תענוג לצפות. ולקנא.
אם בעלי היה בעל חוש קצב מינימלי ברגליים, הוא היה מושלם. לכן, באין פרטנר ונכונות מצדי להשקעת זמן ואימונים, אני לא ממומשת בתחום, להרגשתי.
כשהבנים היו צעירים יותר ונוחים להסללה, שלחתי אותם לריקודים סלוניים. תקופת מה הם היו אפילו נלהבים. זה עבר להם בדיוק כשגיליתי שלבזבז את השבתות שלי בתחרויות ריקודים ברחבי הארץ זו לא האפשרות המיטבית, וכך הפרק הזה בחייהם הסתיים (לא סופית, אני מקוה).