התוצאה - כשאנו מכופפים את
אצבעות כף היד - כולנו שווים. באחד הימים ראיתי על אחד העצים קרוב לביתי תלויה מודעה: גבר בן 40, מציע עצמו כעוזר בית, בצירוף המלצות. באותו זמן הייתי נואשת למצוא עזרה התריסים שלי חגגו בלכלוכם. אמרתי: על החיים ועל המוות אחת שתיים שלוש - והתקשרתי אליו. הגיע בחור נעים מראה, עבד 4 שעות, גילה הבנה בחומרי ניקוי, בצורת ניקוי. בחור דובר אנגלית על בוריה (הוא רוסי - שנה בארץ), מאוד מאוד מנומס, לא מפטפט, רק כשפונה אליו. בקיצור חגיגה. שאלתי אותו איך הגיע למקצוע זה: ענה לי כי ברוסיה היה מנהל חשבונות. עבר לקנדה ועשה הסבה מקצועית לשף במסעדות ופה בארץ מאחר ומשלמים מחירי מינימום, אין באפשרותו לקיים את עצמו, החליט להיות עוזר בית. ויבורך כשהגיע אלי. כך שכל עבודה מכבדת את בעליה. ואני בתור ילדה מאוד רציתי ללמוד ולהגיע לאן שהוא "מכובד" עקב אילוצים כלכליים - וכמו נערות שלא רצו ללמוד, (לא אני) נשלחתי ללמוד פקידות. אדם יכול להיתקע היכן שהוא נמצא - אולם אם דואג להזין את האינטילגנציה שלו - יכול לעמוד בשורה אחת עם כל בעל מקצוע "מכובד" ללא הבדל, כי לא המקצוע עושה את האדם, אלא האינטלגנציה האישית שלו. שיהיה לכם טוב בכל מקום בו אתם נמצאים. אפי