לא הפסקתי
חפשתי אותה. לא פעם ולא פעמיים,הבנתי פתאום. היא פנטזיה. דמות שלא היתה, ועדיין ישנה. אני רואה אותה כל יום, בעת שנעצמות עיני. אני חושב עליה ומיה אותה בדמיוני הפרוע...והוא פרוע. ולאחרונה יש אנשים חדשים בחיי אנשים טובים בחלוקים לבנים, הם רוצים שאצרח ואז הם נותנים לי את שביקשתי אני בחדר כמו כורסא אני מרגיש דקירה והנה היא מופיעה, מטושטשת אבל ידה חמה ואצבעה על שפתיי אני מחייך ופתאום - כאב נורא! המציאות,היא מרה, אני רואה שוב את חדר הכורסה.
חפשתי אותה. לא פעם ולא פעמיים,הבנתי פתאום. היא פנטזיה. דמות שלא היתה, ועדיין ישנה. אני רואה אותה כל יום, בעת שנעצמות עיני. אני חושב עליה ומיה אותה בדמיוני הפרוע...והוא פרוע. ולאחרונה יש אנשים חדשים בחיי אנשים טובים בחלוקים לבנים, הם רוצים שאצרח ואז הם נותנים לי את שביקשתי אני בחדר כמו כורסא אני מרגיש דקירה והנה היא מופיעה, מטושטשת אבל ידה חמה ואצבעה על שפתיי אני מחייך ופתאום - כאב נורא! המציאות,היא מרה, אני רואה שוב את חדר הכורסה.