לאסי, שובי הביתה
הפינה לבנות הפורום האבודות, שלא השתתפו המון זמן ומאוד רוצות לעדכן מה קורה איתן ולא נעים להן לפתוח הודעה חדשה
... שאני אתחיל? אחרי חיפושים מפרכים, מצאתי עבודה: במחלקה קטנה בחברה גדולה, תפקיד שמתאים לי (תרגום ועריכה, עם אפשרויות התפתחות עתידיות), תנאים טובים ואפילו סוג של טולרנטיות לאמהות עובדות (אני מתחילה מוקדם ומסיימת ב-16:30). אמנם ביום הראשון שלי שם הרגשתי כמו סידני בריסטו של האימהות, סוכנת כפולה שבכל שניה תיחשף זהותה האמיתית והיא תישלח הביתה בבושת פנים, אבל אני שם כבר יותר מחודש ועד כה זה לא קרה
שחר נכנס לגן, והמעבר הזה היה קשה לכולנו. קשיי ההיפרדות ההדדיים שלו ושלי התחברו עם רצף מחלות (שלא איפשר לו להשלים שבוע שלם בגן והקשה על ההסתגלות) ועם חוסר שקט שלי לגבי הגן, שהשתדלתי לא להקרין אליו אבל, לצערי, התברר כמוצדק: ביום ה' האחרון הוא הגיע למצב של התיבשות - הוא לא שתה מהבוקר (כלומר, לא קיבל שתיה מהבוקר), ובסביבות 13:00 החל להקיא בלי הפסקה. הצלחנו להתגבר על המשבר בלי להגיע למיון, אבל לא היינו רחוקים. מפחיד ומכעיס - זה היה הקש (מה קש? יותר כמו בול עץ) ששבר את גבנו, ולאחר חול המועד הוא עובר לגן אחר, שעושה רושם הרבה הרבה יותר טוב. נחזיק אצבעות. זהו - כל מה שנותר בעתיד הקרוב הוא להתמודד עם ההסתגלות לגן החדש, נסיעת העסקים הראשונה של י' לחו"ל (ל-10 ימים, יום אחרי הסיידר), מציאת דירה בעיר של העבודה והגן (פ"ת), מעבר דירה (פיכס), העבודה (שנקווה שתחזיק מעמד), וגם לנשום מדי פעם. שנחיה בזמנים מעניינים, אמרנו כבר?
הפינה לבנות הפורום האבודות, שלא השתתפו המון זמן ומאוד רוצות לעדכן מה קורה איתן ולא נעים להן לפתוח הודעה חדשה

