המהות הפיסיולוגית של הכאב
יש להפריד בין המונח "חישה" או "רתיעה מפגיעה מכנית" לבין סבל. רתיעה מפגיעה מכנית (נזק לרקמה או איבר) אפשר למצוא גם בצמחים. יש מיני צמחים, שאם תפגע באחד הפרטים, הוא יפלוט כימיקלים מסוימים שיזהירו את שכניו מגורל דומה - והם ידעו להתכונן לכך ולהרתע בהתאם. כנ"ל תא בצמח שיפגע ע"י פטריה למשל, יזהיר את התאים השכנים ע"י אותות כימיים ותהיה תגובה של תאי הצמח כולו. בכלל, אנו מוצאים תגובה ואינטראקציה עם הסביבה באורגניזמים מהמיקום הנמוך ביותר בסולם הפילוגנטי. גם חיידקים ירתעו מפגיעה וינסו לחמוק אם תנסה לפגוע בהם ולהעיק עליהם (רתיעה מקרינה מזיקה, או פגיעה פיסית). אולם המונח "כאב" בדרך כלל מיוחס ליצורים בעלי 2 אלמנטים: 1. מערכת עצבים (שמאפשרת להם "לחוש" בצורה שאנו מכירים) 2. מרכז עצבי (כלומר מוח או גנגליון מרכזי) שיכול לפרש את האותות האלה בצורה כזו שהיצור יחוש סבל. הדוקטרינה הפיסיולוגית הקיימת מכירה בסבל כפירושו של המוח איזושהי פגיעה שנגרמה לאורגניזם. יש גם אבחנה מסוימת בין סבל רגשי לסבל פיסי, כשאת הראשון הרבה יותר קשה לפרש וכמעט בלתי אפשרי לבסס תיאוריה על מי כן חש סבל נפשי ומי לא - על בסיס עובדתי מוצק. לא קשה, לעומת זאת, לבסס תיאוריה עובדתית על מי חש כאב פיסי, לפי הקריטריונים הכלליים שציינתי למעלה. דבר ראשון, מערכת עצבים מופיעה רק באורגניזמים רב-תאיים. מערכת עצבים מורכבת ממספר לא קטן של תאים בפני עצמה, ולכן אין ליצורים חד-תאיים מערכות עצבים. גם ליצורים רב-תאיים מסוימים אין מערכת עצבים, אולם כבר במקום נמוך יחסית בעץ הפילוגנטי אצל חסרי חוליות ניתן למצוא מערכת עצבים, קיימת גם אם לא מפותחת במיוחד. המערכה הראשונה שבאופן רשמי מכילה יצורים עם מערכת עצבים היא הנבוביים. מערכה זו מכילה את המדוזות המוכרות לנו מהים, וכמה שאינן מוכרות לנו... כן, למדוזה יש מערכת עצבים - או יותר נכון, רשת עצבים. כשמדוזה (או לצורך העניין גם שושנת ים) נוגעת במשהו עם זרוע הציד, היא *חשה*, בעזרת תאי חוש. אולם למרות שיש ריכוזי עצבים באזורים מסוימים בגוף המדוזה, אין לה מערכת עצבים מרכזית - ולכן גם אם המדוזה חשה נזק מכני, סביר להניח שאין היא מפרשת אותו ככאב, אלא מנגנונים כימיים בגוף שלה מורים לו רפלקסטיבית להרתע כתגובה. [אזהרה: למרות שזה המידע הידוע היום, יש לקחת בחשבון שהוא לא *בהכרח* נכון. הרבה דברים היו "ידועים כנכונים" במדע עד היום, והוכחו כשגויים. לכן, זה הידע המדעי של היום, אבל יש לקחתיו בערבון מוגבל מאחר והמחקר בנושא לא סופר מפותח] למערכה הבאה בסולם הפילוגנטי - התולעים השטוחות, כבר יש מערכת עצבים מרכזית. התולעים השטוחות מאופייניות ביותר מגנגליון (מרכז עצבי) אחד, ולרובן יש צמד בראש הגוף, קרוב לראש והמרכזים החושיים של התולעת. בכלל מערכת העצבים של התולעים השטוחות מפותחת בהרבה מאשר זו של חברי מערכת הנבוביים. בין התולעים השטוחות מוכרת מכל מערכות ה- Cestoda וה- Trenatida שם יש כמה טפילים שתוקפים גם בני-אדם. מכן ואילך לכל חסרי החוליות (ובעלי-החוליות, כאמור) יש מערכות עצבים ומרכזים עצביים, כשבחרקים היותר מפותחים כבר אפשר ללא חשש לקרוא לזה מוח. מחקרים עם חרקים מראים כל פעם מחדש שהם בעלי כושר לימוד ואינטליגנציה גבוהה ממה שחשבנו קודם. לא מזמן התפרסמה כתבה בידיעות אחרונות על כך שדבורים אולפו ע"י יחידה מיוחדת בארה"ב לגלות סמים בדייקנות מדהימה! הדבורים למדו שאם הם מריחות סם, הם מקבלות פרס של דבש. כך שכל מי שחושב שחרקים פועלים ע"י אינסטינקט בלבד ללא יכולת ללמוד, עליו לעמוד על טעותו. עד כאן העובדות, ומכאן לפרשנות אישית - שבמכוון אשים בהודעה נפרדת.
