איןאריותכאלה
New member
לאירית - למה קבלה רגשית חשובה יותר מתפריט
מסבירה את דבריי מהשרשור למטה. את כותבת שהילדה שלך בת ה-7 שוקלת כמו שאת שקלת בגיל 15 (והיית רזה). הבת שלי שגם היא בת 7, די רזה, ובערך 1.35, שוקלת 24 ק"ג. אני שקלתי בגיל 15 כ-50 ק"ג. גם אם ישנן סטיות לכאן ולכאן, את מתארת עודף משקל משמעותי. לא כתבתי לך שום דבר לגבי תזונה וספורט כי אני בטוחה שאת יודעת את העצות, ובגלל שאני יודעת שאת מלווה בגורמים מקצועיים. עודף משקל שכזה ייקח הרבה זמן להוריד, גם אם תתחילי במשטר קשוח מאד ממש ברגע זה. נדרש שינוי מעמיק ונרחב, ושינוי מסוג זה בחייו של ילד דורש שינוי משפחתי מקיף. אני מאמינה שאת צריכה לעבור שינוי רגשי, כי דרכך הוא עשוי להיטמע גם בבת שלך. אני לא מסכימה עם המחשבה שכולם *כולם* יכולים להיות רזים ותואמי החזון ה'אופטימלי' בדיוק באותה מידה שאני לא מסכימה עם המחשבה שכל הילדים יכולים תמיד להוציא ציון 100. לשיטתה של דנה - מה הבעיה? הושיבי נא את הילד במשך כך וכך זמן מדי יום, למדי אותו מתמטיקה/אנגלית והסטוריה, והוא בוודאות ישיג ציון 100. ובכן, יש הרבה הורים שעושים כמיטב יכולתם, יושבים עם הילד, רוכשים עבורו שיעורים פרטיים - ובכל זאת במבחנים הציונים הם 65-70. אז מה? הם כשלו כהורים? הילד כשלון? האם *כל* מי שהוא חלש בלימודים זה כי הוא עצלן? (לא מדברת על בעיה מאובחנת, אלא על ילד 'רגיל') האם כל מי שדמן זה כי הוא עצלן? פשוט שומן הוא נראה לעין ולכולם קל לדקלם את המנטרות הנכונות (תרוץ שעה ביום ותאכל הרבה חסה, ובלי פחמימות ריקות בבקשה), אבל לא כל קושי בחייו של כל ילד פתיר באמצעות המנטרות האלה, ולא כל הורה מיישם אותן לפי הספר, ובכלל, בני האדם הם מאד שונים ומגוונים, ומשפחות שונות זו מזו. אני מאמינה שאם תוכלי לקבל את הבת שלך באמת יהיה לה קל יותר לקבל את עצמה, בין אם תצליח בהמשך לרדת את הקילוגרמים המיותרים ובין אם לאו, וזה מפתח לאושרה - כילדה וגם כמבוגרת. לכן הייתי עכשיו משקיעה את מירב מאמציי בקבלה. גם שלה וגם של עצמי. קבלת המצב כמות שהוא *כרגע*. אני מאחל לך נחת רבה יותר בגידול שלה, והצלחה גם במסע הרגשי וגם במסע הפיזי.
מסבירה את דבריי מהשרשור למטה. את כותבת שהילדה שלך בת ה-7 שוקלת כמו שאת שקלת בגיל 15 (והיית רזה). הבת שלי שגם היא בת 7, די רזה, ובערך 1.35, שוקלת 24 ק"ג. אני שקלתי בגיל 15 כ-50 ק"ג. גם אם ישנן סטיות לכאן ולכאן, את מתארת עודף משקל משמעותי. לא כתבתי לך שום דבר לגבי תזונה וספורט כי אני בטוחה שאת יודעת את העצות, ובגלל שאני יודעת שאת מלווה בגורמים מקצועיים. עודף משקל שכזה ייקח הרבה זמן להוריד, גם אם תתחילי במשטר קשוח מאד ממש ברגע זה. נדרש שינוי מעמיק ונרחב, ושינוי מסוג זה בחייו של ילד דורש שינוי משפחתי מקיף. אני מאמינה שאת צריכה לעבור שינוי רגשי, כי דרכך הוא עשוי להיטמע גם בבת שלך. אני לא מסכימה עם המחשבה שכולם *כולם* יכולים להיות רזים ותואמי החזון ה'אופטימלי' בדיוק באותה מידה שאני לא מסכימה עם המחשבה שכל הילדים יכולים תמיד להוציא ציון 100. לשיטתה של דנה - מה הבעיה? הושיבי נא את הילד במשך כך וכך זמן מדי יום, למדי אותו מתמטיקה/אנגלית והסטוריה, והוא בוודאות ישיג ציון 100. ובכן, יש הרבה הורים שעושים כמיטב יכולתם, יושבים עם הילד, רוכשים עבורו שיעורים פרטיים - ובכל זאת במבחנים הציונים הם 65-70. אז מה? הם כשלו כהורים? הילד כשלון? האם *כל* מי שהוא חלש בלימודים זה כי הוא עצלן? (לא מדברת על בעיה מאובחנת, אלא על ילד 'רגיל') האם כל מי שדמן זה כי הוא עצלן? פשוט שומן הוא נראה לעין ולכולם קל לדקלם את המנטרות הנכונות (תרוץ שעה ביום ותאכל הרבה חסה, ובלי פחמימות ריקות בבקשה), אבל לא כל קושי בחייו של כל ילד פתיר באמצעות המנטרות האלה, ולא כל הורה מיישם אותן לפי הספר, ובכלל, בני האדם הם מאד שונים ומגוונים, ומשפחות שונות זו מזו. אני מאמינה שאם תוכלי לקבל את הבת שלך באמת יהיה לה קל יותר לקבל את עצמה, בין אם תצליח בהמשך לרדת את הקילוגרמים המיותרים ובין אם לאו, וזה מפתח לאושרה - כילדה וגם כמבוגרת. לכן הייתי עכשיו משקיעה את מירב מאמציי בקבלה. גם שלה וגם של עצמי. קבלת המצב כמות שהוא *כרגע*. אני מאחל לך נחת רבה יותר בגידול שלה, והצלחה גם במסע הרגשי וגם במסע הפיזי.