות פיזיות ונפשיות כאחד, שגוזלת מכוחותייך. חיבוק חם וגדול על המסע הקשה שלך.

 

[nanag8]

מזדהה

אני בדיוק באותו מצב כמוך, שתי הפלות של שני הריונות. אחת בשבוע 5 ואחת בשבוע 16. בשניה העוברית היתה עם דופק, פשוט ירידת מים מוקדמת. עברו חודשיים והיוםאני אחרי היסטרוסקופיה תקינה, שלפני שביצעתי פחדתי מהכל, גם שיצא תקין ואז מה הבעיה בעצם?? אבל אחרי שיצאתי מהבדיקה שהכל תקין יצאתי עם כוחות מחודשים.. הבנה והכלה שאולי הכל בעצם ביש מזל, ושבשביל שבסופו של דבר אאחוז באוצר משלי אני מסוגלת לספוג הרבה, למרות כל הכאב.
תהי אופטימית עם כל הקושי, לשכוח ולהתנהג כאילו לא קרה כלום זה מאוד קשה. אני יכולה להבין אותך לגמרי...
מציעה לך כמה שיותר לחזור לחיים הרגילים ואם בחיי היום יום את הרבה לבד בבית אז תחפשי אפילו פעילות מעבר. אני סטודנטית וגם עובדת וגם עושה התמחות, וכשאני כבר בבית זה לרוב עם בעלי ולא לבד.

מאחלת לך הריון תקין עם ידיים מלאות בעזרת ה'!! מבינה את הכאב ואת הצער- אבל אנחנו חייבות להתחזק בשביל להמשיך הלאה, לי עוזר לחשוב שנשמה שצריכה להגיע לעולם תגיע בכל מחיר.

נשיקות

 

[אליסקה]

עידוד

ההפלה השנייה היא הכאפה האמתית.
אני עצמי עברתי שלוש הפלות. בהפלה הראשונה מסבירים לך שזה קורה, תקלה, לא נורא, בפעם הבאה יהיה בסדר. כשזה קורה בפעם השנייה, זה כבר סיפור אחר לגמרי, כי את מבינה שזה ממש לא בסדר. אני זוכרת ששם גם אני נשברתי, אבל התאוששתי והמשכתי הלאה, ועל כך נדבר עכשיו:ֿ
קרישיות, קריוטיפ והיסטריוסקופיה הן הבדיקות המקובלות לבירור הפלות חוזרות. אם הן חוזרות תקינות, אין מנוס מלהמשיך ולנסות לקוות לטוב, כי איכשהו יש כאלה שזה קורה להן יותר מאחרות. למה? אלוהים יודע. הדבר היחיד שעליו כדאי להקפיד הוא לשמור על הרחם ובעיקר על הרירית - להעדיף ציטוטק על גרידה, אם ניתן, ולקחת תרופות לעיבוי הרירית, אם צריך, למרות שזה מעכב, ומי כמוני יודעת שאין כבר סבלנות. פחות מומלץ לבקר אצל מי שטוען שהוא יכול לפתור לך את הבעיה (פרופ׳ כארפ, או כל מדקר סיני באשר הוא), אבל גם זה מותר (אלוהים יודע שהייתי אצל כולם!).
יכולה לספר לך שבפעם הרביעית זה הצליח לי. לא עשינו שום דבר אחר, פשוט במקרה הצליח. יש פה את שירה היקרה, שהצליח לה בפעם השביעית, ועוד שתי חברות שלי והחברה נאטשל, שהצליח להן בפעם השלישית, ואת קרובת משפחתי שהצליח לה בפעם הרביעית - וכל הפעמים הקודמות אינן מוסברות.
אני מאחלת לך שלא ימצאו שום בעיה מאובחנת, ושתמצאי בך את הכוח להתגבר ולהמשיך. מאוד קשה, אבל אין ברירה. בסוף 99.9% מצליחות, כי ככה זה. חזקי ואמצי.
שולחת לך חיבוק

.

 

[אופטימיות ריאלית]

תודה לכולכן על המקום והחיבוק

מרגישה שאני לא יודעת מה לומר, איך להתנהג, מה להרגיש,..., תודה לכן על הלגיטימציה פשוט להיות במקום הזה, שמה שיוצא טבעי זה בסדר, ושלהפסיק להחמיר עם עצמי, זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו. אני מרגישה כל הזמן צורך להסביר לעצמי ולקרובים אליי שאני לא אדם רע פשוט לא מסוגלת לשמוח בשמחתו של אף אחד אחר עכשיו.
אי הודאות זה עולם שמוכר לי מאוד בתור חולת טרשת. החיים זה לא פיקניק, למדתי כבר בגיל צעיר, אומנם מרגישה שהכאפה הזו ככ חזקה שאפילו אותי זה מערער מאוד.
מתביישת במה שקרה לי. מודעת לכך שאין במה להתבייש..אבל זה מה שיש (חלמתי בלילה שעושים לי טקס shame כמו במשחקי הכס לא נשלט..) קשה לי עם התחושות הללו. מחר תהיה לי פגישה עם העובדת הסוציאלית שמלווה אותי בחצי השנה האחרונה ואני מקווה שבקרוב לפחות ארגיש שאני מצליחת להחזיר לעצמי את הביטחון.
מודה לכן על החיבוק והעידוד. זה ממש לא מובן מאליו שאתן מקדישות את הזמן כדי לעזור. מעריכה מאוד.
מקווה שכולנו נזכה להיות אמהות אוהבות לילדים בריאים, חכמים וסקרנים, בקרוב אמן. מקווה שנצבור בחיינו יותר זכרונות טובים מאשר לא טובים. ש 2018 תהיה השנה שלנו.

 

[כבשה0פועה]

את ממש לא אדם רע. את בת אדם.

אפילו השם שבחרת משדר חיוביות מהולה בתבונה: את אופטימית, ועדיין ריאלית.
אל תתביישי חלילה !!! לא בטוחה האם את מתכוונת לאבדנים שעברת, למחלה, או למנעד הרגשות האנושי שאת חווה - אבל כל רגש שתחווי בתקופה הקרובה הוא הגיוני. ייתכן שאפילו יהיו רגעים בהם כן תשמחי ותקנאי גם יחד. Been there, done that. אצלך גם המחלה ברקע, והסחרחרת הרגשית של האבדנים. את אמיצה מספיק כדי להודות בקושי הרגשי - ואת אפילו מתמללת אותו לסביבתך, כך שיש לך בעיקר במה להתגאות.
מחזקת אותך בתקופת העצב שאת ובן זוגך חווים, ומאחלת לכם שתתחזקי פיזית מההפלה ושברגע שתוכלי ותרצו לנסות שוב - תזכו במהרה להריון תקין ושככל שיתקדם תתחילו להאמין בו. בקיצור - ששנת 2018 תהיה השנה שלכם או ממש ממש לקראת קו הסיום-קו ההתחלה.

 

[שירהד1]

ממשיכה לכתוב-

חשוב שתעבדי עם העובדת הסוציאלית את כל קשת הרגשות שלך.
בכל אופן- רוצה לכתוב לך שאני באיזשהו מקום מבינה את התחושה שאת מתביישת במה שקרה לך, אך אני רוצה לעודד אותך לעבד את התחושה הזו בטיפול כדי שתגיעי לתובנה שאין לך במה להתבייש. את לא אשמה, לא עשית שום דבר רע.
אני מכירה היטב את התחושה הזו- לא של הבושה, אלא של חוסר הצדק הזה ושל "מה? אני פחות שווה? למה אחרות יולדות ואני לא?"...

באמת שזה מורכב. אני ממש מבינה את זה.
יחד עם כל הכאב, עבורי- החזרה לשגרה והתעסוקה העצמית סייעה לי בשיקום הנפשי.

אנחנו פה, לכל דבר ועניין שאת זקוקה לו.
שולחת חיבוקי תנחומים וכוחות,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[אופטימיות ריאלית]

תגובה לשירה, תודה..

תודה רבה על המילים החמות, החיבוק הוירטואלי, כרגע אני נמצאת בבלאגן ומנסה בעל כורחי לקחת הכל ברוגע כמה שניתן כי באמת מה שחשוב שהמחלה תתייצב חזרה ואהיה מחוזקת לקראת ההריון הבא שיהיה תקין ושלם עם ידיים מלאות כל טוב.
למזלי, בעבודה תומכים, הבוס הישיר מיודע לגבי ההפלות, גם הבוס הקודם שמעליו. הם באמת מקסימים. אומנם לא יודעים על טרשת בשלב זה גם אינני חושבת שכדאי שאספר.
למרות שזה מכביד, עדיף לחשוב על הטווח הרחוק ולשמור לעצמי את המקום בעבודה ללא סטיגמות. מקווה לחזור לאיתני איכשהו, לפחות חלקית, בהקדם. מה שבטוח שבהדרגה.
כרגע עדיין בבית, בדיוק סיימתי טיפול של הטרשת היום 5 ימים ואני מקווה שהטיפול יחל להשפיע בתקופה הקרובה, בצורה טובה. החלטתי לנסות להוריד הילוך, לא לצפות לכלום, לקחת פרק זמן לעצמי שבו אתחזק ברוגע, לחזור לפיזיותרפיה, הידרותרפיה, רפואה משלימה, פילאטיס, יוגה, כל מה שאפשר, לאט לאט בלי נקיפות מצפון, כי הגוף יתפקד טוב כשיהיה לו טוב ואין דרך לזרז את זה מלבד לתת לו מה שהוא צריך...
לא רוצה להמשיך להתאבל על עצמי, מנסה לשחרר את העצב, את הבאסה, את הבושה, את האובדן הזה שלא עוזב...מקווה שהזמן יעשה את שלו.
מנסה לחשוב על הכאן ועכשיו, יום יום, לא מה יקרה בעוד יומיים. זה יותר קל לי כרגע.
שוב תודה על הלב הרחב שלך ושל כל המדהימות פה בפורום.
הלווואי והיו קיצורי דרך, אלו הקלפים ולא מפסיקים לשחק, משחקים הכי טוב שיכולים.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדני ההריון

מאוד נגעת לליבי בתיאורים שלך של מורכבות העניין.
אני עונה לך לאחר שקראתי את כל השרשור, כולל את התגובות הנפלאות, הנבונות והרגישות שכתבו לך כולן פה, ושאני מסכימה עם כל מה שנכתב.

אני רגועה יותר, מאחר שקראתי שאת מלווה על-ידי עובדת סוציאלית. חשוב מאוד מאוד לא להיות לבד בהתמודדות הקשה הזו ושתמשיכי ותמשיכו להיות מלווים על-ידי אשת מקצוע.

בנוסף על אובדני ההריון, את מתמודדת עם מחלה קשה. אני יודעת שיש אמנם טיפולים ושניתן פעמים רבות לשלוט על המחלה, אך עלולות להיות גם רגרסיות מורכבות והתקפים.

יש לי כמה שאלות ואם תבחרי לענות עליהן, אוכל אולי לנסות ולסייע בסיעור המוחין, מעבר לתמיכה הרגשית:

1. השאלה המתבקשת- לגבי המחלה של הטרשת הנפוצה- מה מצב המחלה כיום והאם יש לה השפעות כאלו ואחרות על יכולת האישה לשאת הריון? אני מתכוונת בשלבים המתקדמים שלו, לא בשלבים שבהם ההריונות שלך נפסקו. ועוד שאלה בעניין- אני מתארת לעצמי שהרופאים לא מתארים איזשהו קשר בין המחלה לבין הפסקות ההריון שהיו, אך חשוב לי לשמוע על כך גם ממך- שאין קשר ישיר בין הדברים.

2. ההריון שהפסיק להתפתח בשבוע 14- האם שלחו משהו לאיזושהי בדיקה? אולי צ'יפ גנטי לעובר? או משהו שיכול לתת כיוון מה קרה שם? תזכירי לי בבקשה מה זו הבדיקה שעליה כתבת שהיא יצאה נמוכה מאוד. זה מדד כלשהו שקשור למצב השיליה? תכתבי על זה כמה מילים כדי להסביר טוב יותר שאבין.

אני ממשיכה לכתוב בפוסט נפרד. חוששת שמא זה יימחק...

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[אופטימיות ריאלית]

תגובה לשירה, תודה מראש

היי שירה, @שירהד1
תודה על התייחסותך. לקח לי כמה ימים לענות כיוון שהייתי בטיפול סטרואידים בעירוי 5 ימים וכעת סיימתי, לאור התקף טרשת שהתלקח ורציתי לעצור לפני שיתפתח למשהו רציני.
אתייחס לשאלותייך, מברכת אותך בראש על הרצון לעזור והנכונות.
1. טרשת נפוצה אינה מפריעה להריון באופן כללי, אינה תורשתית, אינה מעלה סיכון למומים ולהפלות. כן קיימת שכיחות טיפה יותר גבוהה של לידות מוקדמות ומשקל לידה נמוך ב100 גרם, לא משמעותי. להיפך, להריון כשלעצמו אפקט מגן בקשר למחלה בטרימסטר האחרון. הרופאים אומרים וכל המחקרים העדכניים את מה שציינתי, שאין השפעה לרעה של הטרשת על ההריון ואין קשר בין הטרשת שלי לבין ההפלות שחוויתי. בינתים ההסבר סטטיסטי אכזרי. הדבר היחיד הוא שאחרי לידה או הפלה יש יותר סיכוי להתקפים של הטרשת, כפי שאני חווה כעת לצערי בידיים ריקות. מקווה לראות את האור בקרוב ולעבור הריון תקין ושלם עם ילד בריא וחכם.
2. לגבי ההפלה הראשונה, שבה נצפה שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע 14, לא שלחו לציפ גנטי לעובר, לא ידענו גם לבקש בזמן הזה, וזו הפלה ראשונה אז לא הציעו. נשלחתי להיסטרוסקופיה שיצאה תקינה, קרישיות יתר תקינה, לאחר ההפלה השנייה, קיבלתי הפניה לייעוץ גנטי במטרה לבצע קריוטיפ הורים, לי ולבעלי, לבדיקת כרומוזומים. התור בסוף ינואר ונתקדם משם.
לגבי הבדיקה PAPP-A הנמוך - זו בדיקת דם שמבוצעת לאחר שקיפות עורפית, תוצאה נמוכה מעלה סיכון לרעלת הריון, היפרדות שילייה או תסמונות כרומוזליות. בעקבותיה קיבלנו הפנייה לביצוע דיקור מי שפיר אבל לא הגענו לשם, העובר נמצא ללא דופק בשבוע 16.5 לצערינו הרב.
אמשיך במענה להודעתך השנייה בהודעה נפרדת.