fairy of love
New member
לא ידעתי למי עוד לפנות...
חברה שלי אמרה לי שיש לי התקפי חרדה. אז החלטתי להתייעץ איתכם. במשך שנה הייתי במערכת יחסים עם בחור אלים. כשפגשתי אותו עוד לא הבנתי כלום, לא ידעתי מי אני... הוא עשה לי שטיפת מוח, הוא שינה אותי מקצה לקצה, גרם לי להיות מה שהוא רצה שאני אהיה, חייתי בשקר, בפחד מתמיד ממנו, באשלייה.. כל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שטוב לי, ורק אחרי שנה הבנתי מה באמת עברתי. עברו כבר חודשיים מהפרידה. חשבתי שאני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה, אבל מהר מאוד התברר לי שזה רודף אותי, הפחד הזה.. אני כבר לא יכולה לסמוך על אף בנאדם, אני לא מאמינה לשום דבר, אני נבהלת מכל תנועה מהירה, אני נלחצת אפילו כשמישהו מתקרב אליי בפתאומיות, אני חושדת בכל אחד, מפחדת להפגע שוב, הדיכאון בא והולך, לפעמים נדמה לי שאני משתגעת.... כל הזמן בא לי לבכות, לפעמים אני פשוט יושבת בחדר ולא יכולה לחשוב על כלום. אני מפחדת להפתח לאנשים, מסתגרת בתוך עצמי, לא מספרת לאף אחד... יש לי סיוטים, ולפעמים אני מדמיינת שאני רואה אותו מרחוק ונבהלת וזה לא הוא... היו לי מחשבות על התאבדות כי זה לא עזב אותי, הייתי חותכת את עצמי רק כדי לראות שאני לא מפחדת מכאב, שהוא לא יכול לנצח אותי עם הכוח שלו, אבל הפסקתי עם זה. כל המחשבות האלה על המוות גררו אחריהן כל מיני מחשבות קיומיות על העולם, למה אנחנו פה, בשביל מה, האם יש בכלל מטרה לקיום שלנו? האם יש לי התקפי חרדה? תודה מראש.
חברה שלי אמרה לי שיש לי התקפי חרדה. אז החלטתי להתייעץ איתכם. במשך שנה הייתי במערכת יחסים עם בחור אלים. כשפגשתי אותו עוד לא הבנתי כלום, לא ידעתי מי אני... הוא עשה לי שטיפת מוח, הוא שינה אותי מקצה לקצה, גרם לי להיות מה שהוא רצה שאני אהיה, חייתי בשקר, בפחד מתמיד ממנו, באשלייה.. כל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שטוב לי, ורק אחרי שנה הבנתי מה באמת עברתי. עברו כבר חודשיים מהפרידה. חשבתי שאני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה, אבל מהר מאוד התברר לי שזה רודף אותי, הפחד הזה.. אני כבר לא יכולה לסמוך על אף בנאדם, אני לא מאמינה לשום דבר, אני נבהלת מכל תנועה מהירה, אני נלחצת אפילו כשמישהו מתקרב אליי בפתאומיות, אני חושדת בכל אחד, מפחדת להפגע שוב, הדיכאון בא והולך, לפעמים נדמה לי שאני משתגעת.... כל הזמן בא לי לבכות, לפעמים אני פשוט יושבת בחדר ולא יכולה לחשוב על כלום. אני מפחדת להפתח לאנשים, מסתגרת בתוך עצמי, לא מספרת לאף אחד... יש לי סיוטים, ולפעמים אני מדמיינת שאני רואה אותו מרחוק ונבהלת וזה לא הוא... היו לי מחשבות על התאבדות כי זה לא עזב אותי, הייתי חותכת את עצמי רק כדי לראות שאני לא מפחדת מכאב, שהוא לא יכול לנצח אותי עם הכוח שלו, אבל הפסקתי עם זה. כל המחשבות האלה על המוות גררו אחריהן כל מיני מחשבות קיומיות על העולם, למה אנחנו פה, בשביל מה, האם יש בכלל מטרה לקיום שלנו? האם יש לי התקפי חרדה? תודה מראש.