לאט לאט נחמם את האיברים הקפואים

[שירה כמים 1959]

לאט לאט נחמם את האיברים הקפואים
נניח לאחות-אימא לנשוף על הפצע, להרגיע את היוד השורף
מישהו מהצד יזמזם מנגינה מוכרת
ננסה להיזכר מהיכן
ובינתיים נוסיף
עצים למדורה
שלא חדלה

 

[שירה כמים 1959]

מישהו יירדם בנחת על חזה צחור מלא חשוף
קול של אישה יגער
קול אחר יענה לה
מישהו ינבח
מישהו ינשוף
מישהו ירחרח קלות
מישהו לא ישלוט בצרכיו
מישהו ישכח את שמו
כך הדרך ממשיכה
ונוגה

 

[שירה כמים 1959]

אבא
היית מאמין שככה
בלי אם ובלי אב
עם זכרונות תופת
אמריא
לפעמים
סתם ופשוט רק אשאר בחיים

זרי פרחים
הביאו לה
הללו את האישה
הללו את אלוהיה

 

[שירה כמים 1959]

אכן
הללו
את האישה המקופלת במיטתה

 

[שירה כמים 1959]

ומותר לחנק אותה בשבת
ומותר בוודאי לחנקה שלא בשבת
שכל איבריה מיטלטלין בערבובייה
וצריך סדר שיהא שורה, כה אמר ה'
יהי עולם, ויהי. ויאמר
תהי אשה, ותהי. אבל מעורבבת,
לא מסודרת
כהלכתה.

 

[שירה כמים 1959]

זקפי את גווך
ועכשיו הרפי אותו
ברכי את היום הבא
אמרי
יום בוא
שדיי רכות
הבטן לא שרירית
זרועותיי רפויות
כולי כאן
לאחוז בך
ברכות
יחד לא ניפול

 

[שירה כמים 1959]

עבר הבכי
עברו השחזורים
הנה עיניי הרואות את הץ
מבחינות בשמיים

 

[שירה כמים 1959]

המון המון מחשבות
אין כוח
אין רצון
לדעת מהן
לדעת אותן
יהיה כמו להתאבד

 

[שירה כמים 1959]

לטובת
הגשם הזאת שיורדת
המגבת שאינה מדבקת
האור בחלונות

 

[שירה כמים 1959]

מה זה ספריות של שמיים
ילד הולך בתוך מים
של עננים, השמש זורחת
ולא מהתחת - יש אי קטן
של שמש לא מסוכנת, לא דוקרת
מה זה ספריות של שמיים
איפה שכל הספרים נקראים
וחצובת המצלמה לא נרגעת

 

[שירה כמים 1959]

איפה היית
אחותי רעייתי
מתנת לבי נשמת אפי
את שאת הבשר שאני
שאת הדם שהוא שלי
העורקים והטחול והכבד וכל מה ש...
כל מה שיש לי הוא שלך, אהובת נפש שלי,
את עצמי -
ששנאתיך
והרגזתיך
והפצתי אשמה בתוכי-בתוכך

והגשם הזה עוד יורד
אבל כמעט שאינו מרטיב אותנו כבר
בוודאי שלא עד דלקת ריאות

 

[שירה כמים 1959]

אני הרובוט שירה
כמים זורם הדם
בוורידים שהם חוטי המתכת שלי

אני הרובוט שירה
אני יודע להגיד
"אלוהים"
אני יודע להגיד
"אימא"

אני הרובוט שירה
כמים זולגות הדמעות מעיניי
כשאלוהים לא משיב לקריאה
כשאימא

אני הרובוט שירה
כמים זולגים שיריי
מהדבר הנסתר שהוא
אני

 

[שירה כמים 1959]

אוי, השבעים
אוי, המורעבים
אוי, השקט הזה
הלא-משועשע

 

[שירה כמים 1959]

מחכה מחכה
למה את מחכה?
בינתיים אוהבת את עצמך
ומלטפת בעוצמה
אבל הרעב איננו נרגע

 

[שירה כמים 1959]

מה לעשות עם הרעב שאיננו נרגע
מניחה את כף היד במרכז החזה
ומחכה

 

[שירה כמים 1959]

המעשים שלי
שווים כמעט כמו
השדיים הזקופות שפעם היו לי

 

[ציקימינגו1]

השנים שחולפות
מכות בנו קשות
לכל גיל יש את מאפייניו
מעלותיו או חסרונותיו
חזה של אישה מעלה הרהורים
ככה זה אנחנו הגברים
עוד מהלידה אהבנו אותן
וגם היום אוהבים לנשקן
זקופים נפולים לא משנה
אנו תמיד מעריצים את החזה
לא אומר זאת פעמיים
אנחנו אוהבים את השד........