לאמא שלי

[דתיה צפונית]

לאמא שלי

אמא. כמה מילים שבוודאי לא אומר לך, לא היום בכל אופן. אך המילים בוערות בי וזועקות לתשובה. לכן אכתוב אותן כאן. פגעת בי. פגעת בי בכך שעצמת עיניך מול כל יתרונותי, מול כל מאמצי לרצות אותך ולעשותך מאושרת מאז שאני זוכרת את עצמי. הסיפור ארוך והדף קצר, אז רק אומר שהמילים שהטחת בי אתמול לא היו נכונות, ולא יכולתי להוכיח זאת, ראית, כמו תמיד, רק את הרע שבי, סרבת לראות את הטוב שאני כל כך מנסה להראות. כאילו את תמיד חיפשת את הרע, כדי שתוכלי סוף סוף להצדיק זאת. הנה מצאת. אבל זה לא נכון!!! נמאס לי, כל חיי שניסיתי לרצות אותך, לעזור לך, הקרבתי קורבנות יקרים לי על מנת שלא להעציב אותך, הייתי תמיד הילדה הטובה. ואת, כאילו סרבת לראות, סרבת להאמין. די. כמה אוכל עוד? אז עכשיו אני פוגעת בך, במודע, אך אני מוכרחה להראות לך את הצד הרע שבי כדי שאולי יום אחד תוכלי לזהות את הטוב. אני כותבת כעת וגרוני נחנק מדמעות. כל כך פגעת בי, כל כך נעלבתי. כי זה פשוט כל כך לא הוגן!!

 

[חונה לרגע]

אנא ממך סיפרי עד 10......

עיצרי לפני שאת מכה בחזרה. את לבטח כבר כת בוגרת ואני מבינה שנפגעת ונעלבת עד עימקי נשמתך, אבל תני לי רגע להסביר משהו "במנגנון האימהי". הורים טועים לפעמים בפרשם את תפקידם כמחנכים לכל החיים, מגיע יום שבו צריך להרפות ולהניח לילדים לשגות - ולגדול, אך מרבית ההורים שוגים וממשיכים להעיר לילדיהם גם בגיל בוגר- כאילו היו ילדים. אימך ראתה רק את חסרונותייך, כיוון שראתה את יתרונותייך כדבר מובן מאיליו, ואילו את חסרונותייך (או אלה מהם שחשבה לחסרונות) רצתה לתקן. מציעה לך במקום לפגוע באמך לקחת אותה לשיחה ולהסביר לה עד כמה את פגועה וכמה קשה לך עם העובדה שהיא מטיחה בך את חסרונותייך, תתפלאי גם אנשים מבוגרים - לעיתים משתנים.

 

[דתיה צפונית]

אולי

אולי נמאס לי שלוקחים אותי כמובן מאליו???

 

[חונה לרגע]

זה מובן

אם כך, מה תיכננת לעשות? להתרחק מהמשפחה - גם זה אינו פיתרון..אלא אם כלו כל הקיצין ונוסו כל הדרכים האחרות.

 

[ה מוזה]

אל תשתני ! בשביל אף נפש חיה ..

גם לא בשביל ובגלל אימך . היי מי שאת , טובת לב רגישה ואוהבת . אל תראי במכוון את הצד הרע שלך .. כי רע גורר רע . אנשים בדכ מתמקדים בחיסרון וברע כי הרי הטוב הוא מובן מאליו בעינהם . פוגעים בנו והפגיעה היא תמיד כואבת יותר כשהיא מהאנשים שאנו כל כך אוהבים היי נאמנה לעצמך ולמי שאת , המשיכי להיות מיוחדת . ולאימך פשוט תאמרי לאחר שהדמעות יתייבשו והכעס יירגע , תאמרי לה מה את חשה .. הרבה בחיינו יכול להפתר ע"י גילוי לב ושיחה כנה. ותמיד יש את הנייר שסופג את כל הדמעות ואותנו פה להקשיב ,לעודד ולחבק.

 

[דתיה צפונית]

../images/Emo35.gif

כואב לי להיות רעה אליה, ובכלל. אבל אני מרגישה שאני ממש כבר לא יכולה להמשיך ככה. חשבתי לעזוב לתקופה, ואני יודעת שאני צריכה, אבל אני כל כך צריכה בית. אולי אני לא בסדר, אבל אני גם צריכה הערכה מסוימת, אני מוכנה לעשות הכל אם רק יעריכו את זה. והם לא.

 

[ה מוזה]

"הגוזלים שלי עזבו את הקן ..פרשו

כנפייםן ועפו ".. ומה תפתור בדיוק העזיבה לתקופה? אז נכון שמגיע השלב שפורשים כנפיים ועפים מהקן , לפעמים זה עושה באמת רק טוב ..אבל זה לא מה שישנה את מערכת היחסים שלך עם אימך ומשפחתך. אז תמיד אפשר לשמור בבטן .. ואפשר גם לנסות את הדרך של להגיד בצורה הכי ישירה וכנה ואולי גם כואבת ,מה את מרגישה . את יודעת ,אומרים שלפעמים איזה ניעור קל לא הזיק לאף אחד ..אולי ניעור שכזה יעורר את אימך להבין עד כמה היא עושה לך עוול . תני לה צ´אנס לנסות ולתקן . ואם גם זה לא יעזור לפחות תהיי שקטה שאת ניסית , נתת צ´אנס.

 

[מרגו]

והנה אני, אמא שפגעה הרבה בבת שלה

אומרת לך למה פגעתי בה כל כך, ואולי זה יכיל גם חלק מהסיבות של אמך: 1. כנראה שאני רואה בה שלוחה שלי, ומכיון שאינני אוהבת את עצמי, אינני אוהבת אותה 2. אני לוקחת את החסרונות שלה בתור פגיעה אישית בי, במקום משהו אוביקטיבי שצריך לטפל בו (למשל, הבלגן שהיא עושה בחדר שלה ובכל הבית) 3. היו תקופות שלא הייתי מאושרת, אז לא יכולתי לעשות את סובבי מאושרים. כמובן, שהטיפול בכל הדברים האלה דורש לעשות את ההיפך. אפשר לטפל בכל דבר אם ניגשים אליו בקור רוח, כאשר לא מלאים כעס, ומשוחחים. כל זה בתנאי ששני הצדדים רוצים להמשיך להיות קרובים נפשית ופיזית. אז את תנסי, כי כמו שאמרו לך, את צריכה להגיד לעצמך שניסית. ואם אמך תהיי מסוגלת, היא תשתנה, ואם לא-תדעי שיש לה נכות מסוימת בזמן הזה (אולי היא בעצמה עוברת משבר), ותחכי לזמן יותר טוב. הרבה בעיות יכולות להיות מטופלות בקבוצות תמיכה או עם עו"ס סוציאלי טוב. אולי זה יתאים לך או לה. אצלנו בבית אני זאת שהולכת לקבוצת תמיכה, וזה נותן לי הרבה כח. אז הנה הצד של האמא, ואני מקוה שהארתי לך קצת. בהצלחה כי אמא (ובת כמוך) יש רק אחת.

 

[אישה אורחת]

תעזרי לאמא לראות את המאמץ

מול כל מאמצי לרצות אותך ולעשותך מאושרת.... פשוט מקסים! אל תוותרי,תמשיכי להתאמץ,אלא שבדיוק אז תגידי לה- אמא! הנה אני מתאמצת... אמא! הנה אני מתאמצת... אמא! הנה אני מתאמצת... בדרך הזו תסבי את תשומת הלב של אמך לעיקר ולא לתפל. העיקר הוא הרצון העז שלך לשנות את פני הדברים וכשהאסימון יפול- היא אמורה להנות מהבת המקסימה שלה שעשתה את הכל כדי להאיר את עיני אמה. ועל זה מגיע לך כל הכבוד! וכשיש כבוד יש חשק לעשות עוד ועוד... בדרך תגלי גם את האושר האמיתי באהבת אם ובת. זה נכס לחיים. זה פרס כלכך מתגמל,ששווה כל מאמץ. אני מצטערת שאני מתעקשת להדגיש את דבריי,אני פשוט חושבת שזו היא החוליה החלשה בקשר שלכם וחבל לי על הפספוס הגדול. אני אגלה לך סוד שהוא כבר לא סוד בפורום הזה- אני ואמא חברות בנפש. אני והבת שלי חברות בנפש. זה דבר שכנראה עובר מדור לדור,לכן זה חשוב לא לוותר.

ומכל

 

[tsipi35]

מרגו את אישה עם גדלות נפש

אם הצלחת להודות בכל מה שכתבת. אני מורידה בפנייך את הכובע ואם הייתי יכולה הייתי משתחווה לך עכשיו.

 

[דתיה צפונית]

תודה../images/Emo24.gif

תודה על המילים היפות. אבל חברות נפש אני ואמא שלי כבר לא נהיה, אף פעם לא היה ביננו קשר כל כך חזק, וכעת כשחזרתי לגור בבית לאחר שנותי בלימודים, המצב רק מחמיר. אנחנו כל כך שונות.