יש בעיני הרבה מקרים של "לאכול כי צריך"
לכל אחד אני מתייחסת אחרת:
1. לעיתים צריך לאכול, כי צריך לקחת תרופה עם אוכל. אז אין ברירה. אוכלים כי צריך.
2. לעיתים יש אנשים שממש חשוב להם שנטעם את האוכל שהם הכינו. הם ממש נעלבים אם לא טועמים ואוכלים את האוכל שלהם. אני מסווגת את זה כאכילת טריגר. הטריגר הוא הרצון לא להעליב. כמו בכל אכילת טריגר, מנהלת מו"מ עם עצמי אם לאכול וכמה (ממש לאכול, לאכול ביס בלבד, לא לאכול בכלל). יכולה להתכוונן לאירוע (אם הוא ידוע מראש). לאכול פחות בארוחה אחרת, לתכנן אחרת את הארוחות באותו יום.
3. כנ"ל במקרה של חגיגת יום הולדת ואכילת העוגה. אכילת טריגר. מו"מ והחלטה לגופו של עניין. הטריגר הוא רצון להיות חלק מהאירוע, להשתתף בשמחה של בעל השמחה. וכמובן העוגה עצמה שבד"כ נראית טעימה.
4. יש אנשים שאוכלים כי צריך. לא אוכלים לצורך הנאה. מבחינתם אכילה זאת "עבודה". אני ממש לא שם וגם לא רוצה להיות שם. אוהבת לאכול, נהנית מאוכל. להיפך רוצה לאכול מהכל (לא רק מאוכל שמוגדר כבריא), בגלל שאכילה היא כיף והנאה מבחינתי.
5. לאכול כי צריך בארוחה שיגרתית נראה לי מיותר. בשגרה אני מעדיפה לאכול לפי רעב ושובע. לעיתים זה קורה, אם מתאמים זמני ארוחות עם משפחה/חברות. אין ארוחת צהריים אחר כך, אז עדיף לאכול עכשיו. בדכ במקרה כזה, עדיף בעיני לאכול קצת ולקחת ארוז את היתר.