לאחת מהצד שאינה בצד בכלל...

[מיכל@בר]

לאחת מהצד שאינה בצד בכלל...

את מחזקת, תומכת, מעודדת ובין השורות פורץ גם הכאב שלך, ההתפרקות שהיתה, הגעגועים, ולא רק... לא יודעת מה אני רוצה לכתוב לך, רק לומר לך, אולי, שכמו שאת כאן לנו, כך אנו גם לך..

 

[אחת מהצד]

מיכל. את יש לך אוזן כל כך מדוייקת

כשרון הקשבה נדיר. וראיה חבל"ז.. אני שומעת את ההזמנה והיא מרגשת וחודרת לי עמוק ללב. לדמעות. גם הלן. רק בתקופה האחרונה מתחילה להבין כמה לא יודעת להישען. לשים ראש. אפילו סתם לנוח. לתת לדברים להציץ מהמקום שקברתי אותם. יחד עם המתים. תחת פלטות של בטון. כן. אני רואה. קוראת. מבינה את המשמעות של הפורום הזה. הקבלה. החיק החם. יגיע... בזמן שלו... בשבועות האחרונים חוזרות חוויות קשות, מראות, ההתפרקות, געגועים, הכמיהה למה שלא יכול להיות יותר. האובדן. בהתחלה נבהלתי. לא מתאים. איך דווקא עכשיו כשחוזרת לחייך ולשמוח ומתחילה להבין מה נכון לי ומה לא. יותר מבינה היום למה זה מבצבץ חזרה. לא מפחדת. רק עצובה. חווה מחדש איזה קצה קרחון של הדברים. יודעת שיעבור. יודעת שיש שלבים. יודעת הכל. אבל למי זה עוזר אה?! כשאת עצובה. את עצובה. נקודה. אין מלים שישמחו אותך. כשכואב אז כואב. אין שום "תובנה" שעוזרת לך להפסיק לכאוב. עד שזה עובר... כמו שזה בא. לפעמים חיבוק

ואח"כ אפשר לעבד את זה לתובנה חדשה. או שלא.

תודה לך מיכל. מהעומק של הלב.

 

[sad]

למיכל ואחת מהצד

אני קוראת את הדברים שאתן כותבות וחושבת אלו נשים מיוחדות, מיוחדות מיוחדות מישהו פעם אמר לי שבתוך דברים רעים לומדים להכיר את הטובים ולדעת שיש כמוכן זה דבר טוב, זה נותן לי הרגשה שיש בחיים האלה משמעות וטוב ולאחת מהצד, לפני שלוש שנים טעמתי לראשונה את האפשרות, להתמך על ידי מישהו אחר ואני שמתוך פחדי ואכזבותי - לא היה סיכוי להנות ממילה טובה, מחיבוק נשרתי לתוך זרועותיה של מי שהחזירה אותי לחיים -במשמעות העמוקה של המילה ל- WELL BEING והיום אני יכולה לדבר איתכן ולהעלות דמעות ביני כשאני קוראת מה שאתן כותבות לי וזו הרגשה טובה - תהני ממנה גם את ולמיכל,

ו-

ליאת

 

[מיכל@בר]

sad יקרה..... ../images/Emo51.gif

 

[אחת מהצד]

תודה SAD

כל כך נכון..

 

[הלן...אמא של אמיר]

../images/Emo41.gif לאחת מהצד האמצעי

קוראת את מה שכתבת, ויותר נכון מסתכלת מתי כתבת את זה, ואני מבינה שהלילה לא משהו. בלילה כזה כל המחשבות עולות אחד אחד. ורציתי רק לומר לך שאנחנו פה, עם הייחודיות שלנו, ועם ההבנות שלנו. ורוצה לשלוח לך חיבוק חם ואוהב. שבת שלום.

 

[אחת מהצד]

תודה הלן. שבת שלום גם לך ../images/Emo13.gif

 

[מיכל@בר]

אחת מהצד.....

ככל שאני קוראת את הדברים שאת כותבת יותר מבינה את הרבדים האלה של התובנה, הידיעה, שלמרות שקיימות, לא תמיד עוזרות. ונשאר עצב, געגוע, כאב. עד שזה עובר.. כמו שבא.. ומוזר, שכמו "דווקא", כשחוזרים לחיות, לשמוח חוזרים ומבצבצים להם המראות האלה, אלה שאני קוראת להם סיוטים. מחבקת אותך, אחת שבכלל לא בצד....

 

[הלן...אמא של אמיר]

מיכל

אני לא חושבת שדווקא כאשר מתחילים להתחבר לחיים צצים הסיוטים. פשוט יש געגועים, והם צפים גם כאשר מתחברים לחיים.

 

[מיכל@בר]

לא, הלנה, אני מתכוונת לדברים

שאחת מהצד כתבה: " בשבועות האחרונים חוזרות חוויות קשות, מראות, ההתפרקות, געגועים, הכמיהה למה שלא יכול להיות יותר. האובדן. בהתחלה נבהלתי. לא מתאים. איך דווקא עכשיו כשחוזרת לחייך ולשמוח ומתחילה להבין מה נכון לי ומה לא." הגעגועים בעיני הם לא הסיוט אלא המראות...

 

[הלן...אמא של אמיר]

מיכל

מסכימה איתך שמראותיכולים להיות לפעמים סיוט.... תודה על ההארה...

 

[הלן...אמא של אמיר]

עוד לא יודעת כל כך להשתמש בהדגשה

רציתי להדגיש שמראות יכולים להיות סיוט.

 

[אחת מהצד]

הגעגועים לא סיוט.

המראות לפעמים כן. הגסיסה. הרזון. השלדיות. ההצטמקות. רק העיניים נשארות. וגם הן. צהובות. ואת רוצה לזכור אותו כמו שהוא היה פעם. לפני. ןאי אפשר. הכל צרוב לך בנשמה.

 

[איילת*]

לאחת מהצד

המילים שלך, קולעות למקום הכי רגיש והכי כואב. המראות האלה הם באמת הסיוט האמיתי ולאו דווקא הגעגועים שהם בשבילי יותר עצב שקט שכזה. לפני כמה לילות עלו בי התמונות האלה שאת מתארת, ויש משהו עצוב נורא במלחמה שלי בהן. יש לילות שאני מצליחה לא לחשוב בכלל, אבל בלילות אחרים, כשנזכרת מנסה לגרש את המחשבות, ומתהפכת כל הזמן מצד למצד כאילו זה מה שיעזור. ולא יודעת אם יש מה שיעזור כי כמו שאת כותבת, הכל צרוב בנשמה.

 

[אחת מהצד]

כשזה בא...זה בא...

חושבת שזה דבר שצריך ללמוד לחיות איתו. ככל שהזמן עובר התדירות הולכת ופוחתת. העוצמה לא. אולי אפילו גדלה... אבל התדירות כן. ועוברת תקופה בכלל בלי לחשוב על המראות האלה. ואז...פתאום... וכל הזמן לדעת שזה עובר. גם בלילה הכי ארוך בסוף מגיע הבוקר.. מתחיל יום חדש.. יש דברים שככה זה. ואפשר...גם את מצליחה..

מדהים כמה הדברים דומים.

 

[מיכל@בר]

לאחת מהצד של בצד בכלל..

ואני קוראת את ההודעה שלך פעם, ועוד פעם, ותוהה איך כתבתי את אותה הודעה לפני כמעט שנתיים, כמה מראות מהסוג הזה הם סיוטיים, כמה רוצים לחזור לתמונות של לפני, וכמה זה קשה, איך הן, הקשות האלה, נחקקות בזיכרון, כאילו משתלטות. צר לי, יקרה, שהנשמה ככה צרובה, ככה פצועה.. ויודעת שיש גם ימים אחרים, יודעת שאת יודעת. זו ההודעה שכתבתי אז, לפני שנתיים, והבאתי אותה לכאן לפני כמה זמן, התאורים שלנו דומים להפליא ולהפחיד....

 

[מיכל@בר]

של = שלא

 

[אחת מהצד]

מיכל... ../images/Emo24.gif הדמעות מטשטשות...