לא בתוחה שזה המקום אבל...

[TsufLife]

לא בתוחה שזה המקום אבל...

כאן אני מרגישה הכי בתוחה לדבר. בכמה שנים האחרונות עובדת עלי מעיין תקופה קשה הכל התחיל בערך בשנה שבה עברתי לחט"ב, אני כל הזמן מתוסכלת רוצה ליברוח לאלוהים יודע איפה ובמילים אחרות עיבדתי את הצפון והדרום ועל הדרך גם את האני שלי. עוד ליפני שהלכתי לחט"ב היו ריבים בייני לבין ההורים שלי(לא רציתי ללכת לחט"ב באיזור שלנו), ובכל זאת בסוף ההורים שלי ניצחו הסכמתי לתת לחט"ב היזדמנות. בערך חצי שנה אחר כך שוב אמרתי שלא מטעים לי ליהיות בחט"ב הזאת, שאני יודעת שבמקום אחר לא בערך יהיה יותר טוב אבל פשוט לא הכפת לי!,העיקר לא ליהיות בחט"ב הזאת, הפעם לא היו כל כך ריבים, אבל הארגשה היא שההורים שלי החליטו להשים עלי ועל כל מה שאמרתי להם(הסיבות ללמה אני לא רוצה לילמוד בחט"ב) פס, מאז עברו 3 שנים לא עובר חודש מיבלי שאני חוזרת ומזכירה ומנדנת שאני לא רוצה לילמוד בחט"ב הזאת ובכל זאת ניראה שאת ההורים שלי זה לא מעניין. בכל פעם שאני ניכנסת לבניין של בית הספר אני מרגישה כאס, והארגשה של הכאס הופכת להרגשה שעוד שנייה אני הבכה או פשוט ההורג ת'צמי,אני אדם שמיסתדרת בערך אם כל סוג של בן אדם ולא משנה כמה המצב רע תמיד כמה שניות אחרי שרואים שאני בנפילה אני מעמידה פנים שהכל בסדר וחוזרת לחייך(לא אוהבת שהחברים שלי דואגים). מבחינת חברים אין לי בעיה אבל עדיין לומר שאני אוהבת ליהיות בבית ספר הזה אני לא!!!!! ויש לי תסיבות שלי ואני לא ממש רוצה לפרט את זה. בשנה האחרונה לפחות פעם בשבוע אני מוצאת את עצמי בוכה והבכי בדרך כלל נימשך שעות, העיניין הוא שבחלק מהפעמים אין לי מושג למה התחלתי ליבכות כל מה שאני יודעת הוא שאני לא יכולה להפסיק

 

[טל קרויטורו]

אהלן

לא ציינת מהן הסיבות שלך לא לרצות להיות בחטיבת הביניים הזו וזכותך המלאה לעשות כן בפניה לפורום זה. עם זאת סיבות שונות יכולות להאיר את הסיטואציה בצורה אחרת. את מתארת שלוש שנים בהם את סובלת בחטיבת הביניים כשבמקביל את מתלוננת להורייך והם אינם משנים את החלטתם על אף נחישותך והסבל שאת עוברת. זה אכן עשוי לתסכל מאד. האם השנה הזו זו השנה האחרונה שלך בחטיבת הביניים? תגובה רגשית סוערת כמו שתיארת יכולה להיות תוצאה של התנהגות טבעית ונורמלית בתגובה למציאות בעייתית, ויכולה להיות חלק מתחושות חזקות שמציפות את הגוף בגיל ההתבגרות (כשמדברים על שינויים הורמונליים אז להורמונים עשויות להיות השפעות על מצב הרוח למשל הגברת כעס, חרדה, דכאון כך למשל נערות ונשים שלוקחות גלולות (הורמונים) יכולות לסבול בשל כך מדכאון). לכן בין הדברים הראשונים שכדאי לעשות זה בירור מה בעצם הסיטואציה, ומה ניתן לעשות בנוגע אליה. אם את מרגישה שאת והורייך זה הרכב שלא מאפשר בפני עצמו את הבירור, כדאי להוסיף אדם נוסף שיאפשר זאת - האם יש בת משפחה בוגרת (אחות גדולה, דודה, סבתא) שיכולה לתווך ביניכם? האם שקלת לפנות ליועצת בית הספר? פניה לטיפול משפחתי ו/או אישי?

 

[TsufLife]

יש לי אחות גדולה

והיא מודעת לכל אחת מהסיבות בדיוק כמו הורי. תודה בכל מיקרא

 

[טל קרויטורו]

אהלן

אם אותה אחות בוגרת אינה רלוונטית במקרה הספציפי שלך, אני מציעה לפנות לאחת האופציות האחרות - אם יש דמות רלוונטית במשפחה, ובהעדר אחת כזו לפנות בעצמך לגורמים שיכולים לסייע בבית הספר (מורה, מחנכת, יועצת), או להציע להורייך לפנות לגורמים חיצוניים לטיפול משפחתי או לסיוע אישי עבורך. כאמור אלו אמירות כלליות מאד, והסיבות שגורמות לך לא לרצות ללכת יכולות להיות קריטיות עבור הצעות יותר ספציפיות.