לאנני ולאגנס

[lance-knight]

לאנני ולאגנס ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif

בדידות , עתיד מאורפל חוסר תקווה פעם ישבתי עם חבר שלי במשמרת בלילה (אני עובד באבטחה) אשתו התקשרה אליו שמעתי איך שהוא דיבר אליה בא לי לבכות הרי אף פעם לא קרה בחיי שמישהי ככה תתקשר אלי לברר מה שלומי רק בגלל שאני עצמי מענין אותה ולא בגלל שהיא צריכה ממני משהו.

נכון שזה מצחיק ולא גברי? אבל זה מאוד מכביד על בדידותי. גם ככה אני מרגיש בודד, גם בין החברים (שאין לי הרבה, אולי 3-4, וגם אלה לא ממש) ולפעמים גם בבית. אבל תחושה של חוסר יחס מצד נשים פשוט הורגת אותי. זה הופך אותי להיות בעל מום. אף פעם לא הרגשתי יתר בטחון. ועם זה בכלל לא נשארה לי טיפה של בטחון עצמי. טוב, יכול להיות שבעיה היא מצחיקה וזה גם לא מכובד ולא הגיוני ולא רציני להתבכיין על כך בפני נשים. וגם על זה אני שונא את עצמי. אבל אני לא יכול כבר להתאפק. האם אני כל כך שונה מאחרים? מה יש בהם שאין בי? הרי גם כאשר אני מדבר עם בנות הן מנסות לגמור את השיחה כמה שיותר מהר, ברגע שמדברות בכייף עם החברים שלי. ולא ממהרות לשום מקום, ופתאום הן לא עסוקות. ואולי מרגישים בי את העדישות? אני יודע שגם זאת בעיה שלי-זה אפילו נשמע בטון, בקול שלי. אני ממש עדיש לא מסוגל להתלהב וגם להשיג את מבוקשי אני בד"כ לא יכול בגלל חוסר איכפתיות מצידי. ואולי בגלל זה אני גם כ"כ לא מוצלח עם הבנות איתן הייתי רוצה ליצור קשר?

טוב מסיים. סליחה על הבילבול סליחה על הנושא מקווה שלא נפלתי יותר מדי בעיניכן.

 

[סהר-תמיכה]

לאביר

למרות שהפנית את ההודעה לא לכולם... אני חושבת שבד הצורך שלך לקבל יחס מנשים, אולי כדאי לברר מהן נשים בעיניך. כי נשים הן קודם כל אנשים. כמו שחברים שלך הגברים הם אנשים, כם גם נשים. הן לא עד כדי כך שונות

... ולגבי אדישות - אולי תוכל להסביר? כי לא ממש מובן לי, אתה אומר מצד אחד שאתה מאוד רוצה להיות בחברה של נשים, שזה ההפך מאדישות. אז איפה בתוך המצב הזה אתה אדיש?

 

[lance-knight]

סהר, אולי זו עייפות ../images/Emo11.gif

מהמצב בו אני נמצא זה מה שמקבל ביטוי באדישות. כלומר אחרי כל ההאכזבות אני כבר לא יכול להתלהב. אני פשוט לא מאמין כבר שמצב יכול להשתנות. ולגבי נשים מהן בעיני-תמיד התייחסתי אליהן כאל יצורים שמימיים, עדינים, עשויות בדלח שכל תנועה לא זהירה יכולה לפגוע בהן.

 

[סהר-תמיכה]

זה אמנם מאוד מחמיא

אבל למען האמת נשים הן בני אדם, בשר ודם עם כל מה שמשתמע מכך. ואם נדמה לך שהן מושלמות, הרי שאתה מועד לאכזבה! האם יש סיכוי שתראה בנשים - אנשים? ממש כמו חבריך רק עם גוף שונה במקצת?

 

[lance-knight]

סהר הייתי רוצה

אבל מצד הנשים לא נראה לי שיש סיכוי שהן יראו בי אותו בן אדם כמו חבריי. ואם כך- לא נותר לי דבר אלא רק לראות אותן מרחוק כמו משהו שלא ניתן להשגה ולכן זה מאוד נעלה.

 

[אנני]

Lance, אתה בפשוט ../images/Emo45.gif

בעיניי, אתה לא מתבכיין, אתה פשוט אמיתי, אנושי כשאתה מספר שאתה זקוק ליחס ולאנשים אני מעריכה אותך עוד יותר על כך. ההבדל בינך לבין הרבה אנשים שאני מכירה זה היא בכך שאתה אומר שיש לך "רק" 3-4 חברים והם חושבים שיש להם יותר. האמת היא שאם יש לך 3-4 חברים, יש לך הרבה מזל היתר הוא אשליה. לי יש אולי 2 חברים אמיתיים ופעם היה לי ממש רע עם זה אבל הבנתי כי הם שם בשבילי גם בשמחות וגם כשממש רע לי. הם הצילו את חיי. בקשר ל"עדישותך", האם זה יהיה נכון להגיד שעדישותך היא מין תגובת מגוננת: אתה לא מראה רגשות, התלהבות כלפי הצד השני כי אתה מפחד מהתגובה של השני, הפחד מהדחייה וזה הופך הנבואה שמגשימה את עצמה. אתה נראה לי רחוק מלהיות עדיש, אתה נראה לי דווקא בחור רגיש מאוד ורגישות, עבור נשים, היא תכונה מבוקשת לא מום, אם...אם היא לא מוסתרת.

אנני

 

[lance-knight]

אנני, את קוראת מחשבות ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif

נכון שאני מסתיר את מה שאני מרגיש. התכונה הזאת הפכה אצלי להיות ממש מוגזמת. ואת צודקת ב-100% שאני מפחד מהתגובה של הצד השני, מהדחייה. אבל מה לעשות כשאני כבר לא מאמין שאיפעם זה יהיה אחרת לכן אם אני מנסה אז רק בגלל שאני יכול לומר לעצמי שהנה עוד פעם ניסיתי ועוד פעם נכשלתי. כלומר אני כבר מראש רואה כשלון הבא. וכבר אין לי אומץ לגלות רגשות.

 

[lance-knight]

חוץ מזה, אנני

החברים שלי-לא מתקרב אליהם יותר מדי. ואני בד"כ לא נותן להם להכנס לחדרי החדרים (אולי הם גם לא ממש מעונינים בכך). רק כאשר הדיכאון גובר אז אני מרשה לעצמי לשפוך קצת לאחד או שניים. יודעת, כאשר ספרתי את הכל היום בפורום- נהיה לי קצת יותר קל. אולי בגלל שמצידי לעשות דבר כזה מאוד אמיץ. ולפני שאני משהו נועז אני חושב 100 פעם. ובסוף מחליט שלא לעשות. אבל אם אני כבר עושה- זה מאוד נדיר מצידי וזה אומר שהמצב דורש את זה.

 

[אנני]

../images/Emo42.gif סיפרת, נפתחת קצת ו..

משהו רע קרה? אני מבינה את הקושי אבל אני בטוחה שבכך הוספת לעצמך עוד כמה חברים, אנשים שאיכפת להם ממך. אמר תיאופיל גוטיא: במלחמה נגד המציאות לאדם יש רק נשק אחד: הדימיון! אך אנני מוסיפה: כשהדימיון משתלט על המציאות אז האדם מסתגר בתוך עצמו, בתוך עולמו. כל עוד טוב לו בעולמו הדימיוני הכל נתון לוויכוח אך לך רע שם, רע לך עם מה שאתה מדמיין לעצמך, מה שיגידו לך, איך שיגיבו לך. ואני שואלת אותך אביר טוב הלב והרגיש שלנו, אולי המציאות תהיה פחות קשה מה עולם הדימיוני שלך. כפי שקרה כאן: חשבת שנצחק שנחשוב שבעיתך אינה רצינית, ואף אחד לא צחק וכולם לקחו אותך מאוד ברצינות. אתה יודע למה? כי אני מבינה אותך, הייתי בדיוק כמוך ואחרים יעידו. אני לא מאמינה שמה התחלה להפוך למרכז העולם, אני גם לא חושבת שזה מה שאתה רוצה אבל אולי אם תציב לעצמך מטרות חברתיות קטנות וקלות להשגה. מה דעתך?

אנני

 

[lance-knight]

אנני קראתי הפנמתי ../images/Emo24.gif ../images/Emo51.gif

כמה שאת צודקת. אבל כל החיים שלי הייתי ביישן ומחוסר בטחון ולכן חשבתי שהבעיה שלי תראה ככה בעיני האחרים. ותודה רבה רבה רבה לך שתמכת בי. ולא צחקת. וזה הוסיף לי קצת בטחון. עכשיו אני יכול לדבר. בהחלט זה לא המטרה שלי כרגע-להיות במרכז העולם. מה שאני רוצה-זה קצת התייחסות מהחברה. אבל איזה מטרות חברתיות קטנות אני יכול להציב לעצמי? האם הן קלות להשגה? טוב, אפילו אם לא כל כך קלות אני חייב לנסות. כי נמאס לי מהמצב הזה. חייב לשנות אותו. דחוף.

 

[agness_666]

היי

יו, ממש מצטערת שלא הייתי פה קודם. רק עכשיו חזרתי. נשמה, אני שמחה בשבילך. u did it!

למה חשבת שזה מצחיק? נשמע שאתה בנאדם מאוד רגיש ומתחשב (החלום של כל אישה). ומי שתזכה בך בוודאי תהיה מאושרת. ולגבי ביטחון עצמי, ובכן, גם אני סובלת ממנו באופן כרוני, וכמוני וכמוך יש עוד רבים - לא תאמין כמה, חלק פשוט מסתירים את זה, אבל מבפנים, אפילו האדם שתמיד נמצא במרכז תשומת הלב, ונראה כמו מיליון דולר, לפעמים עמוק בפנים מרגיש חסר בטחון. וזה הסוד, ברגע שאתה מבין שכולנו אנשים, כולנו באותה סירה, וכולנו זקוקים לבטחון, לדעת שאכפת לאחרים מאיתנו, שהם זקוקים ליחס מאיתנו ורוצים לדעת שאנו חושבים עליהם רק דברים טובים, אז ניתן להתגבר על הפחד ולהתנהג כרגיל. מישהו חכם שאני מכירה אמר לי פעם, מה שאתה חושב על עצמך, זה מה שאחרים יחשבו עליך. כלומר, הדרך לפתרון היא לחיות בשלום עם עצמך ולקבל את עצמך, ואז אחרים יקבלו אותך. אני מעריכה אותך על אומץ הלב שלך, זה היה לך קשה מאוד לדבר על זה, אבל אני מקווה שזה הקל עליך ועזר לך להרגיש טוב יותר. זהו, לא נפלת בעיני בשבילי אתה תמיד אביר

אגנס. ושאלה אחת קטנה לסיום (אתה לא חייב לענות) האם אתה מרגיש אדישות כשאתה מדבר עם אנשים? ואם כן למה? או שזה רק טון הדיבור שלך?

 

[lance-knight]

אגנס, התרגשתי ../images/Emo39.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo48.gif

כשקראתי את ההודעה שלך. אם אני זוכר טוב, אף אחד עוד לא דיבר איתי ככה. אולי רק בבית. אבל זה משהו אחר. אבל איך אני יכול לחיות בשלום עם עצמי כאשר אני רואה שמשהו לא בסדר איתי? או שזה אולי רק בדמיוני? ואני סתם משפיל את עצמי? לגבי האדישות-לא, אני לא אדיש בפנים. אבל אנשים יכולים לחשוב שאני קר ומנוכר. זה בא כנראה כתוצאה מחוסר בטחון-אני לא רוצה להראות את זה לכולם וכך גם האנשים לא יידעו שאני נפגעתי ממשהו. כך שזה רק ההצגה. ויכול להיות שבגלל ההצגה הזאת אני מפסיד בעיני אחרים.