לאמהות לתאומים שרק התחילו....

[טל+]

לאמהות לתאומים שרק התחילו.... ../images/Emo8.gif

תמונה ששלחתי לחברה עם תאומים.... קראתי לה: יש תקווה!!

 

[רונית של ל&ל]

איזה מתוקות ../images/Emo99.gif רק שכחת להוסיף

באיזה גיל מגיעה "התקווה"...

 

[פטו הכוסית]

שאני אגיד את האמת? ../images/Emo8.gif

לאורך הדרך יש נקודות הקלה. אין ספק שהשנתיים הראשונות הן קריעה!!!!! (לדעתי!) הראשונה - פיזית והשניה - מנטלית. אבל בשנה השלישית מתחילים למצוא המון (!) הקלות. ובגיל שלוש - כמו שהבטיחו לי אמהות לתאומים בוגרים יותר - באמת מסתמנת ההקלה האמיתית! הבנות עכשיו בגיל שלוש אז זו כל האינפורמציה שיש לי... שלא תבינו לא נכון - עדיין יש רגעים קשים ומריבות ו... אבל כבר יש הרבה הקלה!!! אל ייאוש!

 

[יוטל]

אכן כן. ממרומי גיל ארבע אני יכולה

להגיד שאכן יש הקלה משמעותית בעומס החום בגיל ארבע. יש עם מי לדבר, ההבנה היא אחרת וכמובן שיש מי שמתווכח ועונה תשובות. ("זה הגוף שלי ואני אחליט", וכדו´). אני זוכרת שכול יציאה מהאוטו הייתה לעיתים דרמטית, שאף אחת לא תרוץ לכביש שאף אחת לא תעלם. הייתי יוצאת מהרופא מסוחררת. למי יש מה. מה לתת למי. וכול השאלות צפות בבית כי אצל הרופא הן היו בודקות את פח האשפה, פותחות לו את המגירות, נוגעות במחשב, מטפסות לשבת עליו, מושכות את כול הגליל נייר שעל מיטת הטיפולים. בקיצור באלגן!! וזו רק דוג´ מהרופא. בקיצור בגיל ארבע החיים נראים אחרת. אפשר לשתות קפה בנחת, לאכול ארוחה בלי פוגרום בכול המטבח, אפשר ללכת לסרט, מוזאונים ואפילו הגן שעשועים נראה אחרת מזוית הספסל. עולם אחר. ואחרי כול טובות ההנאה של גיל ארבע להיכנס למעגל שנית עם תינוק עם גזים שלא ישן כול הלילה????????????......לא יודעת....

 

[nonana]

קראתי את כל התשובות ולי יש../images/Emo8.gif

חדשות טובות יותר התאומים שלי בני שנתיים וחצי וכבר הקלה אדירה. הם מאד עצמאיים וזה פשוט נפלא. כמובן יש רגעים קשים יותר אבל מגיל שנתיים לערך שהם התחילו לדעת לבטא את רצונותיהם התחיל להיות קל יותר.

 

[nonana]

שכחתי לציין הן מקסימות../images/Emo99.gif

 

[רז2]

ההקלה שלי

דווקא הגיע בסביבות גיל שנה. השנה הראשונה היתה קשה מאוד, ובערך מגיל 11 חודשים הרגשתי שהעניינים משתפרים, ופתאום אני מסתדרת בלי שום עזרה ואפילו מבסוטית מזה. אז בשנים הבאות בטח יהיה ממש קל הא?! למרות שאני בטוחה שעוד יש קשיים בדרך, הקטנים שלי רק בני שנה ושלושה חודשים וכזכור כל גיל והבעיות שלו. בכל אופן בסביבות גיל שנתיים אני מתכוונת להכניס אותם לגן ואז לא לראות אותם כל הבוקר... ואוו נראה מוזר, רק משימחת המפגש בצהריים בטח העניינים יראו קלים! ובקשר לעוד אחד, אני חושבת שלא צריך לחכות יותר מדי.. כמו שכתבה יוטל, אחר כך כבר לא מתחשק שוב להיות בתוך כל הקשיים. אז לא לחכות יותר מדי.. למי שעוד מתכננת!!!!!!!!!!!!

 

[קרנושה]

בונבוניירות.......

ואני מסכימה עם רונית......חחחחחחחח אומנם הבדל רק של שנה בין ילדינו אבל.....האומנם רק? חחחחחחח עד שהזמן יעבור......התשה!!

 

[keren1]

גם אני שמחה לבשר שאני מתחילה

לראות אור בקצה המנהרה. זה לא אומר שאנחנו ישנים בלילה. אבל במשך היום הם פשוט פשושים. אני חוזרת איתם ועם דניאל לקראת השעה 17 וזה לא משאיר הרבה זמן (הולכים לישון ב 19:30 ונרדמים לקראת 20) אז כל רגע פנוי אני זוללת אותם. ולאחרונה ללכת לחברים זה לא עונש. אפשר לשבת ולשתות קפה ואפילו לסיים ספל שלם. אתמול בערב היינו אצל חברים משמירת הריון, שאנחנו בקשר הדוק מאד. גם להם יש תאומות. בקיצור ימבה ילדים. נשארנו שם ואפילו ראינו סרט. הרדמנו את כל הילדים, לקח אמנם זמן, אבל אך איזה כייף. אלו באמת חברה שמבינים אותנו אז היה פשוט תענוג. זה מאד מצחיק לראות שגם אצלם יש אחת שולט והשני נשלט. שאחד לוקח משחק השניה יושבת ובוכה. כמו אצלנו.

 

[טל של 4]

בובות הבנות שלך...

אצלינו היתה הקלה גדולה אחרי שלושה חודשים. אבל עכשיו כשהן התחילו לזחול יש לי הרגשה ששוב מתחילה תקופה "מעניינת". הלואי שישנו כבר בלילה זה גם יעזור...

 

[יושב על הגדר]

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

מעבר למקסימים שרואים כאן התמונה הימנית ממש מעולה מגניבה מדליקה ומעלה חיוך בקיצור אהבתי