לאמן את הילדה הפרטית

[אמא לה3]

לאמן את הילדה הפרטית

רציתי לשמוע את דעתכן, האם מאמנת יכולה לאמן את הבת שלה? אני מדברת בעיקר על הקטע של הפינוק, הדרישות, הלחצים. האם אתן מכירות מאמנות שזה עובד אצלן מבחינה אישית ? איך היחסים בין האם לבת?

 

[נועה חורש]

מאוד תלוי בשתיהן

לדעתי אי אפשר להכליל על כל האמהות-המאמנות ועל כל הבנות-המתעמלות בעולם. מאוד תלוי באמא, באופי שלה, באופי של האימון, בילדה, ברצון שלה, במתעמלות האחרות, בהתנהגות של הילדה באימון, באופי הקשר ביניהן. האם האמא באמת מסוגלת בשעת האימון לעשות את ההפרדה ולהתייחס לילדה כמו אל כל מתעמלת אחרת? האם הילדה יכולה לעשות את ההפרדה הזאת? אנחנו מכירים כמה וכמה בנות שהתעמלו אצל הוריהן: נסטיה ליוקין אצל אביה- אלופה אולימפית, ועוד רוסייה אחת שאני ממש רואה אותה לנגד עיני אך ברח לי שמה... שהתעמלה אצל אמא שלה ונהייתה אלופת עולם. במקרה האישי שלך, אני חושבת שזה עובד נהדר, אז למה לא?

 

[bonbon27]

אנה פבלובה וגם ממל התעמלה אצל אביה...

 

[נועה חורש]

כן התכוונתי לאנה פבלובה

תודה

 

[N B I]

זה ממש תלוי

המאמנת הקודמת שלי לימדה את הבת שלה לעשות פליק פלק (הילדה בת שלוש וחצי) זה הדבר הכי חמוד בעולם. פשוט צריך להכניס לילדה לראש שכשהיא באימון "אמא" היא לא אמא, אלה מאמנת...

 

[orelushg]

זה ממש ממש תלוי ...

כמו שמארו כבר, זה באמת תלוי בבת, באמא, ובעוד גורמים... אין לי מושג מה איתכם, אבל היתה תקופה שאמא שלי אימנה אותי בבית (היא היתה פעם מתעמלת- לא תחרותית) והיא לימדה אותי לעשות מלא דברים

 

[PRIHADAR]

לאאא

אין דבר כזה "באימון אמא היא לא אמא, היא המאמנת". ראיתי את זה קורה לנגד עיני. האמא היתה (נפטרה) המאמנת הכי אהובה, ומתוקה, וכך גם בתה, אבל הספיקה פעם, או פעמיים להגיד לה "באימון אני לא אמא, אני המאמנת" , והילדה פשוט לא קראה לה "אמא" יותר. גם מחוץ לאימון. הילדה -חכמה ככל שתהיה - פשוט לא הצליחה בגילה הצעיר להעשות את ההפרדה, וקראה לה בשמה המלא, ככל האנשים. לקראת הסוף (מות האם) החברות ממש היו צריכות לדבר עם הבת (שכבר היתה בגיל-עשרה) שתקרא לה "אמא", לפחות בסוף.... אז יש בת-מתעמלת, אבל....במקום "אמא" יש "מאמנת"....... וכל המקרים האחרים שאני מכירה אישית, גם מענפים אחרים- זה פשוט לא ממש עובד. הילד לא מסתדר עם זה, ולרוב פשוט שמים אותו בענף-ספורט אחר. שזה גם טוב. לאמן בבית- זה משהו אחר. ממה שראיתי- צריך פשוט לתתת לילד לבחור, וזהו. שהילד ירצה. בלי שינויי שם ("אמא"/"מאמנת"), ואם רוצה מספיק- להסביר פעם אחת בלבד שזה אומר שבאימון (אמנם קוראים לך "אמא", מבחינתו) ההתנהגות שלו צריכה להיות יפה. פינוקים?- =הולך לחוג אחר. זה בסדר. חבל, אבל עדיף על כלום. פליק-פלאק בגיל שלוש?? שלוש?? זה ממש מסכן את הגוף. אולי חמוד, אבל זה כנראה אומר פציעה בגיל 5!!!! מי רוצה את זה לילד שלו??? מקווה שעזרתי. הדר

 

[נועה חורש]

הכוונה לא הייתה לשינוי השם

לפי דעתי אין בעיה שהילדה תקרא לאמא שלה "אמא" גם באימון, ואפילו רצוי שכך. בכל מקום אחר שבו הילדה נמצאת עם אמא שלה, אז הילדה היא המוקד, האמא היא "רק" שלה, והיא מרכז העולם בעיניה. אם זה בסופר, בגן שעשועים, באירוע וכו'. אבל באימון לא. האמא בעבודה והיא לא יכולה להתרכז רק בילדה, והילדה צריכה להבין את זה. זה בדיוק כמו אמא שעובדת נגיד בתור מזכירה ולוקחת את ביתה איתה לעבודה. הילדה לא יכולה כל שניה להפריע לאמא בעבודה, כי אמא באמצע עבודה והילדה צריכה להבין את זה. כך גם באימון התעמלות. הילדה היא כמו יתר המתעמלות. וגם האמא צריכה לעשות את ההפרדה: ולא להתייחס אל הילדה ביחס מיוחד. לדעתי בתחרותי יכולות להופיע בעיות בעניין הזה, אבל בעממי אני לא רואה בעיה. המקרה העצוב שסיפרת, היה קצת היסחפות והגזמה... הילדה כן יכלה לקרוא לאמא "אמא" באימון. יהי זכרה של האם ברוך.

 

[אמא לה3]

וואי זה עצוב

מה שסיפרת על האמא/ילדה... אצלנו (למען הגילוי הנאות), הבת שלי מתעמלת אצלי. אמנם לא התעמלות תחרותית לצערי, אבל היא עובדת מאוד יפה, מה ששמתי לב הוא, שבשבילה יש לי יותר דרישות, היא הראשונה שעשתה בקבוצה פליק פלאקים לבד, היא גם הכי צעירה שם, היא כן מרשה לעצמה כל מיני דברים כמו לברוח כשצריך לסדר אולם, היא תמיד נחפת לעמוד ראשונה בתור, הרבה פעמים אני כועסת עליה כשהיא לא מוותרת לחברות נוספות בקבוצה בכל מיני דברים. הרבה פעמים שמעתי כמה זה לא בריא לאמא לאמן את הבת שלה (ואני לא מדברת על תחרותי). הרבה פעמים כשהיא מתנהגת לא יפה באימון אני כן "לוקחת את זה הביתה" וממשיכה לדבר על זה (זה לא טוב אני יודעת), אבל זה טבעי. בקיצור יש לזה הרבה יתרונות וגם חסרונות.