לא ידעתי מתי צריך לשים אסימון.
הייתה לי פעם חברה לפני שנים רבות ששיחות נפש הייתי מנהל איתה בציבורי.הייתי מחזיק טלכרטים והייתי הולך לדבר איתה בציבורי בכל מצב,גם אם היה גשם הייתי מסתתר בגגון של הציבורי ומדבר איתה.היום אני כבר פחות דברן טלפונים.
בכלל מי מדבר בטלפון ציבורי חוץ מהעובדים הזרים.
בטח אשרוץ הרבה בפורום.
אין לי טלויזיה שאני יכול לראות,ההורים שלי רואים תוכניות שלהם שלא מעניינות כל אחד בטלויזיה משלו.
וגם היום אני בלי הילדה.
פתאום זה מוזר לי.מחר אסע לראות אותה.