לאחר קיביה, לאחר איבחת-משפט-השדה לאולמרט...

[אלי כ ה ן]

לאחר קיביה, לאחר איבחת-משפט-השדה לאולמרט...

בשוייץ החליט נוכל אחד להפיל ראש ממשלה מכהן, שבמקרה גם היה ידידו לשעבר. מה עשה אותו נוכל? הוא ידע שאחיו של ראש הממשלה נתון בחובות. אז הוא הלך והציע לו חצי מיליון פרנקים. "זה יעזור לך להחזרת חובותיך, ועל הדרך - אשמח אם תזכיר לטובה את שמי בפני ראש הממשלה". האח המסכן, שידע היטב כי הוא רשאי על פי חוק לקבל תרומות - שהרי הוא רק "האח של" - הסכים כמובן לקבל את הכספים: סוף סוף, אין בזה שום פסול חוקי, שהרי הוא בסך הכל אזרח מן השורה; סוף סוף, החוק מתיר לאזרחים רגילים לקבל סיוע כספי מאזרחים רגילים. אבל האח המסכן לא ידע, שהתורם הנוכל צילם את העברת הכסף, כולל את דבריו לאח. או-אז אץ-רץ לו הנוכל לפרקליטות השוויצרית, והצהיר: "יש לי קלטת-פצצה שיכולה להפליל את ראש הממשלה. אגיש לכם אותה - ובלבד שקודם-כל תחתמו איתי על הסכם עד-מדינה, שבו יובטח לי שלא אופלל על נתינת שוחד ולא על שום דבר אחר". שמע הפרקליט השויצרי הראשי את ההצהרה, ונפל עליה כמוצא שלל רב: אם אכן הוא יצליח להפליל ראש ממשלה, זה יביא לקידום רציני ביותר במעמדו המקצועי של הפרקליט. הוחלט אפוא לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה השוייצרי. ראש הממשלה האומלל - לא ידע איך כל זה נחת עליו, אבל כמובן נאלץ להתפטר...

חמש שנים לאחר מכן, ניתן פסק הדין. השופט השוויצרי קבע: "הקלטת מוכיחה מעבר לכל ספק, שאחיו של ראש הממשלה קיבל כספים. מצד שני, עדותו של התורם מוכיחה - שלא הייתה שום הכרות מוקדמת בין האח לבין התורם. אך האמנם זה סביר, שאדם יתן תשלום כה נכבד לאדם אחר, מבלי שישנה הכרות מוקדמת בין שניהם? לא! אלא אם כן נניח, שראש הממשלה - שבמקרה הוא גם ידידו לשעבר של התורם - ידע על העברת הכספים! לכן אני קובע בזאת, שכנראה ראש הממשלה ידע על כך, שהרי כאמור הוא-הוא הצלע השלישית החסרה שיכולה לקשר בין האח - לבין התורם - ידידו לשעבר של ראש הממשלה. עוד אני קובע, שכנראה ראש הממשלה גם ביקש את התרומה לאחיו - ולא רק ידע עליה פסיבית. ואמנם, אין הוכחה שראש הממשלה נתן לתורם איזושהי טובת הנאה בתמורה להעברת הכספים לאח, אבל כנראה ראש הממשלה הבטיח לתורם שבעתיד הוא יתן איזושהי טובת הנאה לתורם - ובלבד שיתרום לאח". כל התקשורת חגגה. "שופט אמיץ", צעקו הכותרות. "פסק הדין הזה יזכר בתולדות המדינה כאבן-דרך במאבקם הצודק של רשויות אכיפת החוק לביעור נגע השחיתות הפושה במחוזות שוייץ". ראש הממשלה לשעבר, היה בהלם גמור: הוא ידע את האמת - שלא דובים ולא זבובים; אבל לך תוכיח שאין לך אחות, כשנגדך מתייצבת כל התקשורת - כולל האזרחים הפשוטים - שבצדק רב מתעבים בכל מאודם את נגעי השחיתות הפושים ברחובות שוייץ. לראש הממשלה לשעבר נותר אפוא רק פתח אחד של תקוה: העירעור בפני בית המשפט העליון של שוייץ: הוא ידע, כי בלי זה - הוא אבוד.

הפרשה הזו קרתה שלשום, לא בשוייץ אלא בישראל, ובהבדל אחד: לא הייתה קלטת שתיעדה את מתן הכסף, אלא הייתה רק עדות של עד-מדינה, שהבטיח לפרקליטות לתת להם כל עדות שיבקשו - ובלבד שיובטח לו שלא יופלל על נתינת שוחד. העד הספיק למות - לפני שלראש הממשלה לשעבר ניתנה ההזדמנות לערוך לעד "חקירה נגדית" (כמתבקש בחוק סדר הדין הפלילי של מדינת ישראל). אבל חוץ מההבדל הזה - של קלטת מול עדות, שאר פרטי פסק הדין של השופט הישראלי - תואמים אחת לאחת את פסק הדין של השופט השוייצרי; ואכן, השופט הישראלי הודה אמנם, שמתוך עדות-העד עולה שהכסף ניתן רק לאח - לא לראש הממשלה; אלא שהשופט הישראלי קבע - שכנראה ראש הממשלה ידע מכך - ושכנראה אף ביקש זאת בתמורה לכך שבעתיד הוא יתן איזושהי טובת הנאה לתורם, שכן (כפי שתמה השופט): אם לא נייחס את כל זה לראש הממשלה - אז לגמרי לא מובן (לשופט) מה פתאום שעד המדינה יתן כספים לאחיו של ראש הממשלה על אף העדרה של כל הכרות מוקדמת בין התורם לבין האח...

פסק הדין שניתן שלשום נגד ראש הממשלה לשעבר, הוא אפוא תקדים מסוכן: לפיו, אם מאן דהו ירצה בעתיד להפליל ראש ממשלה, לא תהיה לו שום בעייה לעשות זאת. הוא פשוט יחפש איזשהו קרוב-משפחה של ראש הממשלה, ויציע לו סכום הגון; הלה יסכים כמובן לקבל את הכסף, שהרי החוק מרשה לאזרחים פשוטים לקבל כספים מאזרחים פשוטים; את הכל יתעד התורם בקלטת, כולל את אמירתו המפורשת של התורם לקרוב-המשפחה: "כי אם זכרתני בפני קרובך ראש הממשלה"; וחסל: ראש הממשלה מחוסל סופית, פוליטית ואישית כאחת, בדיוק לפי תוכניתו המקורית של הנוכל. איך מונעים תסריט כזה בעתיד? לשופט הישראלי פתרונים. אבל עדין נשאר פתח של תקוה: בית המשפט העליון: בלעדיו - הכל יהיה לגמרי אבוד.

 

[iricky]

איך מונעים תסריט כזה בעתיד? גם לי יש פתרונים

פשוט מאוד. ידע כל ראש ממשלה וכל מי שהוא אחיו של ראש הממשלה, שלצרכי קבלת כספים ומתנות בסכומים משמעותיים מאדם שאינו מוכר, ככה סתם, אין אחיו של ראש הממשלה אזרח מן השורה אלא הוא אחיו של ראש הממשלה, ושאדם שחושב ומתנהג באורח סביר לא נותן ככה סתם חצי מיליון פרנקים שויצריים (אפילו בזוזים זה הרבה) לאזרח מן השורה שאינו מכיר, שלגמרי במקרה וללא כל תכנון מראש מתגלה פתאום שהוא אחיו של ראש הממשלה. אז זהו. ידע כל ראש ממשלה וכל מי שהוא אחיו של ראש הממשלה שחזקה על מי שנותן חצי מיליון פרנקים שויצריים לאחיו של ראש הממשלה הוא נותן רק בגלל שזה אחיו של ראש הממשלה, והוא מתכוון שהנתינה הזאת תהיה בבחינת "שלח לחמך..." ובמילה אחת - שוחד; וחובת ההוכחה שזה לא כך היא על ראש הממשלה ועל אחיו של ראש הממשלה. ולא עומדת לראש הממשלה חזקת הטענה - "לא ידעתי". חייב אחיו של ראש הממשלה לידע אותו, ואף אם לא עשה זאת רואין את ראש הממשלה לצרכי דין זה כאילו ידע.
ונזכה ויתקיים בנו הפסוק "ובערת הרע מקרבך". אמן סלה.

 

[אלי כ ה ן]

רעיונך הוא א"כ לחוקק חוק שיחייב את האח להודיע

ועל כך יש לי שתי תמיהות:

ראשית: הבה נניח שכבר חוקקנו את החוק המוצע על ידיך, ונניח אפילו שהאח אכן - נהג כחוק - והודיע לראש הממשלה שהאח קיבל כסף. אז איך לדעתך, הודעה כזו תפתור את הבעייה לראש ממשלה כזה שמנסה להיות הגון וישר? הרי אני מדבר על תסריט, שבו הנוכל צילם את האח הזה מקבל כסף, ושבו הנוכל סיפר אחר כך לפרקליטות שיש קלטת - שבה רואים את האח מקבל כסף - ושבה שומעים את הנוכל-התורם מבקש מהאח להזכיר לטובה בפני ראש הממשלה את שמו של התורם, אז איך לדעתך - הודעת האח לראש הממשלה על כך שהאח לקח את הכסף - תציל ראש ממשלה ישר והגון?

שנית: שים לב כי - אם רעיונך באמת יועיל - אז הוא יועיל רק אחרי שבאמת נחקוק את החוק. ואולם, במצב הנוכחי, טרם נחקק חוק שמחייב את האח לבצע איזושהי פעולה המיועדת להציל ראש הממשלה הגון מהפללה, ולמרות שטרם נחקק חוק כזה - אולמרט הורשע! אז עזוב רגע את הויכוח הקודם בינינו - האם הורשע בצדק או שלא בצדק; הבה נניח היפותטית - לצורך הדיון בלבד - שעד המדינה הוא באמת נוכל שניסה להפליל ראש ממשלה על לא עוול בכפו. אז איך לדעתך ניתן כעת לשכנע את בית המשפט העליון שאכן זה המצב, שעה שהחוק המוצע על ידיך טרם נחקק? הרי האח נהג כדין כשקיבל את הכספים, משום שלפי החוק הנוכחי - האח נחשב אזרח מן השורה. והאח לא הודיע, משום שהחוק הנוכחי אינו מחייב את האח להודיע. אם כן מה יעשה אולמרט במצב כזה - בהנחה (היפותטית) שהוא הגון וישר?

 

[iricky]

שנית,

אתה שאלת איך מונעים תסריט כזה בעתיד, ועל כך אני השבתי והצעתי פתרון לעתיד ולא פתרון לתסריט שכבר אירע. לפיכך כל תמיהה שיש לך על היחס שבין הצעתי לבין התסריט שכבר אירע אינה תמיהה.

וראשית, אם הכל יהא גלוי וידוע מראש לא יהיה שום צורך להפעיל מצלמות וקלטות נסתרות. ואם ראש הממשלה ואחיו של ראש הממשלה ידעו שמדובר כאן בנסיון של שוחד שאם יענו לו הם צפויים לתת על כך את הדין, אפשר שהם אכן ידחו את הנסיון. ואם לא ידחו, משמע שאין ראש הממשלה ישר והגון וממילא אין כל הצדקה להצילו.

 

[אלי כ ה ן]

כנראה לא הובנה שאלתי על מניעת תסריט כזה בעתיד

התכוונתי לשאול: איך ניתן למנוע תסריט כזה בעתיד - לשיטת השופט, אשר - אף עוד בטרם ביצוע החקיקה המוצעת על ידיך - הרשיע ראש ממשלה בגין מעשי אחיו גרידא (כשלטענת השופט - רק כשמניחים שראש הממשלה ידע מראש על מעשי אחיו - ניתן להבין איך פתאום קורה שאדם נותן כסף לאדם אחר מבלי שהייתה בין שניהם הכרות מוקדמת).

לגופו של עניין: אתה מצפה אפוא לחקיקה כזו שתדרוש - לא רק שהאח ידווח לראש הממשלה - אלא גם שימָּנע מעצם לקיחת הכספים המוצעים לו. אוקי, זה משהו חדש שלא היבהרת בהצעתך הקודמת (אף שיתכן שלכך התכוונת), אבל אם כך - אז לא ברור לי - למה בהצעתך ציינת גם את חובת הדיווח לראש הממשלה: לשיטתך, מספיק לחקוק חוק שאוסר על האח לקחת את הכסף, הלא כן?

אבל אתה יודע מה? אני זורם איתך: נניח שכבר נחקק חוק כזה, אשר כהצעתך - אוסר על האח לקחת את הכסף. אז איך חוק כזה ימנע תסריט עתידי, שבו התורם והאח יעשו יד אחת להפליל את ראש הממשלה? כלומר, לשיטתך, יהיה לכאורה ניתן בקלות להפליל ראש ממשלה הגון וישר, וזאת כך: הנוכל והאח יצלמו את האח לוקח את הכסף המוצע ע"י הנוכל, ואז שניהם ירוצו לפרקליטות ויספרו לה שבידם קלטת - שמפלילה את ראש הממשלה - ושתימסר לפרקליטות רק אם היא תחתום איתם על הסכם עד-מדינה, כך שיובטח לשניהם שהם לא יופללו; ובכן?

אני מזכיר, שכמעט אותו תסריט קרה גם בפרשת אולמרט: עד המדינה - הוא זה שרץ לפרקליטות ויזם את הפללת ראש הממשלה - תמורת החתימה עימו על הסכם עד-המדינה; כל ההבדל - בין פרשת אולמרט - לבין התסריט העתידי שממנו אני חושש לשיטתך, הוא רק בשני פרטים שוליים טכניים: בפרשת אולמרט, עד המדינה הציע עדות במקום קלטת, בעוד שהאח עצמו לא הרגיש שום צורך לחתום על הסכם עד-מדינה למניעת הפללה עצמית - כי הוא ידע שהוא נוהג כחוק - שהרי החוק הנוכחי עדין אינו אוסר על האח ליטול כסף. אבל אלו כאמור שני הבדלים טכניים שוליים; אני מנסה לבדוק את השיטתיות הכללית של הצעתך, למניעת כל תסריט עתידי שעלול חלילה להפליל ראש ממשלה הגון וישר.

 

[iricky]

מה שאני הצעתי

הוא שיטה למניעה בעתיד של אותו תסריט שכבר אירע. עכשיו אתה מעלה תסריט חדש, שלא אותו נועדה למנוע ההצעה שהצעתי. אין שום חוק ואין שום שיטה שעשויים למנוע מראש כל תסריט עתידי של נסיון להפליל ראש ממשלה הגון וישר, משום שמרחב התסריטים האפשריים הוא אינסופי. אחרי שנפתור את בעיית אחיו של ראש הממשלה אתה תשאל בודאי - ומה לגבי אשת אחיו של ראש הממשלה? או אשת ראש הממשלה עצמו? ומה נעשה עם החותנת? ואין לדבר סוף. לפיכך מביאים כל תסריט קונקרטי לדיון בפניו של שופט אנושי שיתן פיתרון לכל בעיה שהחוק לא נתן דעתו עליה.
לגופו של התסריט שהעלית - מן הסתם יעיד ראש הממשלה שהמעשה של אחיו בא רק להפליל אותו, בעוד שלו עצמו אין יד ורגל בדבר, וכל הנסיבות אכן יתמכו בעדות זו, ומכאן שיש לסמוך על השופט שיקבל עדות זו ולא יפליל חלילה ראש ממשלה הגון וישר. מצד שני ייתכן שגם השופט עצמו יעשה יד אחת עם הנוכלים בלא שאיש ידע על כך וכן יפליל ראש ממשלה הגון וישר. כאמור - האפשרויות הן אינסופיות.

 

[אלי כ ה ן]

אם כבר אתה מבהיר את הקונטקסט של הצעת החוק שלך

אז הרשה גם לי לחזור ולהבהיר את הקונטקסט של שאלתי המקורית ("איך מונעים תסריט עתידי וכו") - שבעבורה היצגת לי את הצעת החוק שלך. ובכן שאלתי המקורית הנ"ל נסובה כזכור רק אליבא דשיטתו של השופט [ההגון], אשר עוד בטרם העברת החקיקה שהוצעה על ידיך - הרשיע את ראש הממשלה בגין מעשי אחיו גרידא; ממילא יוצא, שהצעת החוק שלך לא ענתה על שאלתי המקורית הנ"ל.

ואולם נעזוב את שאלתי המקורית, והבה נניח כעת שכבר חוקקנו את הצעת החוק החדש שלך. ובכן לגופו של התסריט החדש שהעליתי (תחת החוק החדש שלך), אתה משיב: "מן הסתם יעיד ראש הממשלה שהמעשה של אחיו בא רק להפליל אותו [=את ראש הממשלה], בעוד שלו עצמו אין יד ורגל בדבר, וכל הנסיבות אכן יתמכו בעדות זו, ומכאן שיש לסמוך על השופט שיקבל עדות זו ולא יפליל חלילה ראש ממשלה הגון וישר". לפי אותו היגיון: אם - במסגרת התסריט הישן שהעליתי - ותחת החוק הנוכחי שעדין מרשה לאח ליטול כסף, יעיד ראש הממשלה - שמעשי-הנוכל שנתן את השוחד לאח באו רק להפליל את ראש הממשלה - בעוד שלו עצמו אין יד ורגל בדבר, וכל הנסיבות אכן יתמכו בעדות זו, אזי יש להניח שכל שופט הגון יקבל עדות זו ולא יפליל חלילה ראש ממשלה הגון וישר. האמנם זו עמדתך? כי אם כן, אז איך אתה מסביר את הפער - בין מה שלדעתך יפסוק כל שופט הגון (תחת החוק החדש שלך) אחרי שראש הממשלה יעיד שהמציאות תאמה את התסריט החדש שהעליתי - לבין מה שבפועל פסק שופטו ההגון של אולמרט (תחת החוק הנוכחי) אחרי שראש הממשלה העיד שהמציאות תאמה את התסריט הישן שהעליתי?

 

[iricky]

הפער נובע מן העובדה

שבתסריט הישן אין הנסיבות תומכות בעדותו של ראש הממשלה אלא דווקא חותרות כנגדה.

לא הצעתי מה שהצעתי אליבא דשיטתו של השופט שבנדון אלא אליבא דשיטתו של המציע.

 

[אלי כ ה ן]

אני מזכיר שהצעתך התיימרה להגיב לשאלתי

בעוד ששאלתי הלכה עקב בצד אגודל אליבא דשיטת השופט (אשר הכרעתו ניתנה תחת החוק הנוכחי).

על כל פנים, הבה נחזור להבדל שלדעתך קיים, בין הכרעת הדין הנוכחית (תחת החוק הנוכחי) - ששללה את התסריט הישן, לבין הכרעת דין עתידית (תחת החוק החדש) - אשר לטעמך אמורה לאמץ את התסריט החדש: ובכן אתה טוען שההבדל נעוץ בכך, שבתסריט הישן - הנסיבות חותרות נגד עדותו של ראש הממשלה. אבל אנא שים לב, שבכל אחד משני התסריטים - התייחסתי לאותן נסיבות בדיוק, כמובן להוציא את ההבדל הטכני השולי הידוע - שמבדיל בין שני התסריטים - ושאותו כבר ציינתי בזמנו (חוץ מההבדל הטכני שבין עדות לבין קלטת); דהיינו: בפרשת אולמרט - שטען לטובת התסריט הישן, האח עצמו לא הרגיש שום צורך לחתום על הסכם עד-מדינה למניעת הפללה עצמית - כי הוא ידע שכשהוא נטל את הכסף הוא נהג כחוק - שהרי החוק הנוכחי עדין אינו אוסר על "אחים-של" ליטול כסף; זאת בעוד - שבמשפט עתידי - שבו תועלה טענת התסריט החדש, האח עצמו מרגיש צורך לחתום גם הוא על הסכם עד-מדינה למניעת הפללה עצמית - כי הוא יודע שכשהוא נטל את הכסף הוא לא נהג כחוק - שהרי החוק החדש כבר אוסר על "אחים-של" ליטול כסף. אבל זה כאמור הבדל טכני שולי - וממש לא מהותי, וחוץ ממנו (ומההבדל הטכני השולי הנוסף של קיום עדות במקום קלטת) - אין שום הבדל בין שני התסריטים - וגם לא בין הנסיבות המלוות את שני התסריטים, כך ששוב חוזרת שאלתי הקודמת: איפה לדעתך מצוי הפער המהותי (לא הטכני), בין הכרעת הדין הנוכחית (תחת החוק הנוכחי) - ששללה את התסריט הישן, לבין הכרעת דין עתידית (תחת החוק החדש) - אשר לטעמך אמורה לאמץ את התסריט החדש?

לגופה של טענתך על הנסיבות החותרות: כל מי שמצוי בפירטי תיק אולמרט יודע כי - אדרבא - אין בו שום נסיבות חותרות: השופט ידע היטב, כי לא הצליח למצוא בדל-של-ראיה נסיבתית פנימית החותרת תחת עדות ראש הממשלה שהעיד כי לא ידע מראש על מעשי אחיו, ולכן השופט נאלץ לבסס את הרשעתו על...טיעון חיצוני עקרוני (שמתיימר להיות מעין-לוגי): "אם ראש הממשלה לא ידע ולא יזם את העברת הכספים - לאחיו - מידיו של עד-המדינה אשר בכלל לא הכיר קודם לכן את האח, אז איך זה שאדם נותן כסף לאדם אחר מבלי שתהיה בין שניהם הכרות מוקדמת?". ואני עונה לשופט כך: "אתה - כבוד השופט - הרי יודע, שבלעדי טיעונך החיצוני העקרוני הכמעט-לוגי הנ"ל - ההרשעה תקרוס - משום שלא הצלחת למצוא בדל-של-ראייה נסיבתית פנימית שיכולה לבסס את החשד שראש הממשלה לשעבר ידע על נתינת הכסף לאחיו. אז האם אינך חושש - כבוד השופט, שאם טיעונך החיצוני העקרוני הכביכול-לוגי - ישמש גם בהכרעת תיקי שוחד אחרים - אשר ממש כמו בתיק אולמרט יהיו חסרי-ראיות פנימיות נסיבתיות שתוכלנה לבסס את החשד שראש הממשלה ידע על נתינת הכסף לאחיו, יביא הדבר חלילה להפללת חפים מפשע - כפי שכזכור ציירתי בתסריט הישן (תחת החוק הנוכחי) ובתסריט החדש (תחת החוק החדש)?"

לשופט פתרונים. אבל עדין נשאר פתח של תקוה: בית המשפט העליון: בלעדיו, הכל יהיה לגמרי אבוד. לא רק אולמרט יהיה אבוד, גם כל ראש ממשלה עתידי, ואיתו - גם מדינת ישראל כולה (כמדינה לא כאנרכיה): כי מי ירצה להנהיג את המדינה, כשכולם יידעו שניתן להפליל כל ראש ממשלה הגון וישר - בקלות שכזו - על לא עוול בכפו?

 

[iricky]

עקב בצד אגודל?

לאו דווקא. אתה הוספת "אליבא דשיטת השופט" רק לאחר שהצעתי את הצעתי, ועל כך כבר עניתי שאין ההצעה אליבא דשיטת השופט אלא אליבא דשיטת המציע.
אגב, מה הקשר בין עקב לבין אגודל? הן אגודל היא אצבע של יד, ואילו האצבע המקבילה ברגל קרויה בוהן, אז יש לומר עקב בצד בוהן ולא עקב בצד אגודל.

 

[אלי כ ה ן]

הריני להזכירך את השתלשלות העניינים:

הלא תסכים איתי, שהצעתך התיימרה להוות מענה לשאלתי "איך מונעים תסריט כזה בעתיד". זאת בעוד, ששאלתי הנ"ל נשאלה בקונטקסט של שיטת השופט הישראלי (ששפט את אולמרט), שהרי מייד אחריה נתתי את התשובה הצינית: "לשופט הישראלי פתרונים".

על כל פנים, כבר רמזתי יותר מפעם אחת, שהפואנטה שלי אינה תלויה בשאלה האם הצעתך היא באמת אליבא דשיטת השופט ששפט תחת החוק הנוכחי, אלא הפואנטה שלי היא לבדוק את השיטתיות הכללית של הצעתך (אחרי שנחקוק את החוק החדש), וכן לבדוק האם היא אכן מונעת כל תסריט עתידי שעלול חלילה להפליל ראש ממשלה הגון וישר, וכפי שגם פירטתי יותר בהמשכה של הודעתי החמישית שבשירשור.

לגבי הביטוי החזלי: "עקב בצד אגודל": לפני יותר מעשר שנים כבר הספיק מישהו בתפוז לשאול זאת, ראה כאן מה ענו לו.

 

[iricky]

ידע או לא ידע?

ידיעה היא דבר המצוי ברשות היחיד של ההכרה, ואם אדם טוען שלא ידע אין כל דרך להביא ראיה אוביקטיבית, חד משמעית, גמורה, מעבר לכל ספק, שתפריך טענתו זו. הדבר היחיד שאפשר לבדוק זה אם טענתו זו סבירה או לא בנסיבות העניין. אבל גם סבירות איננה דבר אוביקטיבי, ולכן יש לשאול - סבירה בעיני מי? והתשובה היחידה האפשרית היא - בעיני השופט המוסמך להכריע בדבר. ובכן השופט הכריע כפי שהכריע. גם כאן אין כל דרך להביא ראיה אוביקטיבית, חד משמעית, גמורה, מעבר לכל ספק, שתאפשר לקבוע אם השופט קלע בסברתו זו לאמת, אבל גם לא שלא קלע. לפיך הטענה שלא הובאו ראיות לכך שידע אינה טענה.
לפיכך אין לך לתלות תקוות מרובות בבית המשפט העליון. הוא ער לבעייתיות הזאת ואינו שש להתערב בהכרעות של ערכאות נמוכות יותר ככל שהן מבוססות על שיקולי סבירות.

 

[אלי כ ה ן]

יש מצבים שבהם אי-ידיעה היא תסריט לא סביר.

למשל, אם בכל רחבי אשקלון תישמע אזעקת צבע אדום, ובעקבות כך פלוני יברח בבהלה - מהסלון - לחדר המיוחד המיועד להגנה מפני אירועי אזעקת צבע אדום, אז התסריט הסביר ביותר הוא - שהבורח נכנס לחדר הספציפי הנ"ל - כי הוא הגיע לכלל "ידיעה" שככל-הנראה טיל עומד לנחות באיזור; או-אז יהיה קשה מאד לשכנע את בית המשפט, שהבורח אף פעם לא מאמין לאזעקות-צבע אדום, ושהבריחה לחדר הספציפי הנ"ל התרחשה רק בגלל שבמקרה - מייד כשהחלה האזעקה - הבורח ראה (לטענתו) עקרב מאד מבהיל באמצע הסלון, ולכן הרואה ברח מהסלון לחדר אחר - שרק במקרה היה החדר הספציפי המיועד להגנה מפני אירועי אזעקות צבע אדום, על אף שהאדם הזה היה יכול לברוח גם לכל אחד מ-99 החדרים האקראיים האחרים של הבית. אז אמנם, אי-סבירותו של התסריט הזה, היא עדין לא הוכחה חד-משמעית לכך שהבורח אכן "ידע" (נפשית) שכנראה טיל עומד לנחות באיזור, אבל בהחלט ניתן יהיה לשקול כאן מהו התסריט הסביר ביותר. מה שאין כן, במקרה של אולמרט: הסבירות שעד המדינה רצה להפליל את אולמרט ולכן ניסה להפילו בפח ע"י פנייה לאח, היא בדיוק אותה סבירות שיש לתסריט שבו אולמרט יזם את כל המהלך של התשלומים לאח. זה ממש פיפטי פיפטי. שים לב להבדל הענק, שבין תסריט העקרב, לבין תסריט-הנוכל המבקש להפליל את אולמרט: תסריט העקרב אינו סביר: ראשית כי ברוב הבתים שבאשקלון אין עקרבים, ושנית כי שאר 99 החדרים שבאותו בית אינם החדר המיוחד המיועד להגנה מפני אירועי אזעקת צבע אדום - מה שמוריד משמעותית את הסבירות לכך שרק בעקבות-עקרב ברח הרואה לחדר הספציפי הנ"ל דווקא (ועוד תוך כדי אזעקת צבע אדום); מאידך, במקרה של הנוכל, אנו יודעים מראש שמדובר בנוכל (שהרי הוא מודה ששיחד), ואנו גם יודעים מראש (על סמך עדותו במשטרה) שהוא מאד כעס על כך שציפיותיו מראש העיר דאז - אולמרט - אינן מתממשות (מדובר אגב בציפיות בנושאים אחרים שלא קשורים לתיק השוחד), מה שמעלה את הסיכוי שהנוכל ירצה לנקום, זאת בעוד שהסיכוי שאולמרט ירצה לקחת שוחד - הופך להיות אפס עגול - אם ידוע מראש שמדובר באדם הגון וישר כמו פלס-מים ישר. אז כמובן אינני מנסה לטעון שאנו יודעים מראש שאולמרט הוא הגון וישר, אבל הרי גם איננו יודעים את ההפך - כל עוד שלא הוכרע בבית המשפט האם להאמין לו; ממילא, חל כאן הכלל (התקף גם על אנשי ציבור ולא רק על אנשים פשוטים), שכל אדם הנו הגון וישר כל עוד שלא הוכח אחרת. נשאלת אפוא השאלה, מה גרם לשופט להוציא את אולמרט מחזקת החפות הזו?

אכן אני מסכים איתך, שבית המשפט העליון אינו שש להתערב בהרשעות שניתנו עי" המחוזי; אבל זאת רק כאשר הן נובעות מתוך התרשמות השופט מאי-מהימנות פוזיטיבית של הנאשם - למשל מאישיותו המפוקפקת של הנאשם או מסתירות פנימיות שקיימות בתוך עדות הנאשם או בתוך המארג של עדות הנאשם ושל הנסיבות, כלומר רק כאשר אי-המהימנות הזו מהווה את הסיבה (או לפחות את אחת הסיבות) - לדחיית גירסת הנאשם - וממילא להרשעתו. אבל לא זה היה המצב בפרשת אולמרט, כי שם - אי מהימנותו לא הייתה פוזיטיבית, כלומר: היא הוצגה ע"י השופט כתוצאה - לא כסיבה - של דחיית גירסת הנאשם ושל הרשעתו, אשר למעשה התבססה רק על הטיעון העקרוני - הכביכול-לוגי - של השופט, אשר בסך הכל טען: "אם אכן ראש הממשלה לא ידע ולא יזם את העברת הכספים - לאחיו - מידיו של עד-המדינה אשר אגב בכלל לא הכיר קודם לכן את האח, אז איך זה שאדם נותן כסף לאדם אחר מבלי שתהיה בין שניהם הכרות מוקדמת?". כעת שים לב, שבטיעון העקרוני הכביכול-לוגי הזה של השופט - נפל פגם חמור: ואכן הטיעון הזה מתעלם לחלוטין מתסריט (בלתי-מופרך) של נוכל, שמנסה להפליל ראש ממשלה ע"י הצעת כסף לאח - אשר בצדק נוטל את הכסף מבלי לעדכן את אף אחד - שכן ל"אחים-של" מותר לקחת כסף לפי החוק הנוכחי. פגם כזה בטיעון של השופט - בהחלט יכול לשנות את תוצאת התיק במסגרת עירעורו הצפוי של אולמרט לבית המשפט העליון - משום שהנוהג הוא, שכאשר מורשע מציג לבית המשפט העליון פגם מהותי בטיעון הכביכול-לוגי של השופט הקודם שהרשיע - עד כדי כך ששופטי העליון מתרשמים שאכן נפל פגם לוגי כזה, או-אז אין להם שום בעייה עקרונית להפוך את ההרשעה הקודמת - אדרבא הם אפילו ישושו לעשות זאת (כרודפי צדק כפי שנובע מעצם הגדרתם כשופטים אשר מדי פעם גם מתכנסים בתור "בית המשפט הגבוה לצדק"), וכבר היו דברים מעולם.

 

[iricky]

אין כאן פגם לוגי

גם אם עד המדינה הוא נוכל ופושע, וזה טיבם של עדי מדינה, אין זה מעיד בהכרח שעדותו במקרה זה היא שקרית, ואפילו אם כוונתו להפליל את ראש הממשלה. יש לתת קרדיט לשופט המקצוען שהוא שקל את הנתון הזה ולא התעלם מן התסריט שאתה מצייר. השופט הכריע בדין לא רק על יסוד עדותו של עד המדינה אלא גם בשל ראיות נוספות שתמכו בעדות זו ושחתרו נגד עדותו של ראש הממשלה, היינו העלו את הסבירות שהוא שיקר בעדותו. מכל מקום לא אתה ולא אני נכריע כאן, ונמתין לבית המשפט העליון שיאמר את דברו

 

[אלי כ ה ן]

לא טענתי שעדותו של עד המדינה שקרית

אלא טענתי שיש פגם לוגי בטענתו של השופט, כי הוא הציג טיעון עקרוני המתיימר להראות שכביכול בלתי אפשרית טענתו של ראש הממשלה שהוא לא ידע, אז הראיתי שזה דווקא כן אפשרי שהוא לא ידע, מה שמפיל את טיעונו הכביכול-לוגי של השופט.

אתה טוען: "השופט הכריע בדין לא רק על יסוד עדותו של עד המדינה אלא גם בשל ראיות נוספות שתמכו בעדות זו ושחתרו נגד עדותו של ראש הממשלה": אז זהו, שלא! רק טיעונו הכביכול לוגי של השופט ניסה לחתור תחת עדותו של ראש הממשלה, ובכך נוכח כל מי שמכיר את פרטי התיק.

לפחות בדבר אחד שנינו מסכימים: שיש להמתין להכרעת בית המשפט העליון.

 

[אלי כ ה ן]

ואגב הנה לינקים לשני התסריטים:

התסריט הישן שלי, מוצג בפיסקה הלפני-אחרונה שבהודעתי השנייה שבשירשור.
התסריט החדש שלי, מוצג בפיסקה הלפני-אחרונה שבהודעתי השלישית שבשירשור.

 

[י ו ר ם 7]

"לאחר קיביה" האם יש כאן - הקשר ?

במעשה הנורא בקיביה היו מספיק עדויות מהשטח (אולי אני טועה)
וראש הממשלה לשעבר לא היה "שם " רק הייתה לו אחריות (זה שניפטר לאחרונה)
וגם בזאת אולי אני טועה.
אבל ברור כמעט לחלוטין שהיה שם מישהו למעלה שהיה בשלטון שנתן איזה גיבוי בדיעבד
ללוחמים האמיצים ולדרך פעולתם הברוטלית
ומכאן מה ההקשר לראש הממשלה לשעבר הזה ולמשפטו בשנת 2014












0אם אני לא טועה ,לא ברור לי אם ראש הממשלה
לשעבר היה שם בקיביה בשעת המעשה

 

[אלי כ ה ן]

הקשר הוא שבשני המקרים חוסלו בני-אדם חפים מפשע

החיסול שבוצע באולמרט הוא אמנם "רק" נפשי (הולבנו פניו בפומבי וכו'), ולא ממש פיזי (אם כי גם עונש המאסר הצפוי לו הוא קצת גם חיסול פיזי), אבל הרי כבר אמרו חז"ל: "נוח לו לאדם ליפול לכבשן האש, ובלבד שלא יולבנו פניו ברבים"...

ואגב מה שאמרתי "חוסלו בני אדם חפים מפשע", זה משום שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת - ולדעתי במשפט אולמרט לא הוכח אחרת (כפי שהבהרתי בהודעתי הראשונה) - ואף על פי כן הולבנו פניו בבית המשפט ואחר כך גם בכל אמצעי התקשורת.