לא יאומן כי יסופר

[me991]

לא יאומן כי יסופר

אחרי תקופה ארוכה שלא נכנסתי לפה... היום זה קרה... עזבתי!!!!!!!!!! אחרי קרוב לשנתיים בפנימיה הזו, וארבע שנים בפנימיות בכלל... למה עשיתי את זה לעצמי?למה עזבתי?רוצה לחזור!!!! איזה אכזרי לי ולילדים שלי!!!!למה נפרדתי מהם מרצון?! הם כאלה מ-ד-ה-י-מ-י-ם!!! אז מה אם הם אלימים סוטים ופסיכוטים כבר בגיל 14?היינו מתים להיות כמוהם... חבר'ה תחזיקו אותי, אני מתפרקת. רוצה כל החיים להיות מדריכה בפנימיה.רוצה לחזור לחניכים שלי (אבל אין מצב עם המנהלת הזאת..) הפרידות האלה כל כך יפות וכל כך כואבות.

אתם היחידים שמבינים אותי. אני הולכת לכפות עליכם להקשיב ולקרוא את השתפכויותי בזמן הקרוב..רק אתם תבינו את ההודעה ההזויה הזאת נראה לי אני צריכה עכשיו לשמוע שירי אבי ביטר כל הלילה

אמרתי לילד (נער!!!בן15!!עבריין קטן שלי ) שאחרי שבוכים מרגישים יותר טוב,אז הוא בכה עוד יותר חזק ואמר: "לא כששוברים לך את הלב"

אני כזאת אכזרית!!!!!!!!!!!!

(נכון גם לכם יש רגעים של השתפכות כאלה?אני לא באמת כזאת אישה חולה..)

 

[dear prudance]

וואי אני כל כך מבינה אותך........

התחלתי ללמוד באוניברסיטה ופשוט אין מצב שזה מסתדר לי עם העבודה המחרפנת הזאת - אני לומדת ארבעה ימים בשבוע... ואני פשוט לא מצליחה לעזוב אותם .... נראה לי שאני מכורה ....איך עשית את זה? אני מעריצה אותך......

 

[צ י נ י כ א ן]

לא, את לא אכזרית

כנראה שעשית את המעשה הנכון. אנחנו בפורום עדים להתלבטות האמיתית שלך ולרצון להשאר בפנימייה על אף כל הקשיים. מי כמונו יודע שהמערכת אכזרית ונצלנית ופעמים רבות האהבה לילדים היא זו שגורמת לנו להכנע לתכתיבים של המערכת ולהסכים לעבוד גם במחיר של סבל. לגבי הילדים - עם כל העצב (האמיתי), אפשר גם למצוא איזה עשירית כוס מלאה - הילדים האלה חווים פרידות בד"כ רעות ואכזריות, בהם הם מרגישים בעיקר אשמים, כמי שגרמו לעזיבה לקרות ולהתבצע בפועל. חווית פרידה שתהיה חיובית, כלומר שתוסבר להם כעזיבה שלא באשמתם ואולי אם תשארי בקשר ותראי להם שעזבת אותם בנוכחות אבל הם תמיד בליבך, תשאר להם חוויה לא-שלילית, מה שבפרידות הבאות יקל עליהם. פרידה היא אף פעם לא קלה. שיהיה בהצלחה! ספרי לנו מה את מתכננת הלאה...

 

[כמוני כמוכם]

מותק,את לא חולה את פשוט עובדת במערכת חולה

אהלן, גם אני מכורה!!! אלפי פעמים שאלתי את עצמי למה לעזאזל אני עושה את זה?! למה אני צריכה להכיל את כל החרא של כולם ועוד לשמור על שפיות? גם אני מדריכה בפנימייה כבר די הרבה זמן,ומזדהה לחלוטין עם התחושות האלו... תחשבו על זה רגע, באיזה פאקינג עבודה אתם יורדים לשפוך זבל או סתם לצאת לחתונה ונתקלים בבוס שלכם ,באיש הצוות או בילדים?זה לא שפוי בעליל!!! אבל הסיפוקים הקטנים עם החניכים הם אלו שמשאירים את הלהבה דולקת עוד ועוד... כן, כנראה באיזשהו שלב אצטרך לעזוב ולהמשיך הלאה,הרי לא בשביל זה סיימתי תואר ראשון. אבל בנתיים אני כאן סופגת את החרא של כולם ומתרפקת על רגעים קטנים של אושר. אז מותק,את לא חולה את פשוט עובדת במערכת חולה תפרשי כנפיים ותמשיכי הלאה.. בהצלחה!!!