לא בטוחה שזה המקום אבל נכנסת

לא בטוחה שזה המקום אבל נכנסת

קראתי מספר פעמים את הכתבה באתר "מקום" על האלימות הפסיכולוגית. אז אני לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון כדי לכתוב את תגובתי, כי ההודעה הזאת ואני לא קשורה בהתעללות מינית או תקיפה מינית כלשהי. הטריגר הוא מהתעללות נפשית שעברתי מצד אמא שלי, שלמרות שאני לא חיה איתה היום, הפצעים עדיין מדממים. בתחילת הכתבה נאמר כי היום לא מתייחסים ברצינות מספקת, בבתי המשפט לאלימות הנפשית. לצערי זאת הסיבה שלא התלוננתי עליה מעולם ורק חייתי בפחד מתמיד ויומיומי. וכלפי חוץ היא נראית אשה סימפטית ונחמדה. אולי זאת הסיבה גם שבתקופת התיכון, כשהייתי בטיפול, המטפלת לא האמינה לרבים מהסיפורים שלי שקשורים אליה. וכשעזבתי את הבית החלטתי לשכוח ממנה ומכל ההשפלות וההתעללויות אבל לא הצלחתי. אם אני רוצה ואם לא, זה עדיין משפיע. אז סליחה על הכתיבה המבולבלת ושוב מתנצלת אם כתבתי את זה בפורום הלא נכון כי זה לא קשור לתקיפה מינית בשום צורה, אבל הייתי חייבת להגיב היכנשהו על הכתבה שלצערי הזדהיתי איתה מאוד.
 
שלום וברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

בקשר לשאלתך - כן, זה המקום הנכון. ולמה? כי אחרי הכל, דברים כרוכים זה בזה ולא בכדי כללנו את החומר הזה באתר. אנשים שעוברים סוג מסוים של התעללות, לא פעם עוברים גם סוג אחר. למשל מי שעובר התעללות מינית, קרוב לוודאי גם עובר התעללות פסיכולוגית. שהרי לא מתקבל על הדעת שיהיה יחס בריא של הורה מתעלל - לילד שבו הוא מתעלל. אם כי כמובן שהקשר לא הפוך. וכן, יש צלקות שנשארות זמן רב אחרי ולא במהרה נעלמות. אל תסכימי להשתקה, דברי על מה שכואב, ואני מניחה שתראי שאנשים נוספים מרגישים כמוך. זה נותן ראיה אחרת על מה שהרגשת שהוא שלך בלבד והתביישת להעלות עד עכשיו. כאב לי נורא לשמוע שמי שהיתה מטפלת שלך לא האמינה לך. זה כמובן אומר הרבה לגביה כמטפלת, שכן מטפל לא אמור לשמש שופט וחבר מושבעים והוא מאמין לחוויה של המטופל ללא תנאים ועם החומר הזה עושים את העבודה הטיפולית. אני מקווה שעכשיו יש לך גישה למקורות תמיכה וטיפול טובים יותר ובכל מקרה, אל תשארי לבד. דברי על זה, שתפי.
 
למעלה