מה שדלף נחמד מאוד.
וגם שירים שלא שמעת לא רעים בכלל: FAST HORSE מגניב, STARLING מקסים חוץ מהברידג' המזעזע. THAT GUY היה הפתעה מאוד נעימה, והסוף של LADY IN BLUE הוא סיומת מעולה לאלבום. העניין הוא שגם מה שדלף הם שירים נחמדים, שפשוט הולכים לאיבוד בדרך. שיר הנושא באלבום הוא לדעתי רעש. לא מבינים מה היא אומרת, וזה נשמע כמו שיר שהיה יכול לעבוד נחמד בונוס. גם השיר "הביקיפר" היה נחמד, אבל מה הקשר שלו לשאר האלבום? סתם תקוע והולך לאיבוד. באלבום הזה יש הרבה שירים נחמדים, שכיף להאזין להם בזמן שעושים שיעורים או קוראים ספר. אבל המוזיקה של טורי בשבילי הייתה עד עכשיו הרבה יותר ממוזיקת רקע. אני לא רוצה להאזין לה כשאני עושה משהו אחר. אני בטוח שאחרי שאני אערוך את האלבום מחדש הוא ישמע הרבה יותר טוב. אבל העניין הוא שזה משהו שטורי צריכה לעשות בעצמה, כמו שהיא עשתה בצורה מופתית במשך רוב הקריירה שלה. כמו שנועה אמרה, היא כבר לא מצליחה לרגש אותי. והיא מנסה, מנסה בצורה כמעט נואשת. השיר MAYBE CALIFORNIA הוא שיר יפה שאמור לרגש עד דמעות. יש שם אמא שרוצה להתאבד, טורי ששרה כל כך יפה, כינורות ברקע... אבל זה פשוט לא עושה לי את זה. זו אותה הבחורה שהייתה צריכה רק את הקול שלה בשביל לגרום לי לצמרמורות באני ואקדח. עכשיו יש לה את המילים הכי ישירות בקריירה שלה, עם קול שצועק, "אני עומדת לבכות", מוזיקת רקע של סצינת מוות בסרטים... וזה פשוט משאיר אותי אדיש. אני בטוח שהרבה כאן ישמחו מהאלבום החדש, אפילו יתייחסו אליו כחזרה לשורשים. טורי היא עדיין טורי, ואפילו הרע שלה יכול לספק שעות על גבי שעות של הנאה. העניין הוא שאצלי, באופן אישי, קרה משהו עם האלבום הזה. איזושהי הבנה נחתה עליי לגביה, מה שכבר קרה ללא מעט אנשים בפורום הזה ובכלל בקרב המעריצים שלה. תמיד אמרתי שהטורי של היום טובה לא פחות מפעם, ושהשירים בADP אומנם שונים מאלה באלבומים הראשונים, אבל הם עדיין מיוחדים וכיף להאזין להם. זה נכון. אבל שלושה אלבומים ברצף שהמוזיקה לא בדיוק מצדיקה את המוניטין. ועל זה פחות או יותר טורי משחקת בשנים האחרונות - המוניטין שלה. מעניין כמה זמן זה יחזיק מעמד.
