לטובי האמיתי
באשר לפינתנו העכשיוית, לא יודעת למה אהבתי את דוני דארקו. אולי בגלל שבמהלך כל הסרט היתה לי תחושת ריחוף (זה לא קשור לתוכן הסרט, נכון? יותר האווירה והאיטיות שלו, אולי). אני חושבת שהסרט עשוי היטב, ותן בבקשה לתואם-טובי, גילנהאל, את הכבוד הראוי לו. הריני להצהיר בבושת-פנים שלא ראיתי את ספיידרמן, אם כי ודאי שיש לי מושג ירוק מה קורה בסרט ההוא. איך הבנתי את הסוף? ובכן, מה שיפה בסרט הזה הוא שאתה יכול להבין אותו באלף דרכים. למשל כך: דוני רואה את העתיד שלו. הוא רואה איך תוך כמעט חודש (28 ימים 6 שעות וכו) חייו ישתנו לאין שיעור: הוא יכיר חבר-שפן-מוזר שיצווה אותו להרוס (פרנק) [דוני יפחד ממנו; דוני מפחד מאד, בכלל; דוני מפחד למות לבד; בסוף דוני משתחרר מהפחדים שלו, אני חושבת], יהיה לו כח על-טבעי, הוא יתאהב במישהי, ישרוף את ביתו של האידיוט ההוא שפטריק סווייזי משחק את התפקיד שלו, ישלח מכתב לסבתא-מוות שכל חייה עוברים בציפיה למכתב ובהליכה מביתה לתיבת-הדואר וחזרה, וחלילה. ובסוף-- בסוף יקרה הדבר הכי נורא, ופרנק ידרוס את החברה של דוני. כלומר: אם העתיד הזה אכן יתרחש, היא תמות בסוף. אבל היא לא מתה בסוף. היא אפילו לא מכירה אותו. אני לא יודעת בבירור (כשאצפה פעם שניה אחשוב על כך שוב, אבל אני שומרת את הפעם השניה שלי למישהו במיוחד), אולי לדוני יש בחירה (כי יש לו, אולי, כח על-טבעי שמאפשר לו להתערב בגורל שלו שתלוי בגורם חיצוני לו ולראות את העתיד שלו)- ובגלל שיידע שחברה שלו תמות הוא בוחר להשאר בחדר ולחכות למנוע שייפול ויקבור אותו בפנים; האופציה הזו "רומנטית" לחלוטין מכיוון שדוני בוחר להקריב את חייו תמורת חייה של זו שאיננה מכירה אותו בכלל, ושלא יתאהב בה לעולם כי חייו ייפסקו ברגע זה. או שאין לו בחירה, ואז הוא פשוט יודע מה יכול היה להיות לו- אבל אין בכוחו להתערב בגורלו- והוא ימות ממנוע של מטוס, אבל יהיה לו חיוך על הפנים כי יהיו לו הזכרונות מהאהבה העתידית שלו (ובגלל שהוא איננו יכול להתערב בגורלו הוא גם לא יכול לצאת מהחדר, למרות שהוא יודע שהוא ימות). אהמ. ולא, אין פה כיווץ זמן של כמעט-חודש לתוך חלקיקי שניות שלוקח לו למות בהם, אלא יותר משהו ששייך לרבונו (שהוא, העולם הבא ויכולת הבחירה או אי-הבחירה משחקים בסרט תפקיד חשוב שיש לתת עליו את הדעת): ההתעלות מעל למימד הזמן- דבר שמאפשר לדוני לראות את העתיד. [ובכן, כאן בדיוק נכנסת השאלה על בחירה: אם רבונו יודע הכל ויודע מה נעשה, איך זה שיש לנו יכולת לבחור? ואתה מוזמן, בזמנך הפנוי, לענות.]
