לא ברור לי מעיקרו (רק על העקרון הראשון)
קודם כל אכן ברכותיי החמות על פתיחת הפורום, ואני ניגשת ישר לעניין - כאחת שאין לה הרבה מושג בנושא פתחתי את מושגי היסוד בחלק המאמרים, ונתקלתי בעקרון הראשון שטוען שטוב ורע חד הם, ואת המשפט הבא "עצם הניסיון של אנשים (והכוונה בד"כ לאנשי דת או אנשי שלטון וכח) לקבוע מה הם מקבלים ומה לא, עומד בניגוד לרעיון האחד, כיוון שאם יש משהו שהינו פסול - הרי בכך הם פוסלים גם את הבורא. על פי התפיסה הרעיונית, אם קיים ביקום הזה אפילו אטום אחד שאינו קדוש, הרי שקדושה אינה קיימת כלל. " מיד אחריו היתה התנערות מן המוסר כחלק מהתפישה כולה והשוואה ליהדות. הבעיות שלי עם הכתוב מתחילות בכך - ראשית אם קביעה שמשהו פסול (כמו משהו שאינו מוסרי, יחסים פדופיליים למשל) פוסל את רעיון האחד ועפ"י כך פוסל את רעיון הקדושה, אז אכן הקדושה אינה קיימת כלל, מאחר ודברים פסולים קיימים במציאות, אך אינם יוצרים את כל המציאות אלא את חלקה, ולכן דואליים. קשה לי מאד להבין את התפישה שמתעלמת מדבר שקיים ומושתת אח"כ באופן לוגי על הימצאותו של הניגוד שלו, ואז מתעלמת מן הדואליות. מקווה שיצאתי מובנת. שנית, תפיסת היהדות כפי שאני מכירה אותה מושתתת על עקרונות של מוסר, על מושגים של הבנה עמוקה של מה מוסרי/נכון והחלטות, בחירות שמבוססות על עקרונות אלו. ולא על יחידניות של בריאה, אפילו האלוהות מקיימת נקביות והבנת טוב ורע, לפחות כפי שאני מבינה את הדברים. מה יש לרב אזרחי (שאשמח אם יתיחס) להסביר בהקשר הזה? ותודה לכולם על ההתיחסות, אשמח להסברים
קודם כל אכן ברכותיי החמות על פתיחת הפורום, ואני ניגשת ישר לעניין - כאחת שאין לה הרבה מושג בנושא פתחתי את מושגי היסוד בחלק המאמרים, ונתקלתי בעקרון הראשון שטוען שטוב ורע חד הם, ואת המשפט הבא "עצם הניסיון של אנשים (והכוונה בד"כ לאנשי דת או אנשי שלטון וכח) לקבוע מה הם מקבלים ומה לא, עומד בניגוד לרעיון האחד, כיוון שאם יש משהו שהינו פסול - הרי בכך הם פוסלים גם את הבורא. על פי התפיסה הרעיונית, אם קיים ביקום הזה אפילו אטום אחד שאינו קדוש, הרי שקדושה אינה קיימת כלל. " מיד אחריו היתה התנערות מן המוסר כחלק מהתפישה כולה והשוואה ליהדות. הבעיות שלי עם הכתוב מתחילות בכך - ראשית אם קביעה שמשהו פסול (כמו משהו שאינו מוסרי, יחסים פדופיליים למשל) פוסל את רעיון האחד ועפ"י כך פוסל את רעיון הקדושה, אז אכן הקדושה אינה קיימת כלל, מאחר ודברים פסולים קיימים במציאות, אך אינם יוצרים את כל המציאות אלא את חלקה, ולכן דואליים. קשה לי מאד להבין את התפישה שמתעלמת מדבר שקיים ומושתת אח"כ באופן לוגי על הימצאותו של הניגוד שלו, ואז מתעלמת מן הדואליות. מקווה שיצאתי מובנת. שנית, תפיסת היהדות כפי שאני מכירה אותה מושתתת על עקרונות של מוסר, על מושגים של הבנה עמוקה של מה מוסרי/נכון והחלטות, בחירות שמבוססות על עקרונות אלו. ולא על יחידניות של בריאה, אפילו האלוהות מקיימת נקביות והבנת טוב ורע, לפחות כפי שאני מבינה את הדברים. מה יש לרב אזרחי (שאשמח אם יתיחס) להסביר בהקשר הזה? ותודה לכולם על ההתיחסות, אשמח להסברים
