לאן נעלמו הציידים והציידות?
היה היו פעם, לפני לא מזמן,
רוקדים שהגיעו להרקדה ללא בת זוג או בן זוג.
היו אלה רוקדים רגילים
אבל ביניהם היו גם ציידים וציידות:
הציידים תפסו עמדות, או בטריבונה, או בכניסה ליד הקופאי.
לא היה להם כיף לרקוד עם בת זוג קבועה
כי כל בת זוג חדשה הייתה בשבילם הרפתקה
כשהם רקדו עם בת זוג מושלמת
הם תמיד חששו, שמא ברגע זה יכולה להיכנס לאולם היפהפייה האחת והיחידה
המושלמת עוד יותר, ומישהו אחר יזכה בה.
זהו טבעו של רודף השמלות, לטוב ולרע
לפיכך, הטריבונה הייתה שוקקת מרוקדים ורוקדות שאין להם בני זוג
ויכול היה רוקד
לא רוקד דון-ז'ואן, אלא סתם רוקד שאין לו בת זוג לערב,
להגיע להרקדה בבטחון מלא
שאי שם על הטריבונה, תחכה לו בת זוג שבאה ללא בן זוג.
היה רק מקום אחד בעיר
למקום קראו "תיבת נוח"
היה זה אולם גולדה, בחולון.
שם כולם הגיעו מהבית, בזוגות
לכן נקרא המקום תיבת נוח.
לי יצא כבר פעמיים לבוא לגולדה, לשלם על הכרטיס
לרקוד את ריקודי המעגל
ואחר כך, בלב שבור ובנפש דואבת, לעזוב את ההרקדה.
למה?
בגלל תיבת נוח. לא היה כל סיכוי שתפציע באופק בת זוג ללא בן זוג.
והנה קרה דבר: לאחרונה, כל ההרקדות הפכו להיות "תיבות נוח"
אם תבוא בגפך, אתה עלול להתייבש על הטריבונה.
אז לאן נעלמו הציידים?
איך הם מרגיעים את הנפש ההומה, המחפשת ותרה כל הזמן אחרי ריגושים חדשים? שאותם מעניקה לו בת הזוג החדשה?
סיפרה לי ידידה, חתיכה מקסימה, כי ערב אחד הגיעה להרקדה בגפה.
היא ראתה ביציע, בחור נחמד, טרזן, מחוטב, יושב.
בתום לב היא ניגשה אליו והציעה לו לרקוד ביחד
הוא ענה לה:
"תודה, אני כבר ילד גדול, אני יודע להזמין לבד..."
היא מאד נעלבה, היא לא ידעה כי בזה הרגע היא ראתה לנגד עיניה צייד...
אגב, כל מה שנכון לגבי ציידים, נכון גם לגבי ציידות, אם כי במינון נמוך יותר.
היה היו פעם, לפני לא מזמן,
רוקדים שהגיעו להרקדה ללא בת זוג או בן זוג.
היו אלה רוקדים רגילים
אבל ביניהם היו גם ציידים וציידות:
הציידים תפסו עמדות, או בטריבונה, או בכניסה ליד הקופאי.
לא היה להם כיף לרקוד עם בת זוג קבועה
כי כל בת זוג חדשה הייתה בשבילם הרפתקה
כשהם רקדו עם בת זוג מושלמת
הם תמיד חששו, שמא ברגע זה יכולה להיכנס לאולם היפהפייה האחת והיחידה
המושלמת עוד יותר, ומישהו אחר יזכה בה.
זהו טבעו של רודף השמלות, לטוב ולרע
לפיכך, הטריבונה הייתה שוקקת מרוקדים ורוקדות שאין להם בני זוג
ויכול היה רוקד
לא רוקד דון-ז'ואן, אלא סתם רוקד שאין לו בת זוג לערב,
להגיע להרקדה בבטחון מלא
שאי שם על הטריבונה, תחכה לו בת זוג שבאה ללא בן זוג.
היה רק מקום אחד בעיר
למקום קראו "תיבת נוח"
היה זה אולם גולדה, בחולון.
שם כולם הגיעו מהבית, בזוגות
לכן נקרא המקום תיבת נוח.
לי יצא כבר פעמיים לבוא לגולדה, לשלם על הכרטיס
לרקוד את ריקודי המעגל
ואחר כך, בלב שבור ובנפש דואבת, לעזוב את ההרקדה.
למה?
בגלל תיבת נוח. לא היה כל סיכוי שתפציע באופק בת זוג ללא בן זוג.
והנה קרה דבר: לאחרונה, כל ההרקדות הפכו להיות "תיבות נוח"
אם תבוא בגפך, אתה עלול להתייבש על הטריבונה.
אז לאן נעלמו הציידים?
איך הם מרגיעים את הנפש ההומה, המחפשת ותרה כל הזמן אחרי ריגושים חדשים? שאותם מעניקה לו בת הזוג החדשה?
סיפרה לי ידידה, חתיכה מקסימה, כי ערב אחד הגיעה להרקדה בגפה.
היא ראתה ביציע, בחור נחמד, טרזן, מחוטב, יושב.
בתום לב היא ניגשה אליו והציעה לו לרקוד ביחד
הוא ענה לה:
"תודה, אני כבר ילד גדול, אני יודע להזמין לבד..."
היא מאד נעלבה, היא לא ידעה כי בזה הרגע היא ראתה לנגד עיניה צייד...
אגב, כל מה שנכון לגבי ציידים, נכון גם לגבי ציידות, אם כי במינון נמוך יותר.
