לא היו לו כוחות להמשיך

[amore]

לא היו לו כוחות להמשיך

אני רעייתו. שלשום הוא מימש מחשבות אובדניות. הוא כמעט ועבר למקום שאין ממנו חזרה. מזל שהבן שהוא ככל כך מגוננן עליו מצא אותו אם לא? אני פוחדת לחשוב מה היה... הוא יקר לי מאד! אני יודעת שהוא מתחזק בחברתכם תודה לכם על כך!

 

[אחת מהצד]

מה???????????

לא הבנתי. או שלא רוצה להבין את עוד פה?

 

[amore]

כן לצערי!

לדאבוני זה קרה! אני יודעת שאת חיממת את ליבו תודה לך עכשיו הוא מתאושש ומנהסה לעכל את מה שעשה.

 

[אחת מהצד]

אוי.

מתאים לך להיכנס לצ´אט לדבר?

 

[amore]

בהחלט

כשארגיש שלא אוכל יותר פשוט לא אתחבר

 

[אחת מהצד]

מחכה לך שם. בואי.

 

[amore]

החששות שלי

הפחדים שלי שזה יחזור . שהוא ראה שזה לא כל כך קשה לביצוע וינסה שוב

 

[אחת מהצד]

כן. אוף.

יש לך אפשרות להיכנס לצ´אט בחדר של הפורום ואז יהיה קל יותר לדבר. אם זה מתאים לך תסתכלי על השורה למעלה במקום שכתוב צאט פורום שכול ואובדן ותלחצי על המלים. אפשר גם להמשיך כאן. מה שנוח לך. הפחד כל כך מובן. מה מצבו? אם אפשר..

 

[מיכל@בר]

על מה את לוחצת? אני מנסה גם אבל לא

רואה שורה כדי להכניס שם או משהו כזה. על איזה מילים את לוחצת?

 

[אחת מהצד]

השורה השניה, אחרי חברי הפורום

יש צ´אט שכול ואובדן אפשרות אחרת להיכנס לצ´אט הרגיל של תפוז ושם לחדר ששמו שכול ואובדן

 

[מיכל@בר]

על זה לחצתי אבל כשאני בפנים אני

לא מקבלת שום אופציה לכתוב את שמי או שורת כתיבה בכלל. רגע, אני אנסה דרך הצ´אט הרגיל של תפוז.

 

[אחת מהצד]

אשה יקרה, את עוד פה?

 

[מיכל@בר]

אני בהלם...............

תמסרי לו את אהבתנו לו, ואותך אני מחזקת מכאן, בלי מילים.

 

[amore]

מיכל יקרה

הדמעות כבר זולגות מעצמן עכשיו. גם אני הייתי בהלם ועדיין לא בטוחה שעכלתי לגמרי מנסה להתמודד ולהמשיך הלאה להבין את ההשלכות

 

[מיכל@בר]

ראיתי שהוא נעלם ליום יומיים וחשבתי

שאולי הוא צריך קצת מנוחה .... לא עלה בדעתי שכך... אני בשוק מוחלט.. איך הוא מרגיש עכשיו??

 

[amore]

הוא "בסדר"

הוא חזר לעצמו ומנסה להבין מה שעשה . חזר לעצמו?... האם בכלל אפשר אחרי מעשה שכזה?

 

[אחת מהצד]

אפשר. כן. אפשר

אפשר לחזור לעצמך אחרי ניסיון. נכון מה שאמרת קודם שאת חוששת שכשמבינים כמה זה קל אז... אבל מצד שני זה גם יכול להיות הלם. שעושה להיפך. אוי. כמה שזה כואב לשמוע. איך את?

 

[amore]

משתדלת להרים את הראש

משתדלת להתשיך בשגרה , שהילדים לא ירגישואת הכאב והצער. העיניים בוכות גם כשהדמעות יבשו. פוחדת מהימים שיבואו לפעמים לא יודעת האם צריך לשנות משהו איך יראו הימים שיבואו מצטערת על הבילבול ואי הסדר במחשבות

 

[מיכל@בר]

את יודעת, את גיבורה בפני עצמך,

ותמיד כשאני כותבת לאישך, אני חושבת עליך, שם בבית, איך את מרגישה. ואני כותבת גם פה וגם בצ´אט ואולי מבולבל גם.

 

[מיכל@בר]

ואיך את מרגישה????