לאפות עם קרין
איזה כיף שבאתם לפורום!
אני אפתח בסיפור האישי שלי עם קרין גורן, ומקווה שתשתפו גם אתם...
ספרי בישול אף פעם לא אהבתי, גם לא ספרי אפייה. מעולם לא החשבתי את עצמי כשרונית במיוחד באף אחד מהתחומים האלה, אני מאמינה גדולה ב"בישול בסיר אחד" - לערבב כמה מצרכים, לבשל כמה שצריך ולהגיש. ספרים אני לא קונה (לעתים נדירות מקבלת מתנה) ואם אני רוצה להכין משהו אני מחפשת מתכון באינטרנט.
את "סודות מתוקים" הראשון הכרתי אצל חברה שלי. לא התלהבתי ממנו ובטח שלא טרחתי לקנות....
לפני שנה בערך קיבלתי מתנה לחג את "סודות מתוקים 2" מדודה שלי שהיא "ה"בשלנית של המשפחה (בה"א הידיעה!). מכיוון שחשבתי שהכרתי את הראשון, החלטתי מראש להחליף את הספר למשהו קצת יותר סיפורי ופחות "מתכוני"... רצה הגורל וזה היה הסופ"ש ולכן הספר היה בבית לפחות ליומיים לפני שאוכל לקחת אותו לחנות, והחלטתי לדפדף בו קצת... מפה לשם מצאתי את עצמי מתעמקת ביותר ויותר מתכונים, ובודקת איזה חומרים יש בבית כי ממש התחשק לי כבר להכין משהו!
מצאתי את עצמי אופה יותר ויותר, קניתי מיקסר ומעבד מזון, ואח"כ עוד ספר מתכונים (וגם קיבלתי את "סודות המתוקים" הראשון שבקריאה מתעמקת יותר דווקא מצא חן בעיניי).
ומאז - הכל הסטוריה.
כל סופ"ש אני אופה לארוחות המשפחתיות שלנו (משתדלת לא להכין דברים "שיהיו בבית" כי אז אני אוכלת ומשמינה) ולכל אירוע אני תמיד ממהרת להתנדב לדאוג לקינוח (מה שבד"כ הופך ל2-3 קינוחים כי קשה לי להחליט), לפעמים אני קמה עם "אטרף" לאפייה ולא מסוגלת לשבת בשקט לפני שתהיה איזה עוגה בתנור. והיחיד המסכן בסיפור הזה הוא התינוק שלי (10 חודשים) שאלרגי לחלב אז הוא לא זוכה לטעום מרוב מה שאני מכינה....
אני חושבת שהדבר המיוחד אצל קרין גורן הוא באמת עניין ה"סודות" שהיא משתפת - טריקים קטנים שעושים את עבודת האפייה להרבה יותר קלה והרבה פחות מאיימת.
המתכונים שלה תמיד נשמעים כאילו "כל אחד יכול" והם גרמו לי להפסיק לפחד מלהכין אפילו דברים שנראו לי מסובכים כמו נשיקות מרנג, עוגות שמרים או עוגיות מקרון...
כיום אצלי בספרייה מתוך 3 ספרי קינוחים שניים הם של קרין גורן (והשלישי ספר הקאפקייקס של מרתה סטיוארט), אני מכינה הרבה מאד לפי מתכונים שלה ואפשר לומר שהיא שינתה את כל השקפת העולם שלי לגבי עולם הקינוחים...
אשמח אם תשתפו גם אתם איך התחלתם לאפות, מה אתם אוהבים בספרים שלה (או בתוכניות) וכל דבר אחר שעולה על דעתכם...
איזה כיף שבאתם לפורום!
אני אפתח בסיפור האישי שלי עם קרין גורן, ומקווה שתשתפו גם אתם...
ספרי בישול אף פעם לא אהבתי, גם לא ספרי אפייה. מעולם לא החשבתי את עצמי כשרונית במיוחד באף אחד מהתחומים האלה, אני מאמינה גדולה ב"בישול בסיר אחד" - לערבב כמה מצרכים, לבשל כמה שצריך ולהגיש. ספרים אני לא קונה (לעתים נדירות מקבלת מתנה) ואם אני רוצה להכין משהו אני מחפשת מתכון באינטרנט.
את "סודות מתוקים" הראשון הכרתי אצל חברה שלי. לא התלהבתי ממנו ובטח שלא טרחתי לקנות....
לפני שנה בערך קיבלתי מתנה לחג את "סודות מתוקים 2" מדודה שלי שהיא "ה"בשלנית של המשפחה (בה"א הידיעה!). מכיוון שחשבתי שהכרתי את הראשון, החלטתי מראש להחליף את הספר למשהו קצת יותר סיפורי ופחות "מתכוני"... רצה הגורל וזה היה הסופ"ש ולכן הספר היה בבית לפחות ליומיים לפני שאוכל לקחת אותו לחנות, והחלטתי לדפדף בו קצת... מפה לשם מצאתי את עצמי מתעמקת ביותר ויותר מתכונים, ובודקת איזה חומרים יש בבית כי ממש התחשק לי כבר להכין משהו!
מצאתי את עצמי אופה יותר ויותר, קניתי מיקסר ומעבד מזון, ואח"כ עוד ספר מתכונים (וגם קיבלתי את "סודות המתוקים" הראשון שבקריאה מתעמקת יותר דווקא מצא חן בעיניי).
ומאז - הכל הסטוריה.
כל סופ"ש אני אופה לארוחות המשפחתיות שלנו (משתדלת לא להכין דברים "שיהיו בבית" כי אז אני אוכלת ומשמינה) ולכל אירוע אני תמיד ממהרת להתנדב לדאוג לקינוח (מה שבד"כ הופך ל2-3 קינוחים כי קשה לי להחליט), לפעמים אני קמה עם "אטרף" לאפייה ולא מסוגלת לשבת בשקט לפני שתהיה איזה עוגה בתנור. והיחיד המסכן בסיפור הזה הוא התינוק שלי (10 חודשים) שאלרגי לחלב אז הוא לא זוכה לטעום מרוב מה שאני מכינה....
אני חושבת שהדבר המיוחד אצל קרין גורן הוא באמת עניין ה"סודות" שהיא משתפת - טריקים קטנים שעושים את עבודת האפייה להרבה יותר קלה והרבה פחות מאיימת.
המתכונים שלה תמיד נשמעים כאילו "כל אחד יכול" והם גרמו לי להפסיק לפחד מלהכין אפילו דברים שנראו לי מסובכים כמו נשיקות מרנג, עוגות שמרים או עוגיות מקרון...
כיום אצלי בספרייה מתוך 3 ספרי קינוחים שניים הם של קרין גורן (והשלישי ספר הקאפקייקס של מרתה סטיוארט), אני מכינה הרבה מאד לפי מתכונים שלה ואפשר לומר שהיא שינתה את כל השקפת העולם שלי לגבי עולם הקינוחים...
אשמח אם תשתפו גם אתם איך התחלתם לאפות, מה אתם אוהבים בספרים שלה (או בתוכניות) וכל דבר אחר שעולה על דעתכם...
אפילו נפגשנו לקפה לפני שנים שהינו בתל אביב עם ההורים שלי ועד היום כל פעם שאנחנו נפגשות היא שואלת על המשפחה