לא בא לי טוב החג הזה

[זהב טה ו ר]

זה אולי עובד כשהילדים קטנים

בגיל ההתבגרות ++ אין סיכוי

 

[זהב טה ו ר]

לא בא לי טוב החג הזה

ליל הסדר..
הילדים שלו איתו, רוצים לחגוג עם הסבא וסבתא שלהם, והדודים, והבני-דודים
הילדים שלי אצלי (תמיד), רוצים לחגוג עם הסבא וסבתא שלהם.
אין מצב לביחד,
הם סופר-חילוניים וטוב להם ככה
אנחנו מסורתיים, אין מצב שהוריי וביתי יוותרו על הסדר כהלכתו (הכל כולל הכל) וגם על כלים כשרים לפסח
ואנחנו תמיד באמצע, מנסים לרצות את כולם.
וככה שוב עובר לו חג שאנחנו לא ביחד.

 

[פרחאדום]

מרוכב, מורכבים, התרכבנו, נתרכב....

גם אצלי המצב דומה...
המשפחה שלי דתית שומרת סדר ופסח כהלכתו
הילדים אצלי ככה שאני מחוייבת לדת ועושה את הפסח עם הסבא והסבתא
הוא עושה ליל הסדר עם הילדים שלו אצל הסבא והסבתא, פסח חילוני
וככה יוצא שגם אנחנו עושים חג בנפרד וזה מבאס לי את התחת!!!!

 

[ornme]

אחרי כמה התעצבויות בפסח וחגי תשרי,

החלטתי, ביני לבין עצמי ובהסכמת האיש שלי, שאפשר לחגוג בכל יום אחר בחול המועד ובחג השני.
ואם לא מסתדר שכל יקירינו ביחד בליל הסדר, אז נהיה ביחד ביום אחר.
ונחגוג.
החלטה קטנטנה, אבל מבחינתי יש בה הרגעה גדולה...
אצלנו רובם בוגרים ונשואים, ויש "סדר אצל אבא" "סדר אצל אימא" "סדר אצל ההורים של בן/בת הזוג"... וכך גם אצל ילדי וגם אצל ילדיו...
לוחות תורנויות בלתי אפשריים, וגם כשמצליחים לשמור קורה פתאום שאחד הצדדים יותר נזקק והכל משתבש...
אז אמרנו להם שיחליטו מה שיחליטו, רק שישריינו יום, בתאום. ונשמח כולנו ביחד.

 

[אדמiנית]

אני שונאת את זה

את זה שאני צריכה לרצות את כולם.
כל פעם מחדש יוצא שאני והרצונות שלי עוברים "לסוף התור".
אם הדברים היו תלוים רק בי, כנראה שהייתי עושה פחות דברים שלא ממש מוצאים חן בעיני,
רק כדי לרצות אחרים (גם את בן זוגי).
אבל זה לא תלוי רק בי, ואני נגררת, ומקטרת.

לגבי החגים,
הילדים שלי תמיד עושים עם המשפחה שלי.
בתחילת דרכנו המשותפת (שלי ושל זוגי כמובן) היינו עושים בנפרד, כל אחד עם משפחתו.
אחרי כמה שנים (נדמה לי ששנתיים שלוש) החלטנו שאנחנו משפחה לכל דבר ואנחנו עושים יחד.
פעם כאן ופעם שם.
כשאנחנו עושים עם המשפחה של בן זוגי, הילדים שלי עושים עם המשפחה שלי.
הם כבר גדולים ויכולים להגיע לבד ולחזור לבד (כולנו גרים באותה עיר).
כשאנחנו עושים עם המשפחה שלי,
ילדיו של בן זוגי עושים לעתים איתנו ולפעמים לא.
השנה אני מארחת (אחרי שבשנה שעברה שלא הייתי כאן, אחותי אירחה גם ראש השנה וגם בפסח),
וילדיו של בן זוגי לא מגיעים.

כשהילדים גדולים כבר אי אפשר להחליט עבורם היכן יעשו.
הם בוחרים בעצמם.
אני משערת שכך זה ימשיך שיגדלו עוד יותר ויהיו בעלי משפחות משל עצמם (במהרה בימינו אמן! )

 

[mother cat]

אין לי שום דבר אופרטיבי לאמר. מדהים כמה החגים - שאמורים להיות שמחים ומשפחתיים, לעיתים כלכך קרובות גורמים למצוקות וחיכוכים - גם במשפחות "רגילות" וגם במשפחות מורכבות.

מקווה שתצליחו להשלים "זמם ביחד" במהלך השבוע ושיהיה בכל זאת חג שמח.

 

[kisslali]

"...לעיתים כלכך קרובות"

מצחיק כמה שזו בעיה אוניברסלית שמשפחות פשוט 'סובלות' בחגים. אולי זה הפער בין מה שמוכרים לנו בפרסומות לבין הצפיפות המשפחתית...

אצלי זה הזמן היחיד בו אני שמחה שזוגי לא מחובר למשפחתו, לא להוריו ולא לילדיו ולכן תמיד חוגגים אם המשפחה שלי באופן מסורתי (מלבד השנה כי אנחנו לא בארץ).

חג שמח, ללי