לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו

לבד1

New member
לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו

הלכתי לרופא הוא אמר לי שאני אף פעם לא מבקש עזרה רק כשאני נואש לגמרי בשביל זה לומדים רפואה? בגלל שפעם קודמת לא רציתי להפגש עפם פסיכולוגית והלכתי לאישפוז אז זה כבר מלמד שהתיזה שלו צודקת? פעם הבאה אם אהיה נואש אתאבד ולא אלך לאשפוז זה פשוט ענין של התבגרות הוא שאל אותי איך אני שורד כי הוא אומר קראתי את ההסטוריה שלך ואני רואה שאתה כל הזמן לבד ובעיקר שורד מה מניע אותך? אמרתי לו שמחר אני יכול למות בנתיים אני חי וככה מחרתיים אבל לא איכפת לי חי או מת אותו דבר בשבילי הוא אמר לי מתי התחלת לחשוב ככה כי פעם בכל זאת עוד היתה לך תקווה אמרתי לו בתקופה שלפני האשפוז האחרון הוא שאל אותי אם אני רוצה דיור מוגן להקל על הבדידות אמרתי לו שהנה הוכחה שהתיזה שלו מופרכת כי פה אני ביקשתי עזרה ופניתי לדיור כזה אחרי שנתנו לי את הזכות ודחו אותי בטענה שאני לא מטופל הוא אמר לי עכשיו אתה מטופל אבל אמרתי לו הם מגעילים אותי לא אחזור אליהם יותר הוא אמר לי שיברר אצל מקומות אחרים אמרתי לו שיברר מה איכפת לי בזמנו לא היתי מטופל כי התעקשתי להתקבל לקופת חולים והמקבל דחה אותי הוא אמר אף אחד לא ירצה לקבל את התיק שלך עליו עם ההסטוריה הסטוריה של לבד לא מעבר לזה לא אלימות חלילה או כאלה אבל הצביעות חוגגת הוא נכנע לנחישות שלי אבל השתכנעתי לוותר אחר כך המשכתי לעבודה שהייתי 5 שנים ונתתי את כולי בקושי התיחסו אלי הלכתי אחרי 2 דקות כשהיו צריכים אותי אז אמרו אנחנו משפחה כל העסק כלום רק שלך יהיה טוב ואני מודה שלא הסכמתי להתארח או לטייל איתם וכ"ו גם לא שמחות כי אני לבד הייתי לבד אהייה עד שאשים קץ לחיי אפילו הטלפון הנעים של זאת שאני בקשר איתה בעניינים מסוימים שחיכה לי כשחזרתי כלומר בתא קולי הגעיל אותי לא היא חלילה אבל הקול האנושי הזה
 

peachy

New member
היי..............

לפני שאכתוב משהו, אשים קסדה
שלא תסקול אותי או משהו....
אתה יכול לא לקבל את מה שאכתוב, אתה יכול לחשוב שזה דבילי להחריד רציתי לספר לך על הלבד שלי, וזה כמובן שונה מהלבד שלך, כי כולם יחודיים אז יכול להיות שכל הלבד שלי בכלל לא ידבר אליך, אז אל תכעס, טוב? אז ככה... הייתה לי חופשה של בערך 5-4 חודשים, מהלימודים לשירות לאומי, וכמעט כל החודשים האלו "ביליתי" בבית, הייתי לבד, ובהתחלה זה היה סבבה אין לי אף אחד על הראש, אף אחד לא מבלבל לי את השכל, אני חופשיה אבל שהזמן עבר לו, זה נהיה ממש סבל, כמו מי שבכלא שמסתכל בעיניים גדולות על מה שקורה בחוץ ומצטער שהוא לא יכול להיות שם. גם אני הצטערתי שלא יכולתי להיות בחוץ, אבל לא הייתי בכלא מהסוג הזה הייתי בכלא נפשי שבניתי במו ידי, דמיינתי לי איך אנשים נראים והתסכלתי על עצמי ופחדתי, לא רציתי שידחו אותי, כבר חזיתי שכל מי שאפגוש ישנא אותי/ יפגע בי/ יתעלם ממני, כל מחשבה שלילית שחשבתי, הייתה כעוד סורג על הכלא הפרטי שלי והעדפתי להיות לבד, מאשר להפגע, כי הפגיעה נראתה לי בלתי נמנעת. לאט לאט התחלתי לחשוב שזה בסדר, זה בסדר שלעולם לא אתקרב לאף אחד, ואף אחד לעולם לא יכיר ויאהב אותי, זה בסדר כי זה עדיף לי מהכאבים הנוראים של הדחיה. שהסתיימו החודשים, והייתי חייבת ללכת לשירות לאומי, הייתי עם אנשים אבל הרגשתי שאני לבד, שונה מכולם. חשבתי: איזה מין אנשים אלה? איחס! שטחיים להחריד, וכולם כל כך ריקניים אבל היו גם אנשים שהיו ממש בסדר.. אבל אני ניסיתי להסתוות בכל מקום שהייתי, אפילו לא הייתי אומרת שלום לאנשים כי פחדתי שהם לא יגידו לי בחזרה... כי אני לא שווה שיגידו לי שלום... לא התייחסתי להמון אנשים, כי הייתי בטוחה שאם אתייחס אז אכווה ויקח לי המון זמן להחלים מהכוויה. וכל הזמן חשבתי לי שזה בסדר, מה לעשות, אני פשוט שונה מכולם. אבל זה לא בסדר. הבנתי שאסור לי לחשוב שזה בסדר שלעולם לא אתקרב לאף אחד ולא אחווה אהבה. כי כל יצור אנושי זקוק לאהבה, ולא בגלל מניעים אנוכיים, אלא בגלל המניעים הטהורים ביותר. וגם נמאס לי, נמאס להיות לבד... וגם עלתה לי השאלה: למה אני צריכה להיות ככה? למה אני כ"כ פחדנית אז ידחו אותי, זה אומר משהו עלי? לא, זה אומר משהו על מי שדחה אותי "הפוסל, במומו פוסל" או משהו כזה... אם מישהו לא מעוניין בחברתי או אפילו להסתכל עלי, זה לא אומר שאני לא בסדר, ופעם חשבתי שברגע שמישהו מתעלם או מראה שהוא לא אוהב אותי חשבתי שזה מראה על כל הוויתי כבת-אדם וכנראה אני חתיכת פרי רקוב... אבל זה לא ככה. אפילו שזה קשה, צריך לנסות. וזה נורא קשה כי ברגע שאני נפתחתי למישהו והוא פגע בי, התאכזבתי, וחשבתי איך יכולתי להאמין שקיים מישהו שלא יפגע בי? איזה.... אבל אין ברירה ארווין וולש אמר: "עליך לחיות עד שתמות, ואם כבר לחיות אז עלינו לעשות את החיים האלה מאושרים וטובים ככל האפשר" צריך לנסות, וצריך לעשות הכל בכדי שיהיה לנו טוב. ולהפסיק לחשוב שלילי זה קשה, כי יש תמיד את ההרגשה: מה, אני אשקר לעצמי? אני צריכה להיות מציאותית! אבל הבעיה היא, שמה שאנחנו חושבים, זה בדיוק מה שאנחנו חושבים, וזה בכלל לא קרוב למציאות.. אז בהצלחה לך ולא צריך להתאמץ להיות מושלמים, כי רק המלאכים מושלמים בני אדם הם שלמים, ואני מאחלת לך שתהיה שלם עם עצמך ומאושר להיות אתה כי יש רק אחד כמוך, וחבל שהוא לא יהיה יותר.
PEACHY
 

לבד1

New member
קודם כל

זה כן מדבר אלי כי זה מזכיר לי את עצמי פעם אלא שאני לא חושב כמוך ולדעתי אם הייתי מתיחס אז הייתי נפגע והעובדה שלא היתי אומר שלום היתה הגנה עצמית וכך ההתבודדות מה שמצדיק את טענתך זה מבחן התוצאה עובדה שכולם נהנו ואני לא בכל מסגרת אז אולי הרגשתי ייחודי אבל סבלתי אלא שלפי דעתי אני כן הייתי שונה ולכן תגובותי היו צריכות להיות כפי שהיו ועל ידי שהתבודדתי הגנתי על עצמי מפגיעה אבל כל זה בעבר כתוצאה מכל השנים האלה שגילך למשל הוא שיאם היום אני כבר לבד לבד בלי לחשוב אפילו אם אפגע או לא אין לי חשק להגיד שלום לאף אחד אם אני בחברת אנשים רע לי נקודה בלי לחשוב אפילו יכולתי לשכנע את עצמי שכולם פרות רקובים וכולם במומם פוסלים במבחן התוצאה הם נהנו ואני סבלתי אולי אז התחזקתי באשליה שכולם שטחיים ואני לא אבל הם היו כולם ואני רק אני היום שמישהו מתיחס אלי בטיפה אהבה זה עושה לי בחילה זה עושה לי רע אם אני מוותר למישהו על התור ואנשים מסתכלים הבערכה זה מרגיז אותי בא לי להקיא היום גם אם ארצה לחייך אני לא מסוגל מצד אחד אמנם אין לי עכבות ואני לא חש פחד מאף אחד מצד שני אין לי שום חשק לחיות ורצון שלא לדבר על התלהבות לקום בבוקר
 

dylan

New member
../images/Emo24.gif

כ"כ מוכר...
ובלי קשר (או שעם), היית חסרה.. למרות שזה נשמע מוזר כי לא ממש דיברנו אף פעם, באמת התגעגעתי
דילן
 
למעלה