לא ידעתי איפה להוציא את זה אז החלטתי שפה...

[chen24]

לא ידעתי איפה להוציא את זה אז החלטתי שפה...

מדהים אותי כל פעם מחדש כמה קשה להתמודד עם הרגשות שהחיים עם הכאב מעוררים בי.
עברתי למרפאת כאב באיכילוב. המליצו שוב על זריקה תחת שיקוף בגב התחתון. סדרה של זריקות. עברתי את זה בעבר וזה היה טראומטי אבל החלטתי לתת צ'אנס.
אז עברתי את הזריקה הראשונה והרופא היה מבסוט שהצליח, למרות הברגים, להכניס את החומר בדיוק איפה שצריך. ציפיתי וקיוויתי שזה יעזור..שיהיה איזה שהוא שיפור. אבל לא, הכאב עקשן.
מאז עוברים עליי ימים קשים. האכזבה והתסכול אוכלים אותי מבפנים. אני לא מצליחה להבין מדוע הכאב שלי כל כך עקשן. איך יכול להיות שאין שום דבר שעוזר לגוף שלי להתמודד עם הכאב....להקל עליו?
עם כל סערת הרגשות אני ממשיכה לתפקד כרגיל. החיים ממשיכים. עבודה, בית, זוגיות. ותקווה...תקווה שמתישהו זה ישתנה. שאני אפסיק לסבול כל כך.
בינתיים יש ביקורת חודש הבא אצל הרופא במרפאת הכאב וכבר הזמינו אותי לעוד זריקה. מה להגיד לרופא? האם לעשות שוב את הזריקה?
סלט אחד גדול...

 

[עוד יבואו ימים]

היי חן, מה שלומך?

אני מבינה מאוד את הכאב שלך ועוד יותר את חוסר האונים לאחר הציפייה הגדולה שמשהו יעזור וישנה אותו ואז.. הגילוי שזה לא עושה את זה.

כמה זמן עבר מאז הזריקה הקודמת?
אולי הכאב שלך צריך סוג אחר של קורטיזון בהזרקה? או יותר חומר הרדמה?

התקווה היא הדבר החשוב ביותר, וצריך לשמור עליה, ומצד שני, אסור לתת לה להשתלט - אסור לחיות רק ב"תקווה" אלא כמו שכתבת - לחיות את החיים ה"רגילים" לצד הכאב.
אין לנו ברירה. אחרת, הדרך מובילה לדיכאון ולייאוש.

אני חושבת שכדאי להתייעץ שוב עם רופא הכאב, ולבחון אולי אפשר לשנות את המינונים של החומרים שהזריקו לך ואולי להחליף חומרים, כדי שיהיה אולי מועיל יותר.

ו.. אני לא זוכרת אם דיברנו על הידרותרפיה ועל רפואה משלימה. אולי כדאי לנסות דיקור?

 

[nady4u]

אני הייתי מנסה פעם נוספת

ואם זה לא עוזר אז להתייעץ אם הרופא.

האם אפשר לחיות לצד הכאב, אותי זה מתסכל כל פעם מחדש.
הכאב של צוואר תפוס וכתפיים דואבות מוציא ממני את כל האנרגיה.

אני רוצה לקום ללא כאב ולתכן דברים שאני אוהב
ולא לחשוב על בדיקות או איזה רופאים ללכת ואף לחפש שוב ושוב
באינטרנט על הסימפטומים שאני מרגיש.

היום בצהריים דמעות זלגו מעיניי לאחר קבלת טיפול פיזיותרפי.

 

[chen24]

מבינה לגמרי...

כוחות הנפש הדרושים כדי לחיות עם הכאב ולהמשיך לנסות למצוא לזה מרפא...זה פשוט לא נתפס כמה אנרגיות זה לוקח מבן אדם.
אני מגיל 17.5 (אני היום בת 33) חיה עם כאב שלא עוזב...שתמיד נמצא שם והתסכול הוא גדול. אצלי הדמעות כבר כמעט לא יורדות. הפכתי קהה לדברים מסויימים. עד שאני נשברת לפעמים ואז פשוט הייתי רוצה להעלם.
מאחלת גם לך בריאות וחיים ללא כאב.

 

[chen24]

תודה על ההתייחסות..

האמת שכבר למעלה משנה לא קבלתי טיפול במרפאת כאב. הייאוש השתלט עליי ופשוט הפסקתי לחפש.
אז בגלל שעברתי לגור במרכז ושוב נשבר לי מהכאב, שוב פניתי למרפאת כאב. הפעם באיכילוב.
מאודדדד קשה לחיות לצד הכאב. אני כאילו כמו כולם. אף אחד לא רואה את הכאב והעייפות. אני לא מראה סימנים של סבל על הפנים. התרגלתי. תרגול של שנים.
אז אני מסיחה את דעתי במהלך היום במשהו אחר ואז בלילה, בבית, העוצמות של הכאב בלתי נסבלות ואז אני בקושי מתפקדת. בלי הליריקה לא הייתי ישנה. איך פיתחתי יכולת לשרוד יום יום עם הכאב? לא ברור. כנראה מנגנון השרדות.
בקרוב יש לי פגישה עם הרופא. ביקורת. אני אשאל אותו באמת לגבי החומרים שהזריקו לי. אולי את צודקת. אולי זה ישפיע.
בעבר עשיתי הידרותרפיה ועוד כל מיני דברים ברפואה משלימה (כולל דיקור) ושום דבר לא עזר. לכל טיפול היה אפקט שונה אבל בסופו של יום ואחרי תקופה, לא היתה הקלה בכאב. משום מה הכאב שלי עמיד בפני כל דבר שניסיתי עד כה. ואני לא מצליחה להבין למה. מה עובר על הגוף שלי שהוא לא מאפשר למשהו לעזור. כביכול כל מה שעברתי (הניתוח וכד'), לא מצדיק שהכאב יהיה כל כך עמיד בפני טיפולים שונים. בתיאוריה, אם היה לחץ על עצבים, אז החומר שהוזרק לי היה אמור לעזור. אם זה לא לחץ על עצבים, אז מה זה?
(נאנחת)...אין ספק שהמצב הזה לימד אותי להעריך את החיים יותר.

 

[עוד יבואו ימים]

אגיב מחר... ברשותך.