חזרה לעבודה - נקודה כואבת
אני פיצלתי את חופשת הלידה, ולכן היה ברור לי שאאלץ להאריך אותה. כשניסיתי לברר עם הבוס שלי לגבי אפשרות לחזור למשרה חלקית, התברר לי שהמשכורת ממש לא שווה את זה, וגם המשרה החלקית שדובר עליה היתה משרה של 8 שעות ביום, במרחק של 45 דקות נסיעה מהבית (לכל כיוון). אז החלטתי להשאר בבית עם דנה, ונשארתי איתה עד שהיא הגיעה לגיל 8 חודשים. אז הסתיימו דמי האבטלה שלי, וגם הסבלנות שלי לשבת איתה בבית. חזרתי למשרה חלקית (במקום עבודה אחר) - עבדתי רק 3 ימים בשבוע. הילדה היתה אצל מטפלת בבית + עוד 3 ילדים. המטפלת לא היתה מי יודע מה טובה אליה. היא נתנה לדנה לישון כל היום, ובכלל לא יצאה איתה החוצה.
אז העדפתי לשלוח את דנה למשפחתון עם סדר יום מסודר (דנה נכנסה לקראת סופשנה - ואז היו שם 10 ילדים. בשנה שאח"כ היו שם רק 5, ודנה פרחה שם). עשיתי המון טעיות בבחירת מסגרות לדנה. זו היתה ילדה ראשונה, ואני הייתי קצת תמימה. אני קוראת את ההודעות פה של אמהות שנשארו המון זמן עם הילדים שלהם - מקנאה וגם מרגישה קצת אמא זוועתית
