הכללה אם מדברים על ציבור כשזה רק חלק מהציבור.
אתה טוען, שאינני מבדיל בין מספר העצורים למספר המתפרעים. אז תזכור שאני לא הייתי שם, אתה כן. אתה היית מספיק הגון לדווח על "שלושה עצורים", וגם היית מספיק הגון להימנע מלדבר על "ציבור" שהתפרע, וגם מפקד המשטרה הקפיד לציין שמי שהתפרע היה "חלק" מהציבור. אני ניזון מכתבי שטח אוביקטיביים (כמוך) ומקביעות רשמיות של משטרה ושל בית משפט. זה כל חומר הגלם שיש לי. אילו הייתי מקבל מידע אוביקטיבי גם על מספר המתפרעים, אז הייתי מציין גם את זה, אבל גם אז, הייתי נמנע מדיבורים מכלילים על "ציבור". ושוב, שלא תבין אותי לא נכון: מעולם לא היו לי תלונות כלפי אופן הדיווח שלך, שהיה לגמרי הוגן, ונמנע מלדבר על "ציבור" מתפרע. הלוואי ומרבית העיתונאים הדעתנים שלנו היו יודעים להיות אוביקטיביים כפי שרוב כתבי שטח (כולל אתה) יודעים להיות. ובכוונה כתבתי "רוב" כתבי השטח, כי לצערי יש כאלה (מיעוט) שאינם יודעים להיות אוביקטיביים (אני גם מסוגל לנקוב בשמותיהם), אבל זה כבר ענין אחר שלא קשור לשיחתנו.
לגבי שאלתך הראשונה, על דעתי אודות שאלת ההכללה של בג"צ: אם תשים לב, בהודעתי הקודמת שמתי את המילה "ציבור" במרכאות, כי אני נגד הכללות. אינני חושב שיש אלימות של ציבור. מה שיש, זה טענות (שאינן מקובלות עלי) אודות אלימות של "ציבור" (כפי שנטען באותן טענות). השאלה ששאלתי היא אם כן לגבי הימנעות התקשורת מלהציף את השאלה אודות יחס של איפה ואיפה מצד בג"צ: האם יש כזה יחס, או אין? זו השאלה! כלומר, מצד אחד, מחמת אלימותו של "ציבור" אחד, נמנע בג"צ מלהורות למשטרה להיערך לתפילת יהודים בהר הבית, אך מצד שני, למרות אלימותו של "ציבור" אחר, מורה בג"צ למשטרה להיערך לתפילת נשות הכותל עם תפילין. בכוונה שמתי את המילה "ציבור" במרכאות, כדי לרמוז, שאילו הייתי עיתונאי דעתן (מה שאתה נמנע מלהיות בדיווחיך, וטוב שכך), אז הייתי מפרט את השאלה באופן הבא: האם החשש שישנו אצל בג"צ, הוא מפני אלימות של בודדים, או מפני אלימות של ציבור שלם? אם לבג"צ יש חשש מפני אלימות של בודדים, אז שבג"צ יורה למדינה לנמק מדוע אינה פועלת מודיעינית כדי לעצור את אותם בודדים, על מנת שמעצרם יאפשר הן את תפילת נשות הכותל והן את תפילת היהודים בהר הבית. אבל אם החשש שישנו אצל בג"צ הוא מפני אלימות של ציבור שלם, אז כעיתונאי דעתן הייתי מציף את השאלה השניה: מי מבין שני הציבורים הללו הוא האלים יותר לדעת בג"צ? הציבור הפלשתיני? הציבור החרדי? זה מה שהייתי מנסה לשאול, אילו הייתי עיתונאי דעתן.
בסוף דבריך אתה גם שואל, האם אני "חושב שההוראה של בית המשפט הישראלי להגן על חלק מהציבור ישראלי מפני חרדים שמאיימים לפגוע בהם בכותל, ראויה להיות כמו הוראה של בית משפט ישראלי להגן על חלק מהציבור הישראלי מפני פלשתינים שמאיימים לפגוע בהם בהר הבית?" תשובה: זה תלוי בתשובות לשאלות שהצפתי מקודם: אם יתברר שבשני המקרים מדובר בחשש לאלימות של בודדים, או שבשני המקרים מדובר בחשש לאלימות של ציבור שלם, אז ברור שהוראת בג"צ לא יכולה להיות שונה בשני המקרים, שהרי אבן יסוד בפסיקות בג"צ היא שלא להפלות בין אדם לאדם ובין ציבור לציבור, במיוחד לא על רקע של דת או לאום. בעגה המשפטית קוראים לזה "מבחן בוזגלו". אבל אם יתברר שהחשש של בג"צ הוא מאלימות של חרדים בודדים ומאלימות של ציבור פלשתיני שלם, אז ברור שזה משנה את כל התמונה ומבהיר את הפסיקה השונה של בג"צ בשני המקרים, אבל ברגע שזה יתברר, אז זה גם יגרום לרעידת אדמה ציבורית ותקשורתיחת, כי אז יתברר ששיקולי בג"צ כן מתבססים על הכללה, שזה כמובן דבר בלתי נסבל.
המצב הנוכחי הוא, ששום עיתונאי דעתן לא שואל את השאלות האלה ששאלתי, וזאת עובדה. עכשיו השאלה היא למה? יש כל מיני אפשרויות. אגב, כמה עיתונאים דעתנים אתה מכיר, שלהערכתך לא ישאלו את השאלות האלה, רק כי המצב הנוכחי דווקא מאד מתאים לאג'נדה שלהם: שנשות הכותל תוכלנה להתפלל בכותל על אפו ועל חמתו של "הציבור" החרדי האלים השנוא, ושיהודים לא יוכלו להתפלל על הר הבית כדי לא לעורר חלילה את אפו ואת חמתו של "הציבור" הערבי?
