לאלוהים

[אפרסקית עסיסית]

לאלוהים

מכתב גלוי לאלוהיםו אפרסקית עסיסית ו 12:27 | 02/11/04 הי אתה !!!! הבוס שם למעלה. מה אתה עושה כשהעולם מתהפך לך למטה? כשאנשים מתאבדים? ילים מתים? הורים שמכים ואנשים שהורגים? את האמת? שאני חושבת שאתה כבר זקן!!! כשקורים דברים אתה יישן!!! או סתם עוצם את העינים וחולם.... אבל הלחץ כאן בנתים הולם והולם אבל לך לא אכפת אתה בשלך... יש לך משרד ואפילו מזכירה.... אחלה של גוב אלפי מאמינים כולם רק נראים כמו עדר עוורים אפילו אלוהים עושה ביזניס מצרות של אחרים אז מה כבר יש לך לומר מר/ואדון עולם או שפיך כבעבר נדם שוב תקליק באצבעות ותעשה כבר איזה נס כי מתחתיך יש עולם.... ורובו כועס היום אני עצובה עוד שניה שמחה אבל חושבת שעם לוקחים את החיים בקלות אז הם עוברים בקלות אוהבת...... סתם

 

[ש ו נ י]

ואם הייתי אומרת לך שהאחריות היא שלך

שלנו ולא שלו לעשות ולשנות את זה כי אנחנו (אפילו בהסכמה שבשתיקה ובאי עשייה) אחראיים לזה שזה כך היה לך נוח עם מה שאני אומרת? אם הייתי אומרת שאת/בך הכוח האלוקי לשנות (אפילו במשהו) את זה היית ממשיכה להפנות אליו אצבעות מאשימות ולהגיד שהכל בגללו או שהיית עושה משהו ואם כן, מה היית עושה? תביני שאם כ"א מאתנו היה עושה משהו קטן כדי לשנות את עצמו ולתת משהו בשביל האחר/ת כדי לשנות ולעזור, ובמקרים מסוימים - לפעול כדי שלא להרשות שכל זה יקרה, העולם היה נראה לגמרי אחרת אבל לא. נוח לנו יותר להאשים את ה' אני מנסה להגיד שזו האחריות שלנו ולא שלו כי הוא שם אותנו פה בדיוק בשביל זה בשביל ליצור את המציאות שלנו צר לי לבשר לך, אבל זו המציאות שיצרנו לנו, כ"א לחוד ולכולנו ביחד לא מרגש במיוחד, נכון? מה שכן, רובנו לא משנים מאשימים את ה', או את השכנים, או אני לא יודעת את מי (גם אני) ובסוף - אם העבודה היא שלנו ואנחנו מתבטלים ממנה לא נותר לנו אלא להאשים את עצמנו על מה שיש (לא שאני מאמינה באשמה כן?) או לחילופין, העצה הטובה יותר לזה היא - במקום לשבת פסיביים ולחפש אשמים - ליטול יוזמה ולעשות משהו חיובי אחד קטן בשביל עצמנו ובשביל ה"אחר" והעולם כ"א חושב - מה אני האחד הקטן יכול לעשות ולשנות בעולם, כשכ"כ הרבה חושך יש שם בחוץ? (תחשבי שאם כל אחד ואחת מאתנו ה"קטנים" היה עושה משהו כדי להשפיע על אדם אחד היום, שכל אדם הוא עולם ומלואו, כמה אור היה נעשה בעולם, ואיזה שינוי היה מתחולל) ו... אני לא שונה ממך בזה אני סתם מתלוננת ומייללת ומאשימה את כל העולם אבל תכלס, שום דבר לא ישתנה מעצמו וה' בטח לא יציל אותנו, שאנחנו לא מוכנים לנקוף אצבע בשביל עצמנו אז הוא מחכה בינתיים, ונותן לנו בחלק מהמקרים להמשיך להחריב ולקלקל, ובהרבה מהמקרים הוא מציל אותנו מעצמנו ואפילו אם את לא מהמחריבים ומהמקלקלים אם את לא עושה פעולות חיוביות, זה כאילו את מקלקלת ואם את לא משפיעה על אחרים שיעשו זה גם כאילו את "מרשה" שזה יקרה הדברים האלה שאמרתי לך מופנים גם אליי חזרה ויותר קל לי ונוח לי ברוב המקרים להסתכל על הTV הזה של החיים ולצרוח עליו - נווווווווווווווווו, שהתוכנית תשתנה, שיפסיק להיות כזה מגעיל ומשעמם ומעצבן אבל את התוכנית הזאת אנחנו כתבנו, אנחנו מפיקים מביימים ומשחקים ואם אנחנו לא נחליף אותה למשהו אחר נישאר עם אותה תוכנית, וגרוע מזה

 

[HPGV]

הוא מסתכל

ובוכה על יצירי כפיו שעושים הכל כדי להרוס את העולם המקסים שברא. הורים מכים את הילדים שלהם? ואת באה ומאשימה את אלוקים? ה' נתן לנו בחירה חופשית, ורק אנחנו מחליטים איך יראה העולם הזה, אם טוב או רע. אנחנו לא צריכים לדאוג לעולם שמתהפך, זה התפקיד שלו. התפקיד שלנו כאן למטה זה להפוך את העולם לטוב יותר. אם יש רעב- תהי אכפתית, תתרמי, תעשי מה שאת יכולה כדי לעזור. אם יש ילדים מוכים- תעשי מה שאת יכולה כדי לעזור להם. אלוקים עוזר ונמצא בכל דבר, שומר עלינו מכל הפגעים, חוץ מעצמנו... אלוקים משגיח, ונמצא תמיד בכל מקום. תחפשי ותראי אותו. אפשר לדבר ולשאול אותו שאלות. לא תמיד הוא יענה, אבל הוא תמיד יתן לך את התחושה שיש על מי להשען. אלוקים ער ופועל, הוא רק מחכה שגם אנחנו נתחיל לזוז...

 

[גריני]

אחת התשובות מאלוהים:

ראיון עם אלוהים. ובמילים שלי: נדמה לי שאחת מהבעיות של המין האנושי הוא "האנשת" אלוהים - כלומר - הסתכלות על אלוהים כעל אבא גדול, הבוס של הבוסים - והציפיה שהוא יעשה דברים בשבילנו. אני חושבת שהוא יצר אותנו "כדמותו" - ובכך נתן לנו את זכות היצירה והבחירה. ועל כן - האחריות לכל מה שקורה כאן - החל מרמת הפרט ועד לתמונה העולמית - היא עלינו! אז - צרי את חייך בשמחה ובאהבה

 

[ש ו נ י]

למה אנשים כ"כ מחוברים לרעיון שה'

אחראי לכל מה שקורה אתנו ולכך שהוא אשם בכל מה שמתחרבש (לנו) כאילו... זה שהוא ברא ומקיים העולם ואותנו אומר שאנחנו פטורים? גמני, משהו מובנה בתוכי, כשמשהו לא הולך - הוא אשם (זה למה קוראים לו ה', ואומרים ברוך ה'=אשם

) כאילו....... מה יש במין האנושי שא' - כידוע, אוהב להאשים אחרים במקום ליטול אחריות ובעיקר, מה יש בנו שאנחנו מאשימים את ה' דווקא במקום לעשות מה שבאנו לכאן לעשות, לבחור וליצור את חיינו כלומר - מה שאני שואלת זה למה איכשהו בתרבות שלנו השתרש הרעיון שה' אשם בכל ואחראי להכל ואנחנו לא ולא כ"כ פופולרי או מתקבל (כמה שכולנו יודעים את זה ומבינים את זה ושמענו את זה אינספור פעמים) הרעיון שאנחנו אחראיים ואני מדברת על אנשים בוגרים ומבינים משהו בתפיסת האלוקים הגדול והכל יכול כאילו משמש אותנו ככלי להתנער מהאחריות לחיינו שלנו יש אנשים שמרחיקים לכת עד כדי לומר שאנחנו רק בובות על חוט והוא משחק בנו (מה שאני מאוד לא מאמינה מכמה סיבות טובות) ושאין לנו שום בחירה, ולא משנה מה נעשה או לא נעשה, זה לא משפיע עליו כלום וזה נורא לא נכון בעיני אני גם לא מסכימה עם הגישה ההפוכה שאנחנו יכולים הכל ושולטים בהכל לגמרי והוא כביכול מנוטרל וחסר דעה או העדפה (מאוד לא מסכימה עם זה, כי לדעתי יש איזושהי תוכנית-על/מסלול כללי שאנחנו צועדים בו או תכלית אם נקרא לזה) אז... אני רואה את זה ככה שהאלוקים יש לו איזושהי תכלית על לשמה הוא ברא העולם וכל מי ומה שיש בו, אבל בתוך זה יש לנו כוח עצום!!!! לשנות ליצור ולבחור

 

[לקשמי]

תהיה לגבי התפיסה הזאת...

אני לא מאלה שמאשימים את אלוהים, להיפך אני יותר ויותר לומדת לומר תודה על הכל, גם על הקשיים והמבחנים שאני עוברת בחיים. אבל בעצם אומרים שאלוהים הוא הכל. הוא כל מה שקיים ואין למעשה דבר אחר מלבד אלוהים. אז אם ככה, אז אלוהים הוא גם כל האנשים הרעים, כל אלה שעושים מעשים איומים ונוראים, גם הם אלוהים. אז איך אפשר להגיד שאלוהים לא עושה את כל הדברים הנוראים שרבים מאשימים אותו בו? ושוב אני מבהירה, שאני לא חושבת שאלוהים מעניש או שהוא רע, רק שאני תוהה איך אפשר ליישב את הסתירה שקיימת כאן, בין זה שאלוהים הוא הכל ובין אלה שהרוע זה לא הוא... אשמח לקבל תשובות ודעות.

 

[seeyou]

"הוא הכל " הוא" כל מה שקיים.

הבעיה היא בפרושים שלנו לטוב ולרע. הפילוסוף הצרפתי,מונטין,דגל בסיסמא -אין אדם נפגע כל כך ע"י מה שמתרחש כמו שהוא נפגע ע"י מה שהוא חושב על מה שמתרחש. אם אדם מפוטר מעבודתו ייתכן שזה טוב לחברה או למעסיק וזה לא חשוב אם זה על חשבון העובד ומשפחתו אשר נשארים בלי מקור פרנסה! "הם" מחליטים ולא העובד המסכן. גם הבריאה בנויה פחות או יותר על אותו עיקרון- ל"בורא" יש מטרה שאנו לא מסוגלים להבין אותה ומכאן יתר האי הבנות בקשר למעשים טובים או רעים-בין נולד למווד...... אני מניח שיש "מנגנון" שמפעיל אותנו על בסיס מוכתב ב-DNA...ולא בצורה של פנקסנות כדגם של משרד כזה או אחר...

 

[אור הדרך]

בחירה אישית

כן,אני חושבת שאלוהים (אני קוראת לזה אחרת אבל אין זה משנה...) הוא הכל כפי שאנו מבינים זאת והוא גם "האנשים הרעים" הוא מכיל הכל והכל בו.איני מכירה ואיני יודעת על דעותייך/אמונותייך אך מאחר "והזמנת" לך דעות, אני רוצה להביע דיעה ממקום של אמונה בנושא הבחירה האישית - בחירה ברמת נשמה - הקשה כ"כ לתפיסה בהבנה הפיזית ובהכרה. המושג די שנוי במחלוקת בהתאם לאנשים השונים. קל לנו מאוד להבין את המושג כשאנו מצליחים או כשקורים לנו דברים חיוביים כי אז הרי קל לנו להזדהות עם הדברים ולהבין שזה נובע מתוכנו,בזכותנו, בזכות החוכמה/כישורים וכו'. אך כשקורים לנו דברים שליליים (לדעתנו...) הרי שאת זה קשה לנו לקבל כי לא קל לנו כבני אדם להשלים, לקחת אחריות ו/או לקבל כשלונות שלנו.קל יותר במקרה כזה להאמין שמישהו אשם ואם לא מוצאים מישהו בסביבה הקרובה...הרי שקל להאשים את אלוהים (למאמינים) ו/או לומר שאנו קורבנות של נסיבות וכו'. אני מאמינה "שהכל צפוי והרשות נתונה", ומבחינתי זה אומר שכל הקורה לאדם בחייו - ממש הכל - הוא בחירה שלו ובאחריותו....(עם הסתיגויות קלות פה ושם דברים הקשורים אנרגיה וכו') כן, אני יודעת שזה מקומם עד מאוד וגם לי, למרות האמונה הרבה שכך הוא ,יש ימים שאני פשוט לא מסוגלת להבין שבחרתי בדבר כזה או אחר (בימים קשים...),ואגלה לך סוד...היה לי קל יותר כשחשבתי שכווווולם אשמים הרי הרבה יותר קשה עכשיו בימים קשים כשאני מבינה ויודעת שאני בחרתי בזאת.... אך אני מאמינה שכל מה שבחרנו, הצלחות, כשלונות, חולי וכו' בחרנו לשם צמיחה והתפתחות. כמובן שישנן הבחירות שלנו כאן ועכשיו (הרשות נתונה) אך בגדול הדברים הקבועים אותם "החלטנו" לעבור לפני הגיענו לכאן,הם מתוך בחירתנו, ותמיד -עם כל הקושי שלנו להבין זאת כבני אדם - לטובתנו הגבוהה. כמו הבחירה האישית קיימת גם בחירה קולקטיבית (רעידות אדמה, אסונות טבע ועוד) וגם לבחירות הללו יש כמובן מטרה. אני רוצה להוסיף, שברמת נשמה אין טוב ורע, אין דברים נוראיים, אין אסונות כפי שאנו מבינים וחווים אלא פשוט מדובר בדברים נחוצים, דברים דרכם משיגים צמיחה וגדילה. בד"כ הבחירה לא תהיה רק בדברים הנראים לנו טובים/חיוביים וכו', אלא דווקא "החוויות" הקשות הן אלה המביאות אותנו להתקדמות ולעשייה. אני יודעת שקשה לקלוט שאנחנו בוחרים לנו דברים שלעיתים קשים מנשוא וקשה עוד יותר כשאנו רואים יום יום סביבנו דברים איומים והקשים לתפיסה (כאן בחיינו הפיזיים), אך לאחר זמן רב הפנמתי והבנתי וממקום כזה כותבת לך - פשוט מביעה דעה...

 

[cacaroto]

הי גריני

סדרת הספרים שיחות עם אלוהים וספר נוסף בשם עולמה של סופי חשפו אותי לידע אזוטרי רב. בלי להשמע משתחצן אני מאמין שאף חבר בפורום לא משתווה אלי בידיעת הספרים ובהפנמתם. ואם את מכירה אחד כזה אשמח אם תגידי לי את שמו

 

[avital24]

אני קראתי את עולמה של סופי

איכשהוא בסוף הם משיגים את אלוהים ועוברים לעולם אחר , יש עוד ספר של אותו ספר עם קלפים , השאלה מה הבנת בעצם , איזה ידע אזטורי גילית.

 

[גריני]

לא קראת את "עולמה של סופי"

ורושמת לעצמי לקרוא אותו בהקדם. אבל יש לי רעיון - אולי במקום לפתוח במעין "תחרות" של מי מאיתנו קרא הכי הרבה ו"יודע" הכי טוב, אולי נחלוק את מה שכל אחד מאיתנו יודע?