אם היו לכם מתישהו 61 מנדטים
אז אולי היית יכול להשתמש בכותרת הזאת, אבל מכיוון שלא היה לך זה קצת חוטא בגלל שמדובר כאן בהשוואה שהצד השני שלה מבוסס על שקר. הרי למרצ היו 12 מנדטים, ולמפ"ם היו פעם 19 מנדטים - למפלגת העבודה או למפא"י, אף פעם לא היו 61 מנדטים. עבריינים במישור האישי? תסלח לי מאוד, אתה מדבר על פריימריז לראשות המפלגה - עניין שמפוקח על ידי וועדת הבחירות המרכזית של המפלגה, חוקת המפלגה, תקנון המפלגה, חוקי מדינת ישראל ועשרות עורכי דין מקפידים שכל החוקים ישמרו, ואז פתאום מתפוצצת לכם פרשה כזאת בפרצוף. מדובר באדם שהוא דמות מרכזית במפלגתך, שכיהן כיושב ראשה, חבר צוות המשא מתן, חבר הלשכה ושר בכיר לשעבר - וכפי שזה נראה כעת גם שר בכיר בעתיד. נהפוכו ידידי דווקא מפלגה גדולה בעלת עוצמה יכולה להרשות לעצמה לברור את החברים בה, להקים וועדת קבלה, לשים יותר תנאים ולקבל רק יחידי סגולה בלי שהדבר יפגע בכוחה ובמעמדה הציבורי. ראה דוגמא את שינוי, וגם בעבר מפ"ם ומפא"י. במפלגת העבודה היה נהוג כזה דבר עד שנות ה70-. מפלגה קטנה כמרצ לא יכולה להרשות לעצמה לבחור את החברים בה - כי כבר ככה יש מעט כאלה. אם נתחיל לעשות סלקציה, לא ישאר אף אחד. במפלגה שיש בה למעלה ממאה אלף חברים, גם אם תעיפו 20 אלף (מספר מוגזם) עדיין ישארו אצלכם המון אנשים. עוד כמה דוגמאות על העמדות שרצ, מפ"ם ומרצ הציגו ורבים במפה הפוליטית אימצו (כולל מפלגת העבודה): -מפ"ם הייתה המפלגה הציונית היחידה בקום המדינה שקיבלה לשורותיה חברים ערבים. על רקע זה חלק הפילוג בינה לבין אחדות העבודה-פועלי ציון, ומפלגת העבודה קיבלה לשורותיה רק ערבים בעלי עבר בשירות הביטחון ופתחה את השורות לכל אזרחיי ישראל רק בשנות ה70-. היום - כל מפלגה פותחות את שורותיה כלפי ערבים. -הפרדת דת מהמדינה - אומנם כאן לא היינו לבד, ולדעתנו היו שותפים הפרוגרסיבים (שהפכו אח"כ לליברלים עצמאיים) אבל הנה, היום, המושג "הפרדת דת מהמדינה" הפך לשם דבר ובבחירות האחרונות לכנסת אפילו המשיח הבאהי מצנע דיבר על זה. -שוויון זכויות לקהילה הגאה - רצ הייתה המפלגה הראשונה לדבר על כך שיש לראות בקהילה הגאה אזרחים שווים לכל דבר. עד שנות ה80- משרד הפנים, המשטרה והשב"כ החזיקו "רשימות וורודות" של הומוסקסואלים מוצהרים, ופסלו אותם משירות בתפקידים מסויימים. להומוסקסואלים נאסר להתקדם בצבא לתפקידים גבוהים ורק תודות לכך שמרצ העלתה ב1992- את פרופ' עוזי אבן על בימת הכנסת שר הביטחון דאז יצחק רבין זצ"ל ביטל את האיסור הזה (דבר שאנחנו אמרנו שלושים שנה לפני זה, אם לא יותר). יתרה על כך - משכב זכר היה עבירה פלילית עד 1989, ותודות לכלת פרס ישראל הגברת שולמית אלוני החוק הנורא הזה בוטל, עוד הוכחה לכך שהיינו חלוצים במאבק - והיום, למעלה משלוש מפלגות מחזרות אחרי הקהילה הגאה במצעד הגאווה. כולל העבודה. -מלחמת לבנון - היום, שכבר כולם מכים על חטא, מסקנות וועדת כהן פורסמו, הוכח שבגין שיקר לשרון, יש קונצזוס שמדובר היה במלחמה מיותרת ומלחמת יש-ברירה מובהקת, ומפא"י תמכה בכך - כולל מי שהיום מכהן מכהן כיושב ראשה - מפ"ם וח"כ יוסי שריד שאז היה בעבודה, היו היחידים להתנגד לכך. גם אחר כך, שיוסי עבר אלינו והקמנו את מרצ המשכנו להטיף ליציאה מהלבנון תחילה בהסכם ואם אי-אפשר אז באופן חד-צדדי, אבל לא, רבין לא עשה את זה, פרס לא עשה את זה, ורק ברק עשה את זה - ואימץ את מה שאנחנו אמרנו מהתחלה. -הכיבוש - ח"כ רן כהן, דאז יו"ר של"י (שהתאחדה אחר כך עם רצ), יצא נגד הכיבוש למחרת סיום מלחמת ששת הימים. שולמית אלוני אמרה ב1969- מעל בימת הכנסת כי אלה הם לא שטחים משוחררים (כלשונם של גולדה, דיין, אלון, פרס, רבין ובן-גוריון) אלא שטחים כבושים. היום, לא רק שאתם אימצתם את עמדתנו (למרות שבאיחור של שלושים שנה, שכלל לא מעט ממשלות בראשותכם שעיבו את מפעל ההתנחלויות ועודדו אותו) אלא גם יו"ר הליכוד אומר שהכיבוש הוא לא מוסרי, ושר הביטחון מטעם הליכוד אומר שההתנחלות בעזה הייתה "טעות היסטורית". -מסוף שנות ה80- מפ"ם ורצ מדברות על מדינה פלשתינאית, אתם לא קיבלתם את זה. הייתם חכמים יותר. הלכתם לממשלת אחדות עם הליכוד. רבין הגדול (שאני נמנה על חסידיו) אמר שאם בהסכם באוסלו יוזכר הצירוף "מדינה פלשתינאית" לא איכפת לו משום דבר והוא זורק את ההסכם לפח (והדברים נאמרו לא רק בישיבות ממשלה ובשיחות פנימיות אלא גם על גבי העיתונים), היום לא רק שאתם כבר מדברים על מדינה פלשתינאית (בבחירות 1996 פרס הצהיר שהוא מתנגד להקמת מדינה פלשתינאית), אלא גם הליכוד מדבר על זה, ואפילו מרכז הליכוד גיבה את רה"מ בעניין הזה. -אנחנו תומכים בהפקעת הריבונית הישראלית על ירושלים ובמציאות פיתרון אחר, דוגמאת חלוקת העיר לשניים או בינאום העיר העתיקה. אהוד ברק הצהיר ב99- שהוא מתנגד לכך נחרצות, בבחירות 96 הקמפיין של הליכוד טען ש"פרס יחלק את ירושלים" ופרס אמר בתשדירי בחירות שהוא לא יעז לעשות כזה דבר ולפגוע בקודש הקודשים של מדינת ישראל והעם היהודי. בבחירות האחרונות עמרם מצנע אמר שהוא יחלק את ירושלים. האם אנחנו פשוט נביאים? האם בשמאל תמיד צודקים? אינני יודע, אבל תסתכל על העובדות ותראה שאתם פשוט מאמצים את העמדות שלנו באיחור. כל כך חבל על כל הדם, כל הסבל, כל הכאב. תחשוב מה היה קורה אם הייתם מתנגדים למלחמת לבנון כבר אז, או מסכימים למדינה פלשתינאית בהסכמי אוסלו והולכים ישר להסדר קבע ולא למסגרת משא ומתן ארוכה שתגרור את העניין, תאפשר לקיצוניים משני הצדדים לפגוע בתהליך ותגביר את הייאוש אצל שני הצדדים. לא מדובר בדגומא אחת, בשתי דוגמאות או אפילו בשלושש או ארבע - מדובר בתהליך עקבי שבו אנחנו, השמאל, הולכים לפני המחנה (אוונגרד) ואתם, המרכז, נגררים אחרינו ורק עשור (במקרה הטוב) מאמצים את העמדות שלנו. אפשר אחד לא יוצא נגד פשרות, וברור שאנחנו מעדיפים להגשים 90% ואפילו 70% מהערכים שלנו מאשר לא לממש כלום - אבל אתם במקרה הטוב ממשים 10% מהאידיאולוגיה שאתם מתיימרים (וגם זה כבר לא) שיש לכם. אתם הפכתם את הפשרות לאידיאולוגיה, או כפי שניסח את זה יוסי שריד, בן תנועת העבודה, החלפתם את האידיאולוגיה בכיסאולוגיה. האם בשביל תוכנית ההתנתקות עליכם להצטרף לממשלה? אינכם יכולים להסתפק בתמיכה נקודית מחוץ לממשלה כמותנו? או שאתם פשוט חייבים את כיסאות השרים ואת הוולבו
