לאיש שפעם היה איתי
יום שישי בלילה, יושבת בבית לבד שומעת כבר פעם שניה את השיר של שרון ליפשיץ "קשה בלעדיך" המילים, אוי המילים, חודרות, פוצעות, כ"כ מזדהה כ"כ כואבת, עדיין... זה לא פייר, ילדים קטנים אומרים תמיד ואנחנו המבוגרים מחייכים במרירות ואומרים לעצמנו, נכון העולם לא פייר ועדיין קשה, קשה לקבל את הלא פייר הזה! אנחנו צריכים להיות יחד, נשמתנו צרופות אנחנו אחד עדיין...למרות שאני פה ואתה שם. אבל, המציאות טופחת על פני וזה פוצע וצורב אנחנו לא יחד וגם לעולם לא נהיה אכן..לא פייר, אבל זה המצב וצריך לקבל לקחת את ההגה בידיים שלך ונסעת רחוק ממני למרות שאתה במרחק כמה רחובות ממני אוהבת, מתגעגעת, צמאה למבטך, למגע שלך הצמאון הזה, ספק אם יגמר היום, מחר, עוד חודש אני מרגישה שאני אוחזת בצימאון הזה, שזה הדבר היחיד שנותר לי ממך, האיש הגדול והיפה. נזכרת אני בחיוך שלך, כמו ילד שובב והחיוך הזה שבה אותי נכנסת לי לנשמה, זרמת לי בדם ועדיין... אהבה שלא ניתנת למימוש, זאת הקללה שקוללנו, או שלא... אולי ימים יגידו אחרת, אולי יבוא אחר ואתה תתגמד לעומתו ואולי לא... חיה במלא ספקות ואיך לא??? בנתיים אני פה, נזכרת אוהבת...עדיין שלך אתי
יום שישי בלילה, יושבת בבית לבד שומעת כבר פעם שניה את השיר של שרון ליפשיץ "קשה בלעדיך" המילים, אוי המילים, חודרות, פוצעות, כ"כ מזדהה כ"כ כואבת, עדיין... זה לא פייר, ילדים קטנים אומרים תמיד ואנחנו המבוגרים מחייכים במרירות ואומרים לעצמנו, נכון העולם לא פייר ועדיין קשה, קשה לקבל את הלא פייר הזה! אנחנו צריכים להיות יחד, נשמתנו צרופות אנחנו אחד עדיין...למרות שאני פה ואתה שם. אבל, המציאות טופחת על פני וזה פוצע וצורב אנחנו לא יחד וגם לעולם לא נהיה אכן..לא פייר, אבל זה המצב וצריך לקבל לקחת את ההגה בידיים שלך ונסעת רחוק ממני למרות שאתה במרחק כמה רחובות ממני אוהבת, מתגעגעת, צמאה למבטך, למגע שלך הצמאון הזה, ספק אם יגמר היום, מחר, עוד חודש אני מרגישה שאני אוחזת בצימאון הזה, שזה הדבר היחיד שנותר לי ממך, האיש הגדול והיפה. נזכרת אני בחיוך שלך, כמו ילד שובב והחיוך הזה שבה אותי נכנסת לי לנשמה, זרמת לי בדם ועדיין... אהבה שלא ניתנת למימוש, זאת הקללה שקוללנו, או שלא... אולי ימים יגידו אחרת, אולי יבוא אחר ואתה תתגמד לעומתו ואולי לא... חיה במלא ספקות ואיך לא??? בנתיים אני פה, נזכרת אוהבת...עדיין שלך אתי