בהתחלה אחרי שהכל קרה הלכתי לבד
אבל המחשבות היו לי קשות, פעמים רבות הייתי פורצת בבכי. אז צרפתי חברה, שוחחנו רבות, מאז כבר חברה אחרת הולכת איתי וגם איתה אני לפעמים משוחחת על בני.
זה עוזר לי להתמודד עם אירועי היום.
הרבה פעמים כשאני מרגישה בצורך אני יורדת לקבר, ושם חושבת או אפילו מספרת לבני. כמובן שעולים הזכרונות, לפעמים תמונות ותחושות פיזיות, הרבה געגוע ועצב.
