לאן ממשיכים מכאן

[אלת הירח]

לאן ממשיכים מכאן

יש לי התלבטות כבר כמה זמן. אולי אתן תוכלו לעזור לי לעשות סדר בראש. אני מתאמנת באגרוף תאילנדי כבר ארבע וחצי שנים ואני מאוד אוהבת את זה, אבל כבר כמה זמן שאני לא מרגישה שאני מתקדמת. לא מבחינה פרקטית (אני לא מרגישה שהשתפרתי במיוחד בחודשים האחרונים) ולא מבחינה פורמלית. חשוב להדגיש שבשיטה שלנו אין חגורות ואין תחרויות ואין שום דבר שמציין סיום של תקופה או הגעה לרמה גבוהה יותר, חוץ מאולי קרבות, אבל לא נראה לי שאני אשתתף בקרבות (לא בגללי). אולי זה לא היה מפריע לי כל-כך אם הייתי ממש מתה על הקבוצה שלי, כמו שאהבתי את הקבוצה הקודמת שהייתה לי, אבל אני די לא אוהבת אותה. יש שם הרבה אנשים שאני לא אוהבת לעבוד איתם וכמעט שאין אנשים שאני ממש כן אוהבת לעבוד איתם ובכלל אין כרגע אנשים שאני יכולה לסמוך על זה שאני אעבוד איתם באופן יחסית קבוע. בכל פעם שאני מגיעה אני תוהה עם מי אני אתקע הפעם. ולפעמים יש מספר אי זוגי ואז אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מסתפחת לאיזשהו זוג. אני כן אוהבת מאוד את המאמן ואת המועדון. ואני לא באמת רוצה לעזוב. אני פשוט רוצה אתגרים. חשבתי אולי לנסות לעשות איזשהו ספורט אחר, לא במקום האגרוף התאילנדי, לפחות בהתחלה, אלא בנוסף, אבל אני לא מצליחה לחשוב על משהו שממש מלהיב אותי. מה הייתן מייעצות לי לעשות?

 

[efroch99]

../images/Emo24.gifמנסה לעזור

כדי לעזור לנו לעזור לך, את יכולה לפרט מה את אוהבת באגרוף התאילנדי? מה האספקטים שמעניינים או מאתגרים אותך? ככל שתפרטי יותר, זה יהיה יותר טוב. לדוגמא בקרטה אני יכולה להגיד שאני אוהבת את הקאטות, ואת העבודה על הקאטות הבכירות. עכשיו שאני חגורה שחורה נפתח לי גם הנושא של תרגול כלי נשק, וגם זה חדש ומעניין. אני אוהבת רנדורי (ככה קוראים לקרב לימודי אצלנו). כמובן שיש אנשים שאני יותר אוהבת לעשות איתם רנדורי, ויש כאלה שאיתם זה פחות כיף. אבל בגדול תרגול הרנדורי הוא מאוד מאתגר ומהנה. אני אוהבת את תחושת השייכות לקבוצה מגובשת. אני אוהבת שיש כמה מדריכים שונים, בנוסף לראש המועדון, שנותנים לי פידבקים ומאתגרים אותי. אני אוהבת לפתח את האגרסיביות בתרגולים מסוימים... וכמובן שאני אוהבת להרגיש שאני טובה במה שאני עושה! את ההתקדמות שלי אני בוחנת ביכולת שלי לבצע קאטות בצורה טובה יותר (וכמובן גם לפי פידבקים שאני מקבלת). לפי היכולת שלי להתמודד עם בני זוג שונים ברנדורי (פתאום להצליח להתמודד עם מישהו שבעבר לא יכלתי לעבוד מולו). וגם לפי ההבנה המתפתחת, שלפעמים רואים את זה דווקא כאשר מישהו זוטר ממני שואל אותי שאלה, ופתאום אני מבינה כמה דברים אני יודעת, ושזה בכלל לא מובן מאליו.... שני דברים לא הבנתי במה שכתבת: למה את לא חוזרת בעצם להתאמן עם הקבוצה הישנה שלך? ולמה את לא משתתפת בקרבות?

 

[אלת הירח]

תודה על המיקוד

נתחיל בשאלותייך - הקבוצה הישנה שלי בבאר-שבע ואני עברתי לגור במרכז. קרבות ממש (לא קרבות אימון) כמעט שאין הזדמנויות לעשות ובזמנו כשהייתה הזדמנות לא מצאו מישהי שגם עושה אגרוף תאילנדי וגם במשקל שלי - פשוט אין הרבה. אז עשיתי עם מישהי מהמועדון שלי, אבל זה לא היה אותו דבר. זה היה כמו פרס ניחומים יותר מכל דבר אחר. מה אני אוהבת באגרוף תאילנדי? אני אוהבת את האינטנסיביות של זה, את העצמה והאלימות (כן, כן), את ההרגשה שאני יודעת להתגונן מפני דברים לא קלים ולהנחית מכות שממש עושות נזק (טוב גם לביטחון העצמי הכללי, כשאני יוצאת לרחוב), את הדיוק והטקטיקה שנדרשים, וכן, גם את התדמית הקשוחה של הספורט הזה. אני מאוד אוהבת קרבות אימון אבל יש בקבוצה יותר מדי אנשים שלא מספיק בוגרים כדי לשים את האגו בצד ולעמוד קצת יותר חלש ומפרגן. היה אתמול מישהו שבעט בי בשיא הכוח, כאילו אני כדורגל. אידיוט! דברים כמו קאטות אין אצלנו וזה גם לא מושך אותי לעשות. אני נורא חסרת קואורדינציה. תרגול כלי נשק נשמע לי דבר מעניין. חשבתי אולי לראות אם יש איפשהו חוג סיף. זה משהו שמאז הילדות אני מתעניינת בו, אבל לא נראה לי שלטווח הארוך זה כל-כך יעניין אותי.

 

[גמדים קטנים]

לכי לשיעורי ניסיון...

לדעתי כדאי לך להשאר בעולם אומנויות הלחימה כי זה עולם נפלא. אופציה נוספת היא טיפוס קירות - גם יש מלא אדרנלין ומהר, קושי פיזי, טכניקה... רק שזה יקר... ויש שיטות אחרות שהרבה יותר מגוונות מהאיגרוף התאילנדי. כשהייתי בג'יט קון דו (אחלה שיטה, אגב, אם את רוצה לנסות - בועז בר מלמד בצפון ת"א), הרגשתי ככה - שאני לא משתפרת, שהמאמן לא לגמרי בראש שלי, שאין לי עם מי להתאמן (חצי מהקבוצה שומרים נגיעה) אבל גם לא רציתי לעזוב כי עד שמצאתי משהו... ואז הוא לקח חופש בפסח, אמרתי לעצמי - יאללה גם ככה אין אימונים, מה יש לי להפסיד, וכך הגעתי לשאולין. במשך כמה חודשים המשכתי להיות בשניהם פשוט כי לא רציתי לעזוב, ואז בועז שוב לקח חופש וזה עשה את ה"מעבר" ולא חזרתי אליו. במילים אחרות, היה לי נורא קשה לנסות משהו אחר כל עוד אני מחוייבת למאמן/קבוצה - למרות שהדבר האחר התאים לי פי כמה. אם תעשי איזה סבב של שיעורי ניסיון, או שתמצאי משהו טוב יותר, או שתדעי שבאמת האיגרוף הכי בשבילך - וזה כבר אחלה. אז את באה ביום ראשון לנסות אותנו?

 

[אלת הירח]

מתי ואיפה?

כן, אני בעד להתנסות. אבל רוצה קודם לחשוב במה אני רוצה להתנסות. מה זה ג'יט קון דו בדיוק? טיפוס קירות זה משהו שאני רוצה לעשות פעם, אבל לא בתור ספורט קבוע. ביום ההולדת שלי השנה ניסיתי לחשוב על משהו לעשות ושקלתי ללכת עם כמה חברות לקיר טיפוס (ואז הגעתי למסקנה שחוץ ממני, כנראה אף אחת לא תיהנה מזה)

 

[גמדים קטנים]

כמה דברים

א. בי"ס אלון ליד קניון גבעתיים, ראשון ושלישי ב-20:00 (אני כנראה אהיה שם מחר לאימון אחרון...). היתרון בשאולין - המון גיוון כך שגם אם את לא מתחברת למשהו יש הרבה דברים אחרים. חוץ מזה זאת שיטה מאד קשה שזה גם ייתרון בעיני. ב. ג'יט קון דו זאת השיטה שפיתח ברוס לי, שהיא מערבת הרבה שיטות (כבר הזכרתי שאני צריכה גיוון?). האתר של המורה שלי לשעבר - http://jkdi.co.il/content.php?id=14 עשינו גם הרבה עבודה עם לאפות ואת זה הכי אהבתי. אבל... כאמור... לא התחברתי לגמרי... ג. את יכולה לבוא לפארק בשעות שהוא יותר פופולרי, שישי בבוקר למשל, ואז פשוט לראות אנשים אחרים מתאמנים ולבדוק מה תופס אותך. ד. לגבי עניין הקואורדינציה - אני לחלוטין מבינה אותך שאת לא מתחברת לקאטות, אני די סבלתי באימון קראטה היחיד בחיי. אבל - קאטות של קונג פו הן שונות לחלוטין. מן הסתם את לא אמורה לבוא לאימון עם קואורדינציה! בשביל זה הולכים! זה כמו שמישהי תגיד לך "אני לא רוצה לעשות איגרוף כי אני לא יודעת לבעוט"... אני יכולה להבטיח לך שהיתרון היחידי שהיה לי כשהתחללתי להתאמן היה שלא ידעתי עד כמה אני גרועה... ה. חייבים לנסות - כי זה לא "השיטה" כמו שזה "המאמן" תעדכני איך הולך...