בושה, חרפה וזילות (האם ימחקו ההודעה
שערורית אפודי המגן !! האם לא גאתה הבושה כאשר כתבתם מכתב זה? (ראה\י להלן) אתם צריכים להתבייש, שכמנהלי המאבק לשיפור תנאינו הבסיסיים, כאלה המתימרים להבין את צרכינו אתם מבקשים מאיתנו לנדב אחוז מתגמול המילואים לצורך בסיסי זה (מימון אפודים קרמיים). ודאי ישבתם מלאי סיפוק עצמי מן הפתרון השלישי (המקפל בתוכו פתרון לזה הראשון והשני) שהוא ללא ספק פתרון לוגי מדהים לשתי הבעיות אחרות. סיימתי שרות מילואים באזור בנימין ולא לכל חבריי במחסום היו שחפ"ודים קרמיים. אני רואה במכתב זה שלכם כניעה לאיוולת, הגובלת ברישעות שלא לומר הפקרה. למה אני, שאינני מצליח לשלם את שכר הדירה שלי , צריך לשלם את מה שהמדינה מחוייבת לספק לי באופן מיידי? למה מעדיפה המדינה, בעקבות מדיניותה האסטרטגית לטווח ארוך, לרכוש מטוסים בעשרות מיליוני דולרים, בזמן שאי רכישתו של מטוס אחד בודד, היה מציל את לוחמי החי"ר כולם ממוות בטוח במחסומים ובסיורים , למה מדיניות הטווח הארוך דורכת על גופותיהם של חבריי כיום? אני קורא לכם, רועי רון ושאר חברי בלת"ם להוציא הודעת תיקון להודעת מייל זו, הקוראת לחיילי המילואים לשמור על חייהם, ולא במחיר ביזויים. אני קורא לכם ליידע על כך את ראשי מערכת הביטחון: שר הביטחון; שגייסנו בצו חרום ללא כל תוכלת, ראש הממשלה; שאינו שם ליבו לבעיה שלכאורה אמורה להיות קרובה לליבו, לרמטכ"ל; שבנסיבות אלה צריך היה לחבוש שפם עבות ותלתלים ולצאת לשביתה עם ראשי הוועדים במשק, על עניין של חיי אדם. כאשר המדינה רועשת ורוגשת בעקבות קיצוץ של אחוזים בודדים בפנסיה ושותקת כאשר חילים נטבחים במחסומים , וודאי יודעים אתם לאן מועדות פנינו. וכבר אינני מדבר על תגמול נאות למשרתים במילואים, תנאים סניטריים בבסיסים, מזון, וציוד מבצעי תקין שלא תמיד , או בדרך כלל לא בנמצא. אתם וועד העובדים של משרתי המילואים, ואם אתם לא תשבתו, אם אתם לא תקימו קול צעקה, מי יעשה זאת. אני חוזר וקורא לכם לעשות מעשה ולחזור בכם מאמירה אומללה זו, "אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד, וּתְרָפִים." (הושע, פרק ג', ד) [כאן האפוד מומשל לאפוד של העוסק בקודש, אך האם משרתי המילואים לא עוסקים בקודש, להבדיל, בהיותם במילואים? המלך, השר והמצבה גם הם רלוונטיים לצערי] [email protected]
שערורית אפודי המגן !! האם לא גאתה הבושה כאשר כתבתם מכתב זה? (ראה\י להלן) אתם צריכים להתבייש, שכמנהלי המאבק לשיפור תנאינו הבסיסיים, כאלה המתימרים להבין את צרכינו אתם מבקשים מאיתנו לנדב אחוז מתגמול המילואים לצורך בסיסי זה (מימון אפודים קרמיים). ודאי ישבתם מלאי סיפוק עצמי מן הפתרון השלישי (המקפל בתוכו פתרון לזה הראשון והשני) שהוא ללא ספק פתרון לוגי מדהים לשתי הבעיות אחרות. סיימתי שרות מילואים באזור בנימין ולא לכל חבריי במחסום היו שחפ"ודים קרמיים. אני רואה במכתב זה שלכם כניעה לאיוולת, הגובלת ברישעות שלא לומר הפקרה. למה אני, שאינני מצליח לשלם את שכר הדירה שלי , צריך לשלם את מה שהמדינה מחוייבת לספק לי באופן מיידי? למה מעדיפה המדינה, בעקבות מדיניותה האסטרטגית לטווח ארוך, לרכוש מטוסים בעשרות מיליוני דולרים, בזמן שאי רכישתו של מטוס אחד בודד, היה מציל את לוחמי החי"ר כולם ממוות בטוח במחסומים ובסיורים , למה מדיניות הטווח הארוך דורכת על גופותיהם של חבריי כיום? אני קורא לכם, רועי רון ושאר חברי בלת"ם להוציא הודעת תיקון להודעת מייל זו, הקוראת לחיילי המילואים לשמור על חייהם, ולא במחיר ביזויים. אני קורא לכם ליידע על כך את ראשי מערכת הביטחון: שר הביטחון; שגייסנו בצו חרום ללא כל תוכלת, ראש הממשלה; שאינו שם ליבו לבעיה שלכאורה אמורה להיות קרובה לליבו, לרמטכ"ל; שבנסיבות אלה צריך היה לחבוש שפם עבות ותלתלים ולצאת לשביתה עם ראשי הוועדים במשק, על עניין של חיי אדם. כאשר המדינה רועשת ורוגשת בעקבות קיצוץ של אחוזים בודדים בפנסיה ושותקת כאשר חילים נטבחים במחסומים , וודאי יודעים אתם לאן מועדות פנינו. וכבר אינני מדבר על תגמול נאות למשרתים במילואים, תנאים סניטריים בבסיסים, מזון, וציוד מבצעי תקין שלא תמיד , או בדרך כלל לא בנמצא. אתם וועד העובדים של משרתי המילואים, ואם אתם לא תשבתו, אם אתם לא תקימו קול צעקה, מי יעשה זאת. אני חוזר וקורא לכם לעשות מעשה ולחזור בכם מאמירה אומללה זו, "אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד, וּתְרָפִים." (הושע, פרק ג', ד) [כאן האפוד מומשל לאפוד של העוסק בקודש, אך האם משרתי המילואים לא עוסקים בקודש, להבדיל, בהיותם במילואים? המלך, השר והמצבה גם הם רלוונטיים לצערי] [email protected]