הנה חזרתי - והנה תשובתי...
היי יערית ראשית - צר לי באמת על ההיעלמות המתמשכת שלי (שאגב, אין בינה לבין התעלמות ולא כלום), ועל האכזבה שלך שהתלוותה אליה. אכן, כפי שכתבה יעל, נשאבתי לעשרות מחויבויות וסדרי עדיפויות, שהתייצבו מולי בהמוניהם, ולא מצאתי בתוכי משאבים להגיע גם לכאן במהלכם או בסופם של ימים עמוסים. זאת הסיבה העיקרית לכך שאנחנו שתיים כאן; כדי שנאזן את ההקשבה והתייחסות. אז שוב, הייתי כמובן שמחה אילו הצלחתי לממש את ההתכוונות שלי להיות כאן לעתים יותר תכופות; הייתי ממש שמחה יותר אלמלא חווית את היעדרותי כהתעלמות, כי - כאמור, האפשרות הזאת כלל לא חצתה את מחשבותי; ולכן - אני ממש שמחה שהמשכת להישאר בהמתנה, ולא "החלקת", כדברייך, על אף הפיתוי שבהרגל. והחלק השני של דבריי מתייחס להתכתבות הראשונית בינינו. וקודם כל - מטרתי היא התחברות מחודשת אלייך, כדי לוודא שאנחנו מתואמות וכו', ונוכל להמשיך משם. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=687&msgid=76224727|סלינק מתוך החלק הראשון בתשובתך שם אליי אני מגיבה לשאלתך לגבי מידת הטירחה שבמענה על-פי המודל. אז ככה, תקשורת מקרבת בשבילי איננה רק המודל עצמו, כלומר, השימוש המדוקדק והמובנה בשפה, כפי שאכן זיהית אותו בדבריי אלייך. זוהי ראייה רחבה ועמוקה של בני-אדם (כולל אותי...) כבעלי רגשות וצרכים, שמטפלים - באמצעות פעולותיהם - במילוי צורכיהם אלו, בכל רגע נתון. מה שחשוב לי לבדוק - ככל שאני מצליחה - הוא, שההסתכלות הזאת תנבע אצלי מתוך חמלה, לא מעליונות מנוכרת (שגם זאת כמובן אפשרות אפשרית, ואף מתרחשת לעתים). כשאני במצב פנימי של חמלה - לא משנה לי אם האדם שמולי הוא מישהו קרוב לי או זר לי. אני ממש מרגישה את החיבור האנושי גם בסופרמרקט וגם במטבח (או במיטה) שלי, בין אם אני מוציאה מלים מהפה ובין אם לא. במקרה שאני מחליטה להוציא מלים - אני מנסה להישאר מחוברת לעצמי, בעודי משתדלת לוודא שאני אכן בוחרת (עם דגש גדול על הבחירה!) להשקיע את המשאבים שלי בתקשורת המקרבת - שהיא, אכן, לא מהלך מובן מאליו, אלא דורש התייחסות מודעת. המזל הגדול הוא, שאני מעדיפה את איכות החיים הפנימית שנוצרת בי כשאני חיה את המודעות המקרבת. וזה עוד יותר נכון לי במצבים של אי-הבנה או תחושת ריחוק וכד', שאז תקשורת מקרבת ממש עוזרת לי למנוע ולצמצם היתקלויות פחות נעימות. וגם: אני לא תמיד בוחרת לדבר את המודל. לפעמים זה רק לזכור ולהרגיש אותו. ולפעמים אני שוכחת אותו לגמרי. ולפעמים - פשוט קורה מה שקורה. ולרוב - אני פשוט אני, כשבתוכי כבר שזורה המודעות הזאת, שלפעמים יוצאת עם מלים סדורות, ולפעמים ממש לא, ואני משתמשת במודל עצמו רק אם נולדה לה אי-הבנה. עוד דבר - אני לא מסתובבת בין אנשים במטרה לחנך אותם, אלא בניסיון לחיות בעצמי את מה שאני גם מלמדת לפעמים, ובעיקר - את הגישה של המודל שהזכרתי למעלה, של לפגוש אנשים מתוך ראייתם כמוּנָעים על-ידי צרכים גם כשפעולותיהם פחות כייפיות לי. טוב, זה מספיק לי להיום בעניין הזה... הדבר האחרון שראיתי שם הוא שאלתך אליי לגבי מהו רגש. אנסה לגעת בזה חלקית עכשיו, ואז אלך לישון.... המממממ. למיטב הבנתי, רגש הוא תחושה שאפשר למקם אותה בתוכנו, כמעט תמיד עם אפקט פיזי כלשהו. עוד בהבנתי - רגש נובע מתגובה שלנו (מודעת או לא מודעת) למשהו שקורה במציאות. אני אישית מאד מסוקרנת מהתופעה המכונה 'רגש', ומחפשת שנים ממה הוא נובע. כפי שאני מבינה וחווה זאת כיום, רוב הרגשות מגיעים מיידית בעקבות מחשבה. אלא שבעזרת ההסתכלות של תקשורת מקרבת למדתי לזהות מתי אני מאמינה לסיפור שהמחשבות שלי מספרות (ואז אני יותר סובלת), ובמקום זאת להבין, שבתוך המחשבה מסתתר צורך שלי - שהוא לרוב זה שהוליד את הרגש. ואז, כשאני מבינה את הצורך, אני יכולה גם לראות איך הרגש כמעט תמיד משתנה! (ואני פחות סובלת). טוב, כאמור - אני לא מתיימרת להקיף את כל הנושא הגדול הזה כאן ועכשיו. אני מפסיקה כרגע את המונולוג שלי, ואחזור לכאן בקרוב (מבטיחה שמהר יותר מהפעם הקודמת...) כדי לשמוע אותך, ולהמשיך. תודה לך על ההזדמנות להיכנס לחשיבה עמוקה, ואף לבטא אותה. מקווה שגם את תמצאי כאן עניין ורצון להמשך. ארנינה