לא אבקש ממך

לא אבקש ממך

שתחברי את ליבי הקרוע בעזרת נוצות וצילצולים, לא אבקש ממך, מתנה חבויה שבתוכה יימצא ליבך האבוד, זה שזרקת פעם בחצר האחורית ושכחת מקיומו, לא אשקיע ואחפש את מהותך, בין כדים נושנים, כי את תמונת הראי שלי עצמי, או שבעצם אנו הפכים, את- מדממת בחדרך הנעול, מגיבה בשירים שאומרים בעייניך את הכל, רגישה ופגועה, קשה וקרה, חומת מגן חוצצת ביניך לבין העולם, משאירה טעם של עוד בקהל השואג, אך הם אינם יודעים על זהותך האמיתית, אשר משנה את צורתה ברגע שירדת מהבמה, ואני כבר התייאשתי מן החיפושים, הפכתי לתמימה ומרירה, שכבר לא מאמינה באהבה, עצוב לחשוב שמאמינה רק במציאות, כי היא פוצעת ופוגעת, בייחוד ברגישים כמונו, אולי זה גנטי החולשה הזו, לעולם לא אדע, אך אותך ילדה אני לא מבינה, משלה את כולם בתעתועי קסמים, נותנת להם מילים, והם רואים ארמונות מכושפים, ונכון לא הבטחת כלום לאיש, רק טון דיבורך הטעה, למדתי את הלקח, שוב לא אתקרב למדורה.
 

מורן א

New member
../images/Emo91.gif וואוו ../images/Emo12.gif איזו כתיבה יפהפיה

מאד מרגש. מורגש גם הכאב בכתיבה הזו. הבית השני יוצא דופן ביופיו. נהנתי ואהבתי. מורן
 
***

 
למעלה