לאן ממשיכים
שלום חברות יקרות, רוצה לשתף אתכן.. ולקבל חיזוק אם אפשר.
לפני כחודש וחצי עברתי הפלה חצי טבעית עם השלמה בציטוטק, בסוף שבוע 8.
שיתפתי כבר כאן ואפרט שוב בקצרה-
זה היה ההריון השלישי שלי.
ההריון הראשון שלי לפני כשנתיים נפל בצורה דומה (לא התפתח ובסוף שבוע 8 היתה הפלה טבעית)
חודשיים וחצי לאחריו זכיתי בהריון תקין ובבני המהמם.
וכעת היה הריון שלישי שכאמור נפל.
לכאורה יכולתי להמשיך די אופטימית מהנקודה הזאת, ולנסות שוב להקלט בהקדם להריון תקין.
אני בת 42 בקרוב, והזוגיות שלי די טריה (התחילה סביב ההריון הראשון שהאובדן שלו גרם לשנינו להבין כמה אנחנו רוצים בזה). לצערי בן הזוג שלי כרגע מתלבט אם הוא מעוניין בילד נוסף..
כמה כואב המקום הזה, שכבר היינו בדרך לשם. הוא היה מאד מופתע מההריון והיו לו רגשות מעורבים, בעיקר עקב קשיים ביננו, אבל מעל לכל שמח ורצה בהריון. ההפלה כשבוששה להגיע איימה וריחפה מעלי יחד עם הידיעה שיתכן שנמצא את עצמנו במקום שבו אנחנו נמצאים כעת.. מה שהפך את האובדן להרבה יותר מורכב. המעורבות שלו והתמיכה בזמן ההפלה (דיממתי כשבועיים וחצי וכאמור גם קיבלתי ציטוטק) היו מאד עקומות וחסרות.
והנה אנחנו כאן.. אני בשיא הכמיהה ובשיא ההורמונלי שמנסיוני יכול להביא איתו את כל הטוב הזה.. הריון תקין וילד מדהים. אני כבר אחרי הוסת הראשונה של אחרי ההפלה, השבוע זיהיתי ביוץ במקלונים.. וגם פיזית הרגשתי אותו.. ולא יכולתי לעשות עם זה כלום. אפילו לא להגיד לו.
אני רוצה להאמין שהכל קורה נכון והכל לטובה.. וכרגע השיעור הזה מאד מאד מבלבל ומפחיד אותי.. מעלה שאלות פילוסופיות קיומיות וגם מאד מאתגר את שלום הבית שלנו, שגם ככה לא במיטבו.
שלום חברות יקרות, רוצה לשתף אתכן.. ולקבל חיזוק אם אפשר.
לפני כחודש וחצי עברתי הפלה חצי טבעית עם השלמה בציטוטק, בסוף שבוע 8.
שיתפתי כבר כאן ואפרט שוב בקצרה-
זה היה ההריון השלישי שלי.
ההריון הראשון שלי לפני כשנתיים נפל בצורה דומה (לא התפתח ובסוף שבוע 8 היתה הפלה טבעית)
חודשיים וחצי לאחריו זכיתי בהריון תקין ובבני המהמם.
וכעת היה הריון שלישי שכאמור נפל.
לכאורה יכולתי להמשיך די אופטימית מהנקודה הזאת, ולנסות שוב להקלט בהקדם להריון תקין.
אני בת 42 בקרוב, והזוגיות שלי די טריה (התחילה סביב ההריון הראשון שהאובדן שלו גרם לשנינו להבין כמה אנחנו רוצים בזה). לצערי בן הזוג שלי כרגע מתלבט אם הוא מעוניין בילד נוסף..
כמה כואב המקום הזה, שכבר היינו בדרך לשם. הוא היה מאד מופתע מההריון והיו לו רגשות מעורבים, בעיקר עקב קשיים ביננו, אבל מעל לכל שמח ורצה בהריון. ההפלה כשבוששה להגיע איימה וריחפה מעלי יחד עם הידיעה שיתכן שנמצא את עצמנו במקום שבו אנחנו נמצאים כעת.. מה שהפך את האובדן להרבה יותר מורכב. המעורבות שלו והתמיכה בזמן ההפלה (דיממתי כשבועיים וחצי וכאמור גם קיבלתי ציטוטק) היו מאד עקומות וחסרות.
והנה אנחנו כאן.. אני בשיא הכמיהה ובשיא ההורמונלי שמנסיוני יכול להביא איתו את כל הטוב הזה.. הריון תקין וילד מדהים. אני כבר אחרי הוסת הראשונה של אחרי ההפלה, השבוע זיהיתי ביוץ במקלונים.. וגם פיזית הרגשתי אותו.. ולא יכולתי לעשות עם זה כלום. אפילו לא להגיד לו.
אני רוצה להאמין שהכל קורה נכון והכל לטובה.. וכרגע השיעור הזה מאד מאד מבלבל ומפחיד אותי.. מעלה שאלות פילוסופיות קיומיות וגם מאד מאתגר את שלום הבית שלנו, שגם ככה לא במיטבו.
