לא! זה לא זה. יש ../images/Emo19.gif אנאירובי מזה.
אין. אין עם מי לדבר. זה לא יכול היום. ההוא לא מתאים לו. לשלישי זה לא מסתדר. אין בעיה. לקחתי את הצל שלי ונסעתי למצפה מודיעין. 17:30 נחיתה. 17:45 תחילת דיווש. התחלתי עם התפריט המוכר - גלישה מהירה לכיוון מזרח, עליית הכביש התלולה לגן הפסלים, תמרונים בין הסלעים ב-19 (הוספתי למפה), דהירה לכיוון חניון עוורים וגלישה מהירה ב-14 המשובח (פעמיים. בפעם השניה הוא היה אפילו יותר משובח), טיפוס בלבן לכיוון מערב, חיתוך ב-20 הקצרצר והבנאלי (הוספתי למפה, הוא הופיע בגירסת הצבעים, אך לא בגירסה הממוספרת). כאן, אני לא משוכנע שאני מדייק עם המפה, אבל כפי הנראה עשיתי את 9, חזרתי ב-11, עליתי ל-12 בכדי לגלוש שוב אותו ואת 9 ברצף ואז... איך שנכנסתי ל-9 הוא הופיע מולי. בעליה. מתנשף. על רוקי-מאונטיין קרֵייב. "שלום! נראה לי שאתה בכיוון הלא נכון" זרקתי לו. "אהלן, אני אורן, אתה בהתחלה או בסוף?" שאל אותי "אני באמצע. התחלתי בחמש וחצי בערך" עניתי "אז יאללה, בוא נרכב" ודהר בעליה. בהתחלה עוד הצלחתי איכשהו להשתרך מאחוריו. דהרנו את 12 ואת 9 שוב. העליה האימתנית לכיוון 7 די גמרה אותי ובקושי הדבקתי אותו ב-7a. בכדי לתת לי אפשרות לנוח, הוא דהר לכיוון 8 ולאחריו 10 ותפר אותם בעליה כאילו שהוא בירידה. בשלב הזה הריאות שלי הודיעו לי, שהן פוצחות בעיצומים ובכוונה התחילו לעצבן את הדופק שלי, עד שהוא זמזם כמו מכונת תפירה. הוא התחיל למשוך לכיוון 4 ואני, כמו טמבל, ניסיתי להרוויח זמן, אז טענתי שנדמה לי שאני רואה סינגל חדש. התחלנו לרדת אבל זה הוביל לשומקום, אז סתם גלשנו למטה דרך היער ואני, כפרס, קיבלתי את 4 בעליה. בסוף 4, אחרי שהצלחתי להתחיל לנשום שוב והדופק שלי ירד לחצי והתייצב על 180, אמרתי לו שנראה לי שכדאי שהו ימשיך מכאן לבד, כי אני מעכב אותו והוא מפורר אותי וזה שילוב קטלני. למזלי הוא הסכים. נפרדנו כידידים והוא נעלם לכיוון מזרח. לא לפני שהוא סיפר לי שרק לפני חודש הוא התחיל לרכב. (טוב, למען ההגינות אזכיר, שהוא הדגיש ותק משמעותי ברכיבת שטח על אופנועים והתעקש, שהכושר הנדרש לכך הוא לא פחות מרכיבה על אופניים) נותרתי שוב לבדי. אפילו הצל כבר לא היה איתי בשעה 19:00. התחלתי לרכב צפונה ונפלתי על 17 האימתני. בכדי לא ליפול ירדתי אותו ברגל, שתיתי קצת והסדרתי נשימה. היה עוד אור והחלטתי לרכב מערבה בכדי להירגע. ואז ראיתי אותו - את 21 (הוספתי למפה) (הוא נראה די כבוש ולכן סירבתי להאמין שהוא תגלית חדשה, אבל כשחזרתי הביתה לא הצלחתי למצוא אותו במפה. היתכן? יכול להיות שהוא כבוש מפעילות רגלית בלבד?) מעגלי. טכני. מתפתל. מ-שו-בח!! בסטנדרט של כרמי יוסף. בחיי. הוא טיפס על הגבעה, צר מאד, סינגל קלאסי ואז ירד ממנה. בהחלט שווה. עשיתי אותו פעם וחצי ואז ירדתי דרך החורש עד לקצה הצפוני של 2. טיפסתי צפונה, קינחתי ב-1 ונחתתי באוטו ב-19:30. ממש לפני החושך. ראבק! היה מתיש. אבל שווה כל דיווש.
אין. אין עם מי לדבר. זה לא יכול היום. ההוא לא מתאים לו. לשלישי זה לא מסתדר. אין בעיה. לקחתי את הצל שלי ונסעתי למצפה מודיעין. 17:30 נחיתה. 17:45 תחילת דיווש. התחלתי עם התפריט המוכר - גלישה מהירה לכיוון מזרח, עליית הכביש התלולה לגן הפסלים, תמרונים בין הסלעים ב-19 (הוספתי למפה), דהירה לכיוון חניון עוורים וגלישה מהירה ב-14 המשובח (פעמיים. בפעם השניה הוא היה אפילו יותר משובח), טיפוס בלבן לכיוון מערב, חיתוך ב-20 הקצרצר והבנאלי (הוספתי למפה, הוא הופיע בגירסת הצבעים, אך לא בגירסה הממוספרת). כאן, אני לא משוכנע שאני מדייק עם המפה, אבל כפי הנראה עשיתי את 9, חזרתי ב-11, עליתי ל-12 בכדי לגלוש שוב אותו ואת 9 ברצף ואז... איך שנכנסתי ל-9 הוא הופיע מולי. בעליה. מתנשף. על רוקי-מאונטיין קרֵייב. "שלום! נראה לי שאתה בכיוון הלא נכון" זרקתי לו. "אהלן, אני אורן, אתה בהתחלה או בסוף?" שאל אותי "אני באמצע. התחלתי בחמש וחצי בערך" עניתי "אז יאללה, בוא נרכב" ודהר בעליה. בהתחלה עוד הצלחתי איכשהו להשתרך מאחוריו. דהרנו את 12 ואת 9 שוב. העליה האימתנית לכיוון 7 די גמרה אותי ובקושי הדבקתי אותו ב-7a. בכדי לתת לי אפשרות לנוח, הוא דהר לכיוון 8 ולאחריו 10 ותפר אותם בעליה כאילו שהוא בירידה. בשלב הזה הריאות שלי הודיעו לי, שהן פוצחות בעיצומים ובכוונה התחילו לעצבן את הדופק שלי, עד שהוא זמזם כמו מכונת תפירה. הוא התחיל למשוך לכיוון 4 ואני, כמו טמבל, ניסיתי להרוויח זמן, אז טענתי שנדמה לי שאני רואה סינגל חדש. התחלנו לרדת אבל זה הוביל לשומקום, אז סתם גלשנו למטה דרך היער ואני, כפרס, קיבלתי את 4 בעליה. בסוף 4, אחרי שהצלחתי להתחיל לנשום שוב והדופק שלי ירד לחצי והתייצב על 180, אמרתי לו שנראה לי שכדאי שהו ימשיך מכאן לבד, כי אני מעכב אותו והוא מפורר אותי וזה שילוב קטלני. למזלי הוא הסכים. נפרדנו כידידים והוא נעלם לכיוון מזרח. לא לפני שהוא סיפר לי שרק לפני חודש הוא התחיל לרכב. (טוב, למען ההגינות אזכיר, שהוא הדגיש ותק משמעותי ברכיבת שטח על אופנועים והתעקש, שהכושר הנדרש לכך הוא לא פחות מרכיבה על אופניים) נותרתי שוב לבדי. אפילו הצל כבר לא היה איתי בשעה 19:00. התחלתי לרכב צפונה ונפלתי על 17 האימתני. בכדי לא ליפול ירדתי אותו ברגל, שתיתי קצת והסדרתי נשימה. היה עוד אור והחלטתי לרכב מערבה בכדי להירגע. ואז ראיתי אותו - את 21 (הוספתי למפה) (הוא נראה די כבוש ולכן סירבתי להאמין שהוא תגלית חדשה, אבל כשחזרתי הביתה לא הצלחתי למצוא אותו במפה. היתכן? יכול להיות שהוא כבוש מפעילות רגלית בלבד?) מעגלי. טכני. מתפתל. מ-שו-בח!! בסטנדרט של כרמי יוסף. בחיי. הוא טיפס על הגבעה, צר מאד, סינגל קלאסי ואז ירד ממנה. בהחלט שווה. עשיתי אותו פעם וחצי ואז ירדתי דרך החורש עד לקצה הצפוני של 2. טיפסתי צפונה, קינחתי ב-1 ונחתתי באוטו ב-19:30. ממש לפני החושך. ראבק! היה מתיש. אבל שווה כל דיווש.
