למה לא שלחת את זה ?
אני כבר כתבתי כמה וכמה מכתבים ולא שלחתי אותם אף פעם. אני יכול לענות במקומך למה את לא שולחת, בכל זאת מעניין אותי אם את חושבת כמוני. לא שלחתי את המכתבים כי ידעתי בתוך תוכי שהם לא יבינו את מה שכתבתי ולא יתייחסו אליהם כמו שאני מצפה. הבנתי שאני כותב את המכתבים כתרפיה וכריפוי עצמי ולא בשביל שהם יגיעו באמת לידים של ההורים שלי. קראתי בתשומת לב את מה שכתבת ואני מרגיש שיש לך הרבה יותר מה להגיד להם, בצורה חריפה הרבה יותר, אבל את לא כותבת את זה כי את לא רוצה להכאיב להם וכם לא להכאיב לעצמך בעצם הוצאת הדברים בפניהם, אבל אם תקחי כעובדה את זה זאת לא שולחת להם באמת את המכתב, תרגישי חופשית יותר לכתוב את כל מה שאת חושבת עליהם... לדוגמא: שהם לא יבינו אפילו את המכתב הזה... ועוד כל מיני דברים שיושבים לך על הלב. זה יקל עליך מאוד את הכתיבה וכן ירפה מעט את הכאב בלב. אני חושב לעצמי איפה האבא בסיפור הזה ? יכול להיות שהוא לא קיים טכנית אבל יכול להיות שאת פשוט לא מתייחסת אליו כפונקציה ריגשית שניתן לדבר אליו, ואם האפשרות השניה היא הנכונה, אם תכתבי בידיעה שלא תשלחי להם את המכתבים תוכלי גם לכתוב לו ולהגיד לו את כל מה שאת חושבת. ושוב אני רוצה להגיד לך את מה שכבר אמרתי: אני מזדהה עם הכאב שלך ואני כמעט מרגיש את המצוקה אצלי בלב, תחזיקי מעמד עכשיו כי זאת תקופה קשה אבל יבואו ימים טובים יותר. באהבה.