לא אוהבת את בעלי. מיואשת.

[מאלף שבלולים]

חשוב שידע בדיוק

מה הרגשתך.
משום מה ולפי הכתוב הוא לא בדיוק מבין מה את חושבת ואיך את מרגישה

 

[La Milagrosa]

איפה ראית שיפוטיות?

בעידן הפוליטיקלי קורקט אסור להגיד כלום כי זה ישר "שיפוטיות". שיקוף המציאות כמו שהיא זה "שיפוטי"?
שורה תחתונה. שאלת שאלה? ביקשת עצה? זו דעתי.
אם יש לך כבוד אליו את צריכה להיפרד ממנו ולשחרר אותו לדרכו.
את לא יכולה לשאול שאלה בפורום, ולצפות שכל התשובות של כולם יהיו כאלו שנוח לך לשמוע.

שאי ברכה.

 

[חייבתלהגיב]

כשעמדת מתחת לחופה - מה הרגשת כלפיו?
נמשכת אליו כבר אז, או שהמשיכה הגיעה רק אחרי שהייתם נשואים? "כשהתחתנו לא חשבתי שהוא מכוער" - מה כן חשבת? שהוא יפה? שהוא מושך? או שלא חשבת את הדברים האלה, אלא רק שהוא "לא מכוער"?
תשמעי, מבחינת קבלת ההחלטה שלך זה לא משנה אם דפקת אותו בעבר או לא. ההכרה במציאות שהייתה בעבר היא בשבילך, לא בשבילו - כי ממילא אי אפשר להחזיר את השנים. נראה לי שעדיף לך להחליט מתוך האמת ולא לשקר לעצמך - רק להבהיר - אני ל-א אומרת שאם זו האמת צריך לספר לו אותה. להפך, לדעתי גם אם מעולם לא אהבת אותו, ורק עכשיו את מתמודדת עם ההכרה הזאת - עדיף להציג ל-ו את זה כאילו האהבה נגמרה ולא כאילו היא לא הייתה שם.
אני לא יודעת מהתאור הקצר שלך מה האמת, אם באמת אהבת אותו ונמשכת אליו או לא, ולמה התחתנת. אבל לדעתי כדאי שאת תביני מה האמת, לפני שתקבלי החלטה. אם אהבת ונמשכת ומשהו השתנה (למשל היחס שלך למראה חיצוני, או משבר גיל המשהו או שינוי הורמונלי שחל בך וכו') אולי זה יכול להשתנות חזרה, עם טיפול וכו'. אבל אם אף פעם לא אהבת - לדעתי הסיכוי שזה ישתנה קלוש עד אפסי, וכדאי לשחרר אותו.

 

[חייבתלהגיב]

לאהוב בכל לבך אפשר לאהוב גם חברה טובה, וגם ידיד קרוב -
השאלה אם זו הייתה אהבה רומנטית. לזו נלווית לרוב (אם לא תמיד) משיכה, כך שאני לא בטוחה שאין סתירה בין הדברים (ולא, יחסי מין הם לא מדד למשיכה, מה לעשות).
אם הוא מעולם לא נראה לך יפה, אני מתקשה להאמין שהייתה פה אי פעם אהבה רומנטית (לחלוטין בלי שום קשר לכמה הוא יפה "אובייקטיבית" או כמה הוא יפה בעיני מישהי אחרת). אלה נשמעים לי כמו נישואי נוחות שניסית להשלות את עצמך שהם נישואים מאהבה.
אבל, שוב, זה לא ויכוח בין שתינו - זה ויכוח בינך לבין עצמך. את זאת שצריכה להחליט מה האמת. אני לא הייתי שם, וכמה מילים באינטרנט לא יכולות להעביר לי את התחושה שהייתה ו/או קיימת אצלך.

 

[כי אני הבוס]

את מתארת מצב שאופייני להרבה מאד זוגות אנחנו עוברים שלבים בחיים ואנשים מתפתחים לכיוונים שונים. בדרך כלל האהבה נמוגה עם הזמן ובחלק מהזוגות נשאר כבוד הדדי, ידידות, אחווה. איפה שהתכונות האלה לא מתפתחות, הקרע הולך ומעמיק, ואנשים מתחילים להרגיש ריקנות ופספוס. משם מתחילות המחלוקות והדרך למריבות ופרידה סלולה. אם תיכנסי לפורום גירושין תראי לא מעט סיפורים כאלה.

 

[חביף]

אני מציע לך לקרוא מחדש את הטקסט שלך
את זה את כתבת , אחרי הפתיחה והכותרת החד משמעית:
"היו דברים מסביב. תחושה שאני לא נמשכת אליו (אם כי עוד מקיימים יחסי מין לעתים תכופות. אצלו מאהבה. אצלי כמעט אינסטרומנטלי), מחשבות שהוא מכוער עד כדי כך שאינני מסוגלת להביט בו. רצון "לברוח" מהמיטה בבוקר ולחזור הביתה מאוחר בכדי לצמצם את הרגעים שאנו מבלים יחד. מנגד - נסיתי גם לזמן לנו נסיעות/טיולים/זמן איכות יחד. נסיתי להעמיד פנים מתוך מחשבה שזה אולי יטען את הקשר מחדש במתח. "
ממנו עלה בצורה הברורה ביותר, שאת לא נמשכת, מתעבת ומה לא?!
אלה לא תילי תלים של פרשנות, אלה תגובות טבעיות ומנומקות מהטקסט שאת פרסמת, במו ידייך, כולל הכוכבית האדומה.
בהצלחה

 

[חביף]

כנ"ל

 

[סתםמשתמש123]

פשוט תשחררי אותו, באמת שהוא מסכן
הוא קיווה שהצליח להשיג משהי ברמה יותר גבוהה ממנו למרות שלא הייתה שם, ולמרות שלא היית אמורה להמשיך לצאת איתו מעבר לדייט הראשון נתת לו צאנס כי רצית ילדים, משפחה, בטחון או כל שטות אחרת של גבר ביטא.
&nbsp
אז זייפת חיים ועכשיו זה בא לך בפרצוף, אי אפשר לחיות בשקר.
אף פעם לא היה בא לך לקרוע ממנו את הבגדים, והשלמת עם משיכה פושרת אם בכלל רק "כי צריך" להתחתן ולהביא ילדים.
&nbsp
חבל לי עליו שאף חבר לא בא ואמר לו את האמת, אבל עדיף לשניכם להפרד
את רק תמשיכי להרגיש תסכול, רק תנסי לברוח ולא להיות במחיצתו, לא יודע איך יכולת לסחוב כלכך הרבה שנים. והוא יהיה מתוסכל ולא יבין מה הוא לא עושה בסדר שבסהכ את לא אוהבת אותו ולא רוצה להיות איתו וזה לא קשור אליו אלא לזה שאת לא אוהבת אותו
&nbsp
פשוט שחררי אותו, באמת שסבל מספיק. גם לו זה לא כיף להרגיש זיוף מצידך ותאמיני לי שהוא מרגיש ומקבל את התחושה שכל מה שהוא עושה זה לא טוב כי אי אפשר לרצות משהו שלא אוהב לא משנה מה הוא יעשה
&nbsp
פשוט שחררי
&nbsp

 

[סתםמשתמש123]

משיכה לא נולדת מאהבה
או שהיא קיימת מהרגע הראשון או שלא.
&nbsp
את משקרת לעצמך ולא, פשוט תשחררי אותו
מניח שאת ניראת טוב והוא לא וואו, את התפשרת עליו מההתחלה
יש לו ולך עוד הזדמנות לתקן ולמצוא פרק ב עם אהבה אמיתית. אל תמשכי את זה יותר

 

[סיגלית 2014]

 

[ארצית6]

אתה צודק, כמובן

לא יודעת איך להגיד

 

[חביף]

 

[כי אני הבוס]

 

[סתםמשתמש123]

אין קשר להתפתחות, במקרה הזה מלכחתחילה זה לא היה זה
פשוט היא כנראה הייתה לחוצת חתונה והוא פשוט היה שם
&nbsp

 

[סיגלית 2014]

ממש ממש לא!
צר זו אך זו קביעה די ילדותית. משיכה לא קיימת אך ורק מהרגע מהראשון.
יש בהחלט קשר בין אהבה לבין משיכה. הן לא תמיד הולכות יחד אבל יכולות ללכת יחד ועוד איך!!
יש אהבה שמתפתחת עם הזמן ויש שיגידו שקיימת גם אהבה ממבט ראשון. גם לגבי משיכה, יש משיכה שקיימת מהרגע הראשון ויש לא מעט מקרים שהמשיכה מתפתחת עם הזמן.

 

[ארצית6]

לא אוהבת את בעלי. מיואשת.

מזה שנתיים שאני חווה משבר אישי. תליתי את הסיבות למשבר זה בדברים שונים ומשונים (עבודה, מעבר דירה בין מדינות ועוד ועוד). עתה מתחוור לי שהסיבה המודחקת לכל היא שחדלתי לאהוב את בעלי. איבדתי את העניין בו ובקורותיו. אני רוצה שיהיה לו טוב ושמח, אך מרגישה שזה לא יכול להיות איתי. מה שהתחיל מחברות אמיצה ועמוקה, גווע במרוצת השנים/ילדים/קריירה. אני מסתובבת כבר איזושהיא תקופה בהרגשה שאנחנו כמו אותו העציץ שלא הושקה עד שגווע ומת (בניגוד לעציץ שנזכרו בו במועד וחזר לחיים).
היו דברים מסביב. תחושה שאני לא נמשכת אליו (אם כי עוד מקיימים יחסי מין לעתים תכופות. אצלו מאהבה. אצלי כמעט אינסטרומנטלי), מחשבות שהוא מכוער עד כדי כך שאינני מסוגלת להביט בו. רצון "לברוח" מהמיטה בבוקר ולחזור הביתה מאוחר בכדי לצמצם את הרגעים שאנו מבלים יחד. מנגד - נסיתי גם לזמן לנו נסיעות/טיולים/זמן איכות יחד. נסיתי להעמיד פנים מתוך מחשבה שזה אולי יטען את הקשר מחדש במתח.
זה המקום לאמר שהוא בן זוג מפרגן ואוהב. עובד קשה לפרנס את המשפחה, ובה בעת מעודד אותי בקריירה שלי. הוא מפרגן ואוהב ותומך, והחברות בנינו אמיצה מאד (או לפחות כך היתה עד המשבר הארור הזה. עתה אני מרגישה רמאית - חיה עמו, מבלי לאהוב אותו, ומבלי להיות מסוגלת לומר זאת לו). תחושות מעורבות, אימה, והרגשה של רמאות, ושנאה עצמית, ורגשות אשמה. ושוב - פחד לאבד את הדבר הטוב הזה (או שהיה טוב כזה) ולהצטער אח"כ.
זה המקום לומר גם שניתוח של מערכת היחסים מביא אותי שוב לקשר עם ההורים שלי (כמובן). כשנישאנו, קצת "ברחתי" מהבית (משפחה שכולה, הורים שהייתי צריכה "לטפל" בהם כל הזמן). הוא הציע יציבות ובטחון. והוא אהב אותי. לא נמשכתי אליו כבר בהתחלה אבל לא חשבתי שזו סיבה לוותר על החברות הטובה. מה גם שבמהלך השנים למדתי להמשך אליו.
אני בת 40, ובתמונה שני ילדים בגיל יסודי. אני חוששת לתחושת הבטחון שלהם. מצד שני, אני עצבנית מאד ומוציאה הכל עליהם. לא קל לרמות את עצמך ואת הסובבים.
הוא יודע כמובן שאני עוברת משהו. היתה תקופה שלקחתי תרופות שלא הועילו בדבר (מתוך תקווה שהתחושות כלפיו הן סימפטום ולא הבעיה עצמה). לעתים קרובות "מתפלקים" לי משפטים. אמרתי לו שהלב שלי התייבש, ועוד כל מני. הוא סופג וסובל הכל בהבנה. מחמיא לי ללא סוף ואומר מילות אהבה. אבל אני כבר לא שם. אני לא מוצאת את הזוגיות שלי איתו.
מה עושים? ובבקשה אל תכתבו לי לנשום עמוק, אני נושמת, בכח, כבר שנתיים.

 

[מאלף שבלולים]

יש רק סוד אחד

ידוע במערכת זוגיות מכל סוג שהו - תקשורת תקשורת, תקשורת.
את צריכה עזרה מחוץ לזוגיות איך להעלות את הנושא.
שם יהיו לך תשובות.
ואם את נעולה על העניין, תתחילי לחפש מקום מגורים חדש.
כשהאהבה מתה, זה רק סבל להשאר ביחד.

 

[כי אני הבוס]

באמת? אתה יכול לערוב שכל זוג נשוי מאוהב או סובל?

אני לא הייתי מהמר על זה.

 

[מאלף שבלולים]

אני לא יכול לערוב לך

אני חושב קצת אחרת ממך, זה הכל.

 

[כי אני הבוס]

זה לא עניין של חושב, זה עניין של עובדות

אם יש לך גישה אחרת, למשל שמשפחה היא מעל הכל או אהבה היא מעל הכל, סבבה, זאת גישה לגיטימית. אולי לא מתאימה לי אישית אבל מכיר זוגות כאלה ומכבד את ההחלטה שלהם. אבל לא נראה בשום צורה נכון להניח שכל הזוגות חיים באהבה או שלא חיים ביחד בכלל. במאמר מוסגר, אהבה ובטח שלא משיכה פיזית מהווים ערובה להישרדות הנישואין.