לאף אחד אין מה להגיד על הסאגה?

[Radagast The Brown]

לאף אחד אין מה להגיד על הסאגה?

 

[Radagast The Brown]

התודות שלי

ולאחר השלמה של כמה שעות שינה... אם אפררט פניות אישיות, לא אסיים. אנסה לקצר את זה לנקודות... ליידיז אנד ג´נטלמן - התודות:

מעטפת לוגיסטית: דבר חשוב שלא תמיד נותנים עליו את הדעת (שבמקרה עשיתי בעצמי במשחק הקודם, ואני יודע במה זה כרוך) זו הלוגיסטיקה. לופ מורט עצבים של אחווה->משטרה->-ראשויות(מד"א מכבי-אש, קק"ל, ביטוח)->משטרה->אחווה->שחקנים, שאינו מובן מאיליו ודורש נחישות עצומה להבקיעו. השלמתו של מעגל דורשני זה, שכל נקודה בו היא מרדף אחרי מספר גורמים שמיותר לפרט מעבר למה שכתוב כאן (לא משנה כמה אני *ממש* רוצה) זה היא בסיס סביבת המשחק. אול יש לכתוב לכל צמד נקודות או שלב את שובל התודות שלו, אך מכיוון שמעורבים בדבר מעט מאד אנשים שמתאמצים בשביל כל השאר, ועוד פחות מזה יודעים באמת את הפרטים דובלי התודות יראו עלובים, וגם אם יהו ארוכים, הם לא מעניינים כל כך את הכלל. אז אני אסתפק בשמירת המקום הראשון. נועה, איתמר(שדאג כמו שלא ראיתי אף פעם!), איוב, הרשקו, וכל מי שהיה מעורב - תודה כנה. נועה - חיזוק תודה נקודתית על מעבר השטורץ... (סייב יור לוב מי דרלינג...)

קבוצות: שלב נוסף לפני הצלילה אל תוך המשחק עצמו - מערך הריכוז של הקבוצות הוא מערך מסורבל, קשה, רב מעצורים, בעל ערוצי תקשורת יקרים הדורש עבודה רבה שגם היא נלקחת כמובן מאליו, משום שבעוד כולנו מעורבים בסיפור ועושים הכל על מנת להשתלב בו, אנחנו לוקחים כמובן מאיליו את עבודתינו עם קפטנים, שעובדים עם א.ב. קפטנים. לכל קפטין כזה יש את העבודה הלוגיסטית שלו, את העלילה שלו ואת הלוגיסטיקה המשחקית שלו. כל קפטין שעלה וניסה, ללא קשר בתוצאות שהשיג (וזה כולל את ק"דר) - להלן תודה אישית! זה לא מובן מאיליו, טעון מאמץ לאנרגיה, וראוי להערכה. כמו כן, הקורדינציה בין הקפטנים, הקורדינציה בינם ל´האחווה´, בינם לעלילה, לעולם, לחוקים, לאתר, ולכל השאר - תודה לא.ב. יהושוע(מה???) ההה..סליחה..... א.ב. קפטנים.

עלילה: איך לא... גורם מספר 1 במשחק, הנושא המדובר ביותר בכל משחק ולכל אורך ההערכות. על עשיית הבלתי-אפשרי: משימה אישית לכל שחקן( היערכות ל-150 שחקנים!!), איחוי כל הקבוצות בעולם הסאגה, גמישות *א-ד-י-ר-ה* שאלהים יודע מאיפה הסבלנות להתפשר עם כולם, ונכונות אדירה לקבל וללמוד. בולט מכולם - הפיה מלוע הר הגעש - דודי. מה גם שכמות הניירות שראיתי פרוסה על השולחנות *ממש* הפחידה אותי, אך זה ראוי לתודה, ומשקפת בקליל רמת השקעה שקבעה רף חדש בניהול משחק תפקידים בקנה מידה כזה. וביודעי שמדובר בדודי ואסף, אני משוכנע שהם חשבו שעות על כל דף. וגם אמיר, שלא מתפשר על איכות. ח"ח כפול ומשולש.

לוגיסטיקה משחקית: תחפושות(והרבה!), ניירות, נרות, נשקים, מטבעות, מגילות, מעטפות, תיבות, מנעולים, יוטה, אל-בד, מאנה, ועוד ה-מ-ו-נ-י דברים שאין לי מושג מי ארגן אותם, ואיך הם הגיעו למשחק - זה לא מובן מאליו, ולכל הנוגע בדבר - תודה! אני יודע שריכז את העניין שליץ, אך כל מי שהיה מעורב בדבר - זה לא יהיה חטא לקחת את קרדיט.

בטיחות משחקית: נושא כאוב (משמעות משולשת: בגוף, בלב ובכיס...חחח...). אך בשורה האחרונה, המחרוץ הקפדני אחר הבטיחות העביר את המסר. לא רק שלא היו נפגעים, לא ראיתי ולא הגיעו אליי שחקנים שהיו מעורבים בקרבות אלימים. כיוצר ואוכף של תקן כזה בעבר אני מזדהה עם התפקיד, ונגוע-רגשית מהתנצלותו של אריאל על הצעקות והעצבנות... *ח"ח*. חד וחלק.

ריכוז, פיקוח ובקרה: דבר נוסף שרק יודעים שעושים אותו. יודעים את זה משום שיש תוצאות, ואף אחד לא יודע באמת במה זה כרוך, כולל המבצע עצמו, משום שהוא עובד מול בקרים אחרים ואינו שותף למאמציהם - משרת הפרוייקטור. אצבע על הדופק, ים של סבלנות, פתיחות, רציונאליות, המון לדחוף ולקדם, ורגישות לפרטים הקטנים שיעשו את ההבדל - איוב.

הבין-קהילתיות: קיבוצם של כ-140 שחקנים איכותיים אינו אפשרי מקהילה אחת. מרכז, שרון, נוער, ירושליים - כל הכבוד. תודה ספציפית שמורה למרכזי-קבוצות רוסיים שמהן היה נדרש *הרבה* יותר ממרכזי-קבוצות ישראלים, הן מישום מכשול השפה ובעיות המנטליות, וכמובן בגלל הנכונות והנסיון הכנה לעבוד עם נשקים רכים, למרות שהתקן של בתל"נ בסופו של דבר חמור יותר במקומות מסויימים מהתקן הקודם. צעדנו צעד קדימה בגישור הפער הבין-קהילתי בכל הכיוונים, ואני מרגיש זכות עמוקה להיות שותף בצע זה.

הראשויות: היער הנקי והמטופח, התיאום עבורו, הרצון הטוב והנכונות, הבטיחות בו - קק"ל. גם על הבטיחות מאש. האבטחה של חברת השמירה, סיורי המשטרה מסביבינו, החובש, מד"א, חב´ הביטוח - תודה.

הקיפול: לא כולם נשארו עד הסוף, אבל כל מי שנשאר והשאיר אחריו שטח נקי - פעולות כאלה מבטיחות את אפשריותם של הפעולות הבאות, כי אין אפשרות אחרת. כל הכבוד.

כמובן - איך אפשר בלי: ישנו אדם אחד הקורא את ההודעה הזו שהקדיש מזמנו, היה נכון להערך לכך ולהתחייב לכך, כתב, שלח, טלפן, תפר, הדביק, הגיע למשחק, שיחק, השתתף, ניקה אחריו, דאג להרשם בתחילת המשחק ובסופו ושיתף פעולה בצייתנות ובנכונות עמוקה: אתה. תודה ל-140 שחקנים.