ketty the sheep
New member
לא בדיוק (יפני) אבל בערך. ../images/Emo91.gif
(בים בם בום?) ובכן, לא כל הנוצץ הוא יפני ולא כל היפני הוא זהב, ולפעמים צריך לחפור מעט בשביל למצוא דברים באמת מעניינים ומרגשים (וזה נכון לכל ז'אנר מוסיקלי, כמובן). לעתים זה אפילו אומר שעלינו לחצות את הגבול ולפתוח במסע מערבה (והפעם להשאיר את הקופים והנזירים הפסיכותיים בבית, אלא אם כן באמת קשה לכם). מוסיקה יפנית עושים גם מחוץ ליפן, כך גיליתי בחודשים האחרונים, וממש לאחרונה גם גיליתי שהיא בכלל לא רעה ולא פחות יפנית מזו שנכתבת ומוקלטת במולדת. בדרך כלל אלו יהיו ילידי יפן שיצאו לעולם הגדול וחברו למוסיקאים 'משלנו', מה שיצר פרויקטים מרתקים למדי, עם או בלי קשר לנגיעה או לקסם היפני שמורגשים לרוב בשירים. אחד משיתופי הפעולה האלו בא אלינו באריזה קטנה וקומפקטית (עם מדבקה גדולה של 'שיבויה-קיי' על הצד, שלא תצעקו עליי שזה לא באמת יפני), ולדעתי כבר המליצו עליהם בפורום לפני מספר חודשים, אבל בחייאת, אני לא חושבת שיש פה יותר מדי שזוכרים מאורע שכזה ולחבר'ה מגיעה הזדמנות שתכירו אותם. אז בלי יותר מדי הקדמות מיותרות (אופס?), אני רוצה להמליץ לכם על Asobi Seksu (כן, השם שלהם אומר מה שאתם חושבים שהוא אומר). איך הם נשמעים? דמיינו להקת רוק בריטית קטנה וחמודה מאמצע הניינטיז, עם מוטיבים וסאונד נורא מרירים-מתוקים שפשוט אי אפשר שלא לשקוע לתוכם תוך כדי האזנה, תוסיפו לזה סולנית מקסימה שלא ניתן לעמוד בפניה (או להזדהות איתה במידה כזו שפשוט תרצו לבוא ולחבק אותה), תחליפו חצי ממילות השירים ליפנית ותקבלו פחות או יותר את התמונה הכללית. דמיינו לעצמכם מישהי קטנה וחולמנית שמסתובבת ברחוב באמצע החורף עם מטריה וצעיף ממש גדול בעודה מביטה בעוברים ושבים בעיניים גדולות ותוהות. היא לא תמימה, אבל כל הסצינה מולה עדיין מצליחה לרגש ולבלבל אותה. אני חושבת שכך פחות או יותר הרגשתי כששמעתי את אחד האלבומים שלהם בפעם הראשונה, ואני לא חושבת שההרגשה הזו נעלמה גם אחרי ההאזנה החמישית. ועובדות קצת יותר עובדתיות עליהם: הלהקה הוקמה ב2001 בניו-יורק, והתחילה לזכות להכרה באיזור בסביבות 2004, אז שלטו ברחובות The Strokes וחבריהם לThe. שתי הדמויות הבולטות בלהקה הם הגיטריסט/זמר ג'יימס האנה והדובדבן שבקצפת, יוקי צ'יקודאטה שכל מה שיש לי לומר עליה עד עכשיו זה 'מתוקה מתוקה מתוקה' ו'אני רוצה לאמץ אותה.' עד כה הם הוציאו שני אלבומים, Asobi Seksu ו- Citrus (שיצא ממש לא מזמן, במאי השנה), שניהם בחברת האינדי Friendly Fire. הז'אנר שלהם מוגדר בהרבה מקומות כ'אינדי', 'shoegaze' ועד 'שיבויה קיי', כאמור, אבל בקיצור, אם כל להקות מושפעות הסוניק יות' עושות לכם את זה, לכו על זה. אם אתם אוהבים אינדי באופן כללי אז גם. עלול גם לעבוד בשבילכם אם אתם סתם חובבים זמרות יפניות באופן כללי (חברה שלי אמרה שיוקי נשמעת נורא כמו מאיה סאקמוטו, ומי אני שאתווכח). שירים מומלצים לטעימה ראשונית: I'm Happy but You Don't Like Me, Walk on the Moon, Strawberries. באופן כללי, מומלץ להאזין לכל אלבום כמקשה אחת, במיוחד לאלבום הראשון. הצעת הגשה: בחורף, מתחת לפוך, עם כוס שוקו חם והרבה גשם ואפור מבחוץ. קבלו את זה כהמלצה חמה לימי החורף הקרים (שיגיעו כבר!
).
(בים בם בום?) ובכן, לא כל הנוצץ הוא יפני ולא כל היפני הוא זהב, ולפעמים צריך לחפור מעט בשביל למצוא דברים באמת מעניינים ומרגשים (וזה נכון לכל ז'אנר מוסיקלי, כמובן). לעתים זה אפילו אומר שעלינו לחצות את הגבול ולפתוח במסע מערבה (והפעם להשאיר את הקופים והנזירים הפסיכותיים בבית, אלא אם כן באמת קשה לכם). מוסיקה יפנית עושים גם מחוץ ליפן, כך גיליתי בחודשים האחרונים, וממש לאחרונה גם גיליתי שהיא בכלל לא רעה ולא פחות יפנית מזו שנכתבת ומוקלטת במולדת. בדרך כלל אלו יהיו ילידי יפן שיצאו לעולם הגדול וחברו למוסיקאים 'משלנו', מה שיצר פרויקטים מרתקים למדי, עם או בלי קשר לנגיעה או לקסם היפני שמורגשים לרוב בשירים. אחד משיתופי הפעולה האלו בא אלינו באריזה קטנה וקומפקטית (עם מדבקה גדולה של 'שיבויה-קיי' על הצד, שלא תצעקו עליי שזה לא באמת יפני), ולדעתי כבר המליצו עליהם בפורום לפני מספר חודשים, אבל בחייאת, אני לא חושבת שיש פה יותר מדי שזוכרים מאורע שכזה ולחבר'ה מגיעה הזדמנות שתכירו אותם. אז בלי יותר מדי הקדמות מיותרות (אופס?), אני רוצה להמליץ לכם על Asobi Seksu (כן, השם שלהם אומר מה שאתם חושבים שהוא אומר). איך הם נשמעים? דמיינו להקת רוק בריטית קטנה וחמודה מאמצע הניינטיז, עם מוטיבים וסאונד נורא מרירים-מתוקים שפשוט אי אפשר שלא לשקוע לתוכם תוך כדי האזנה, תוסיפו לזה סולנית מקסימה שלא ניתן לעמוד בפניה (או להזדהות איתה במידה כזו שפשוט תרצו לבוא ולחבק אותה), תחליפו חצי ממילות השירים ליפנית ותקבלו פחות או יותר את התמונה הכללית. דמיינו לעצמכם מישהי קטנה וחולמנית שמסתובבת ברחוב באמצע החורף עם מטריה וצעיף ממש גדול בעודה מביטה בעוברים ושבים בעיניים גדולות ותוהות. היא לא תמימה, אבל כל הסצינה מולה עדיין מצליחה לרגש ולבלבל אותה. אני חושבת שכך פחות או יותר הרגשתי כששמעתי את אחד האלבומים שלהם בפעם הראשונה, ואני לא חושבת שההרגשה הזו נעלמה גם אחרי ההאזנה החמישית. ועובדות קצת יותר עובדתיות עליהם: הלהקה הוקמה ב2001 בניו-יורק, והתחילה לזכות להכרה באיזור בסביבות 2004, אז שלטו ברחובות The Strokes וחבריהם לThe. שתי הדמויות הבולטות בלהקה הם הגיטריסט/זמר ג'יימס האנה והדובדבן שבקצפת, יוקי צ'יקודאטה שכל מה שיש לי לומר עליה עד עכשיו זה 'מתוקה מתוקה מתוקה' ו'אני רוצה לאמץ אותה.' עד כה הם הוציאו שני אלבומים, Asobi Seksu ו- Citrus (שיצא ממש לא מזמן, במאי השנה), שניהם בחברת האינדי Friendly Fire. הז'אנר שלהם מוגדר בהרבה מקומות כ'אינדי', 'shoegaze' ועד 'שיבויה קיי', כאמור, אבל בקיצור, אם כל להקות מושפעות הסוניק יות' עושות לכם את זה, לכו על זה. אם אתם אוהבים אינדי באופן כללי אז גם. עלול גם לעבוד בשבילכם אם אתם סתם חובבים זמרות יפניות באופן כללי (חברה שלי אמרה שיוקי נשמעת נורא כמו מאיה סאקמוטו, ומי אני שאתווכח). שירים מומלצים לטעימה ראשונית: I'm Happy but You Don't Like Me, Walk on the Moon, Strawberries. באופן כללי, מומלץ להאזין לכל אלבום כמקשה אחת, במיוחד לאלבום הראשון. הצעת הגשה: בחורף, מתחת לפוך, עם כוס שוקו חם והרבה גשם ואפור מבחוץ. קבלו את זה כהמלצה חמה לימי החורף הקרים (שיגיעו כבר!
