לאן הדברים לוקחים אותנו
השבוע אני ובעלי מתכוונים לצאת להופעה ומסעדה, קנינו כרטיסים ארגנו ביביסיטר את הסבתא, והיום התחלתי להכין את בתי, סיפרתי לה שאנחנו יוצאים וסבתא תבוא.
והיא התחילה לבכות. איך שהוא התקשר התקשרו לה הדברים לאחיה, כל הדר לגן היא בכתה לי שהוא מתגעגעת לאחיה, וסבתא צריכה לשמור גם עליו. ליבי נקרע, לא הצלחתי להסיח דעתה, לא הצלחתי להרגיע. בגן לאט לאט נרגעה וחזרה לשחק עם הילדים. חשבתי שאחרי הזמן שעבר יהיה פחות משמעותי בחיה והיא תדבר עליו פחות.
השבת ביקרו אותנו חברים, ובשיחה עם החברה הבנתי את מקומו של בעלי בתקופה שאחרי הנקע, להזכירבם שכבתי כמעט שבועיים עם כאבים ובקושי תפקדתי, הוא היה מקסים ועזר, אבל היה גם סגור וכעוס יותר (שוחחנו על כך אבל אז לא הבנתי הכל). בשיחה איתה פתאום הבנתי שמבחינתו לראות אותי שוכבת בספה כמו שהייתי החזיר אותו לתקופה של השמירת היריון עם שקד. ועל כל המשתמע מכך... הרגישות שצריכה להיות לנו כמשפחה אחד לשני, לא תמיד אנחנו יכולים לדעת איך האחר חווה את הדברים, כיצד הוא מקבל אותם.
כל פעם מחדש מרגישים את הכאב, האירוע משפיע ומשתק במקומות שאנחנו לא חושבים... ועולה השאלה שוב איך ממשיכים, איך אוספים את השברים.
לאחר שהכל קרה אמרו לי שלא נחייה חיים מלאים, ואני אמרתי שאני רק רוצה חיים, לא ידעתי כמה אחרים הם יהיו. כמה שוב לא נהיה אותה משפחה ואותם אנשים שהיינו
השבוע אני ובעלי מתכוונים לצאת להופעה ומסעדה, קנינו כרטיסים ארגנו ביביסיטר את הסבתא, והיום התחלתי להכין את בתי, סיפרתי לה שאנחנו יוצאים וסבתא תבוא.
והיא התחילה לבכות. איך שהוא התקשר התקשרו לה הדברים לאחיה, כל הדר לגן היא בכתה לי שהוא מתגעגעת לאחיה, וסבתא צריכה לשמור גם עליו. ליבי נקרע, לא הצלחתי להסיח דעתה, לא הצלחתי להרגיע. בגן לאט לאט נרגעה וחזרה לשחק עם הילדים. חשבתי שאחרי הזמן שעבר יהיה פחות משמעותי בחיה והיא תדבר עליו פחות.
השבת ביקרו אותנו חברים, ובשיחה עם החברה הבנתי את מקומו של בעלי בתקופה שאחרי הנקע, להזכירבם שכבתי כמעט שבועיים עם כאבים ובקושי תפקדתי, הוא היה מקסים ועזר, אבל היה גם סגור וכעוס יותר (שוחחנו על כך אבל אז לא הבנתי הכל). בשיחה איתה פתאום הבנתי שמבחינתו לראות אותי שוכבת בספה כמו שהייתי החזיר אותו לתקופה של השמירת היריון עם שקד. ועל כל המשתמע מכך... הרגישות שצריכה להיות לנו כמשפחה אחד לשני, לא תמיד אנחנו יכולים לדעת איך האחר חווה את הדברים, כיצד הוא מקבל אותם.
כל פעם מחדש מרגישים את הכאב, האירוע משפיע ומשתק במקומות שאנחנו לא חושבים... ועולה השאלה שוב איך ממשיכים, איך אוספים את השברים.
לאחר שהכל קרה אמרו לי שלא נחייה חיים מלאים, ואני אמרתי שאני רק רוצה חיים, לא ידעתי כמה אחרים הם יהיו. כמה שוב לא נהיה אותה משפחה ואותם אנשים שהיינו