לאמא של ענת - בלה
כמה ימים לקח לי עד שהייתי מסוגלת לראות את הסרטונים ששמת כאן לזכרה של ביתך היקרה. זה לקח לי זמן כי ידעתי, פשוט ידעתי שאני אמצא הרבה נקודות השקה לחיי. אומנם אני חליתי בסרטן מסוג הרבה יותר קל, נלחמתי ושרדתי אך את אהובי הכרתי בעקבות המחלה והוא, כמו ענת שלך, נלחם עד הדקה האחרונה אך הפסיד לה. ראיתי את אביב והדמעות חנקו אותי, גם אנחנו הכרנו תקופה קצרה, גם אנחנו דיברנו על חתונה, אומנם לא באופן קונקרטי אבל החוויה כפי שהייתה הבהירה לי שזאת האהבה הכי גדולה של חיי, ממש כשם שאביב תיאר זאת. אולי חשוב להסתכל גם על זה, שגם ענת וגם רמי לפחות נפרדו מהעולם הזה נאהבים. אני לצערי, לא הייתי ברגעיו האחרונים של רמי, בעצם אפשר להגיד שקצת "קינאתי" באביב שיכל להיפרד. הייתי בחו"ל והוא היה אמור להצטרף אליי, יום לפני הטיסה הוא נפטר. עד הרגע האחרון כתב לי אסאמסים מעודדים, מנסה להרגיע אותי ממרחק אלפי קילומטרים.. אני יודעת שהוא ידע וששלח אותי הכי רחוק שאפשר, אך אני לא יכולה לחיות עם תחושת ההחמצה הגדולה.. הרבה אומרים לי אולי עדיף ככה, שזכרתי אותו כפי שהיה בחיים אבל הזיכרון שלי הוא מהפרידה ביום של הטיסה ושנינו היינו כל כך עצובים, כאילו ידענו שאנחנו נפרדים לעולם. אני מרגישה אותך מהכאב, רואה מולי את אמא של רמי, לא מצליחה להבין איך אפשר, לאבד ילד. אני מחבקת אותך ורוצה להגיד לך שהילדה שלך הייתה מדהימה, ונפרדה מהעולם הזה מאושרת ונאהבת על ידי כל הסובבים אותה ואולי כדאי לזכור ולישען על זה. מצרפת את דברי ההספד שכתבתי בהלוויה, לא יאומן שעברו שנתיים ו 4 חודשים... יפה שלי אתה נח עכשיו וכולנו שמחים בשבילך אבל עצובים בשבילנו כל כך רצית לנוח זה מגיע לך.... לא יודעת מאיפה להתחיל, כל הזכרונות רצים לי בראש וקשה לי להאמין שהספקתי להכיר אותך, אהוב ליבי רק חצי שנה.... הכרנו בטיול ההוא ליער ציפורי השארת עלי מיד רושם עם הביטחון הזה שהקרנת, גילינו בשיחה קצרה ששבוע הבא שנינו חוגגים יום הולדת בהפרש של יום... בבוקר המחרת שהתעוררנו מהשינה הצצתי מהשק שינה שלי, אתה ישנת מאחורי ושאלתי אם למישהו יש שמפו... פתאום הוצאת את הראש הקירח שלך הסתכלת עלי בחיוך משועשע וענית לי : "לי יש..." אני בתמימותי המתלהבת עניתי לך בהפתעה: "באמת?".. הסתכלת עלי כאילו אני ממש מוזרה ורק אז ירד לי האסימון... "יופי" עניתי לך בקול מתרסה והוצאתי לך לשון, בקבוצה שלנו אפשר היה לצחוק על זה מבלי שזה יביך אותנו, אבל זה הביך אותי כי מצאת חן בעיני.. אחר כך שתלנו עצים. באופן סימבולי שתלתי את הדולב, היום לפי מה שאילן מספר הוא פורח בשיא תפרחתו... כליל החורש שלך לעומת זאת, נאבק על חייו... אחר כך עמית שם טרנסים באוטו והתחלנו לרקוד וקפצנו בטירוף ואז אמרו שכולם מתפזרים ולא רציתי שזה ייסתיים כי רקדתי איתך... וכאילו קראת את מחשבותיי באת אליי וחיבקת אותי חיבוק פרידה, כל כך התרגשתי והופתעתי והיה לי ברור שאני עוד אפגוש בך... 4 ימים אחרי יש לי יום הולדת, כל היום חיכיתי להודעה ממך.. פשוט ידעתי שזה יגיע ולא אכזבת... בשמונה בערב היא הגיעה ההודעה המתוקה מכולן שפתחה את הקשר המדהים ביותר שחוויתי ורציתי להגיד לך את זה פה, היום מול כולם ולהודות לך על הזמן המופלא שלנו ביחד. במסיבת פורים כולנו היינו המומים ממך.. אני הנודניקית הפצרתי שתבוא למסיבה, אתה בעדינות הסברת שכנראה זה לא ייקרה כי אתה בטיפול ובסוף לא רק שבאת מחופש בתחפושת הכי מצחיקה ומקורית, גם רקדת איתי טראנסים שהבקבוק כימו מחובר אליך בתוך פאוץ... אני לא יודעת מה איתכם, אני עוד לא שמעתי על תופעה כזאת... ממי שלי, כל כך רציתי לחגוג איתך עוד יום הולדת, אפילו חשבתי לעשות לך הפתעה ולקנות לנו טבעות של להתחתן בכאילו.. שנינו ידענו שאתה כנראה כבר לא תתחתן איתי אפילו שדיברנו על היום ההוא ועל הילדים שיהיו לנו וכל כך אהבנו לדבר על זה בכאילו כאילו ידענו שנותנים לנו זמן מאוד קצוב לאהוב. נשמה טהורה שלי אין על פני האדמה הרבה מלאכים אבל אתה היית מלאך גם בחייך וגם במותך אני בטוחה. כולנו פה זכינו להכיר אדם מיוחד ביותר רק חבל לי שלי זה לא היה להרבה זמן. אני מוקירה על כל רגע ורוצה להגיד לך את השלום שלא הספקתי, אני מרגישה שזה היה מכוון, אני מרגישה שרצית שאזכור אותך כמו שהיית בחיים... נפגש יום אחד אני מבטיחה אני לא אוותר על זה... מתגעגעת כבר המון תעזור לי להחזיק מעמד... בייבי שלך
כמה ימים לקח לי עד שהייתי מסוגלת לראות את הסרטונים ששמת כאן לזכרה של ביתך היקרה. זה לקח לי זמן כי ידעתי, פשוט ידעתי שאני אמצא הרבה נקודות השקה לחיי. אומנם אני חליתי בסרטן מסוג הרבה יותר קל, נלחמתי ושרדתי אך את אהובי הכרתי בעקבות המחלה והוא, כמו ענת שלך, נלחם עד הדקה האחרונה אך הפסיד לה. ראיתי את אביב והדמעות חנקו אותי, גם אנחנו הכרנו תקופה קצרה, גם אנחנו דיברנו על חתונה, אומנם לא באופן קונקרטי אבל החוויה כפי שהייתה הבהירה לי שזאת האהבה הכי גדולה של חיי, ממש כשם שאביב תיאר זאת. אולי חשוב להסתכל גם על זה, שגם ענת וגם רמי לפחות נפרדו מהעולם הזה נאהבים. אני לצערי, לא הייתי ברגעיו האחרונים של רמי, בעצם אפשר להגיד שקצת "קינאתי" באביב שיכל להיפרד. הייתי בחו"ל והוא היה אמור להצטרף אליי, יום לפני הטיסה הוא נפטר. עד הרגע האחרון כתב לי אסאמסים מעודדים, מנסה להרגיע אותי ממרחק אלפי קילומטרים.. אני יודעת שהוא ידע וששלח אותי הכי רחוק שאפשר, אך אני לא יכולה לחיות עם תחושת ההחמצה הגדולה.. הרבה אומרים לי אולי עדיף ככה, שזכרתי אותו כפי שהיה בחיים אבל הזיכרון שלי הוא מהפרידה ביום של הטיסה ושנינו היינו כל כך עצובים, כאילו ידענו שאנחנו נפרדים לעולם. אני מרגישה אותך מהכאב, רואה מולי את אמא של רמי, לא מצליחה להבין איך אפשר, לאבד ילד. אני מחבקת אותך ורוצה להגיד לך שהילדה שלך הייתה מדהימה, ונפרדה מהעולם הזה מאושרת ונאהבת על ידי כל הסובבים אותה ואולי כדאי לזכור ולישען על זה. מצרפת את דברי ההספד שכתבתי בהלוויה, לא יאומן שעברו שנתיים ו 4 חודשים... יפה שלי אתה נח עכשיו וכולנו שמחים בשבילך אבל עצובים בשבילנו כל כך רצית לנוח זה מגיע לך.... לא יודעת מאיפה להתחיל, כל הזכרונות רצים לי בראש וקשה לי להאמין שהספקתי להכיר אותך, אהוב ליבי רק חצי שנה.... הכרנו בטיול ההוא ליער ציפורי השארת עלי מיד רושם עם הביטחון הזה שהקרנת, גילינו בשיחה קצרה ששבוע הבא שנינו חוגגים יום הולדת בהפרש של יום... בבוקר המחרת שהתעוררנו מהשינה הצצתי מהשק שינה שלי, אתה ישנת מאחורי ושאלתי אם למישהו יש שמפו... פתאום הוצאת את הראש הקירח שלך הסתכלת עלי בחיוך משועשע וענית לי : "לי יש..." אני בתמימותי המתלהבת עניתי לך בהפתעה: "באמת?".. הסתכלת עלי כאילו אני ממש מוזרה ורק אז ירד לי האסימון... "יופי" עניתי לך בקול מתרסה והוצאתי לך לשון, בקבוצה שלנו אפשר היה לצחוק על זה מבלי שזה יביך אותנו, אבל זה הביך אותי כי מצאת חן בעיני.. אחר כך שתלנו עצים. באופן סימבולי שתלתי את הדולב, היום לפי מה שאילן מספר הוא פורח בשיא תפרחתו... כליל החורש שלך לעומת זאת, נאבק על חייו... אחר כך עמית שם טרנסים באוטו והתחלנו לרקוד וקפצנו בטירוף ואז אמרו שכולם מתפזרים ולא רציתי שזה ייסתיים כי רקדתי איתך... וכאילו קראת את מחשבותיי באת אליי וחיבקת אותי חיבוק פרידה, כל כך התרגשתי והופתעתי והיה לי ברור שאני עוד אפגוש בך... 4 ימים אחרי יש לי יום הולדת, כל היום חיכיתי להודעה ממך.. פשוט ידעתי שזה יגיע ולא אכזבת... בשמונה בערב היא הגיעה ההודעה המתוקה מכולן שפתחה את הקשר המדהים ביותר שחוויתי ורציתי להגיד לך את זה פה, היום מול כולם ולהודות לך על הזמן המופלא שלנו ביחד. במסיבת פורים כולנו היינו המומים ממך.. אני הנודניקית הפצרתי שתבוא למסיבה, אתה בעדינות הסברת שכנראה זה לא ייקרה כי אתה בטיפול ובסוף לא רק שבאת מחופש בתחפושת הכי מצחיקה ומקורית, גם רקדת איתי טראנסים שהבקבוק כימו מחובר אליך בתוך פאוץ... אני לא יודעת מה איתכם, אני עוד לא שמעתי על תופעה כזאת... ממי שלי, כל כך רציתי לחגוג איתך עוד יום הולדת, אפילו חשבתי לעשות לך הפתעה ולקנות לנו טבעות של להתחתן בכאילו.. שנינו ידענו שאתה כנראה כבר לא תתחתן איתי אפילו שדיברנו על היום ההוא ועל הילדים שיהיו לנו וכל כך אהבנו לדבר על זה בכאילו כאילו ידענו שנותנים לנו זמן מאוד קצוב לאהוב. נשמה טהורה שלי אין על פני האדמה הרבה מלאכים אבל אתה היית מלאך גם בחייך וגם במותך אני בטוחה. כולנו פה זכינו להכיר אדם מיוחד ביותר רק חבל לי שלי זה לא היה להרבה זמן. אני מוקירה על כל רגע ורוצה להגיד לך את השלום שלא הספקתי, אני מרגישה שזה היה מכוון, אני מרגישה שרצית שאזכור אותך כמו שהיית בחיים... נפגש יום אחד אני מבטיחה אני לא אוותר על זה... מתגעגעת כבר המון תעזור לי להחזיק מעמד... בייבי שלך
