לא ידעתי למי עוד לפנות...

fairy of love

New member
לא ידעתי למי עוד לפנות...

חברה שלי אמרה לי שיש לי התקפי חרדה. אז החלטתי להתייעץ איתכם. במשך שנה הייתי במערכת יחסים עם בחור אלים. כשפגשתי אותו עוד לא הבנתי כלום, לא ידעתי מי אני... הוא עשה לי שטיפת מוח, הוא שינה אותי מקצה לקצה, גרם לי להיות מה שהוא רצה שאני אהיה, חייתי בשקר, בפחד מתמיד ממנו, באשלייה.. כל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שטוב לי, ורק אחרי שנה הבנתי מה באמת עברתי. עברו כבר חודשיים מהפרידה. חשבתי שאני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה, אבל מהר מאוד התברר לי שזה רודף אותי, הפחד הזה.. אני כבר לא יכולה לסמוך על אף בנאדם, אני לא מאמינה לשום דבר, אני נבהלת מכל תנועה מהירה, אני נלחצת אפילו כשמישהו מתקרב אליי בפתאומיות, אני חושדת בכל אחד, מפחדת להפגע שוב, הדיכאון בא והולך, לפעמים נדמה לי שאני משתגעת.... כל הזמן בא לי לבכות, לפעמים אני פשוט יושבת בחדר ולא יכולה לחשוב על כלום. אני מפחדת להפתח לאנשים, מסתגרת בתוך עצמי, לא מספרת לאף אחד... יש לי סיוטים, ולפעמים אני מדמיינת שאני רואה אותו מרחוק ונבהלת וזה לא הוא... היו לי מחשבות על התאבדות כי זה לא עזב אותי, הייתי חותכת את עצמי רק כדי לראות שאני לא מפחדת מכאב, שהוא לא יכול לנצח אותי עם הכוח שלו, אבל הפסקתי עם זה. כל המחשבות האלה על המוות גררו אחריהן כל מיני מחשבות קיומיות על העולם, למה אנחנו פה, בשביל מה, האם יש בכלל מטרה לקיום שלנו? האם יש לי התקפי חרדה? תודה מראש.
 
נדמה לי שזה יותר מזה

כל מה שאומר רחוק מלהיות מקצועי, אלא דעתי האישית והלא מבוססת בלבד. נראה לי שמה שיש לך זה תגובה לטראומה ולהתעללות שעברת, ולא חרדה כלשהי. אנחנו לא מדברים פה על איזה פגיעה בילדות ברחוקה שמשפיעה עד היום, אלא על משהו שעברת ממש עכשיו. ודאי שהגוף לאחר פגיעה שכזו, מאדם שאמור להיות קרוב, באופן אוטומטי ייסגר ולא יתן לאחרים להתקרב, כדי למנוע שזה יקרה שוב. הטראומה וההתעללות הם כנראה הגורם הראשוני לדיכאון ולחרדות, וכשתטפלי בהן, ושוב לדעתי הלא מקצועית, בעזרת פסיכולוג או פסיכיאטר, אם הטיפול יצליח, יחד עם ההתגברות יעלמו או יפחתו בהרבה הדיכאון והחרדה. בכל מקרה, לדעתי את צריכה הרבה יותר מעזרה אנונימית באינטרנט, את צריכה טיפול אישי ומקצועי יותר. התמיכה באינטרנט יכולה לבוא יחד עם זה. בהצלחה לך ושיהיה רק טוב.
 

fairy of love

New member
תודה רבה לך על התמיכה,

אבל יש לי רתיעה מפסיכולוגים, ציינתי שקשה לי לסמוך על אנשים וזה כולל פסיכולוג שאני לא מכירה בכלל... אני יודעת שזה משהו שאני צריכה לפתור לבד, להבין לבד... לכן פניתי לפה כדי אולי למצוא פה הגדרה למה שיש לי, ובכך גם את הטיפול... תודה בכל אופן...
 
אני פסיכולוגית ובכל זאת... ../images/Emo4.gif

רןצה לומר לך משהו, בעצם כמה דברים: א. טוב שיצאת מהקשר הזה. אף אחד, אבל אף אחד, לא צריך להסכים שיכו אותו. ב. את פוחדת להפגע שוב, זה מובן. אולי זה משקף משהו מבהיל שנשאר בך אחרי ההתנסות הכואבת עם הבחור ואולי זה לא חשש שהעולם מורכב מבחורים כמוהו שאי אפשר לתת בהם אמון כמו החשש מעצמך, מכך שנתת למצב כזה לקרות לך. שכופפת את האשיות שלך בפניו ונתת לו להכתיב לך מי את. זו חוויה מפחידה באמת. ג. כתבת שדיבורים לא יעזרו ושאת לא נותנת אמון באיש, אבל בתגובה שלך ל northstar הצעת לו לעשות בדיוק את זה... אולי בכל זאת לא אבדת אמון לגמרי. דיבורים לא עוזרים- מה כן עוזר? מכות? חתכים? לא מדובר בדיבור לשם דיבור אלא באפשרות להסתכל פנימה, להתבונן, ללמוד, להפיק לקחים, לפרוק את הכאב, להחלים. ובעיקר- ליצור קשר, עם האחר (כן, פסיכולוג,למה לא?) ובעיקר, עם עצמך. ד. אני חושבת על זה שאחרי שנפרדת מבחור אלים, פגעת בעצמך, דרך החתכים. כאילו את מרגישה שמגיע לך לכאוב, מגיע לך עונש. ה. יש בך המון כח- הצלחת לעזוב אותו ולהפסיק לחתוך ולא להתאבד ולפנות אלינו בפורום. זה המון. באמת הרבה. ו. ואחרון- וכנראה שלא סתם זה מובא כאן כאחרון- השאלה שלך האם מה שאת סובלת ממנו מוגדר כהפרעת חרדה. זה באמת משנה לך fairy? מה שעולה מההודעה שלך זה בעיקר מצוקה ובדידות ולזה אני והאחרים הגיבו. עשית צעד ענק שעזבת אותו. תמשיכי הלאה. תבררי מה גרם לך להכנס לקשר כזה והדרך לברר זאת זה בשיחות עם עו"ס או פסיכולוג. מה לעשות...זו הדרך. בהצלחה
 

fairy of love

New member
תודה על הכל...

את באמת צודקת ב100%... תאמיני לי שחשבתי על זה כל כך הרבה, ניתחתי את הנושא מכל הכיוונים, אני יודעת ששום פסיכולוג לא יעזור לי פה. הבעיה הרבה יותר עמוקה ממה שאפשר לתאר... תודה לכולם על כל התמיכה והעזרה! אתם באמת נפלאים.... בתקווה לעתיד טוב יותר, fairy
 

ניאו30

New member
הייי לך...

אפשר מאוד להבין ולהזדהות עם חוסר האמון באנשים, בייחוד אחרי מה שעברת.מכל מה שהוא עשה,ואני כמובן לא יודע באילו דברים מדובר,אני חושב שזה הדבר שהכי קשה לעיכול,הכי קשה להתמודד איתו-שכבר אי אפשר לבטוח באנשים יותר.אנשים לא מבינים איך הם משאירים טראומות לאחרים לכל החיים,איך הסיוטים תמיד חוזרים.אני מכיר את זה טוב באופן אישי,למרות שמדובר בדברים אחרים ממה שאת כתבת עליהם. אז קודם כל,עשית טוב(לדעתי) שברחת מהקשר הזה-בקשר חברי אמורים להיות אמיתיים זה עם זה,ואם הוא גרם לך אחרת,כנראה שזה לא נועד להיות קשר מלכתחילה. ועוד משהו שלמדתי לגביי עצמי,אחרי הרבה זמן שלא שיתפתי אחרים בבעיות שלי,הרבה זמן שלא הוצאתי החוצה את מה שאני באמת מרגיש בפנים-שכדאי לפעמים לדבר עם ידיד או ידידה שלך,שיהיו לך ככתף תומכת,ולא נראה לי צריך להתבייש שבוכים,נהפוך הוא-זה רק מראה שיש לך רגשות משלך,ולא צריך לעבור בשתיקה על דברים כאלה שעושים לך,כך שלבכות זה הרבה פעמים עוזר(לי לפחות),זה מנקה את הלב מכל מה שנצבר בפנים,לא מעלים אבל לפחות מקל על המצב לדעתי. בקשר להתקף או לא התקף,אני בטח לא הסמכות לדבר בעניין,למרות שחרדות הם חלק ניכר מחיי כבר זמן רב מאוד.תקחי את דבריי בערבון מוגבל,כי לי יש רתיעה אישית כזו מפסיכולוגים(ובאיזשהו אופן-גם זה קשור לבעית אמון שיש לי עם אנשים והצורך באמון מוחלט כדי להיפתח כפי שצריך כדי שזה יהיה אפקטיבי,כי אחרת זה סתם דיבורים לצורך דיבורים...אבל את כמובן לא חייבת לקבל את דעתי...זו רק דעתי האישית),אבל בטח לא כולם צריכים להיות ככה,אז אני לא חושב שפסיכולוגים יכולים לפתור כל בעיה שיש,אני חושב תמיד במקרים כאלו שאולי הפתרון הוא פשוט למצוא משהו להאחז בו ובעזרתו לעלות בחזרה למעלה,להתגבר על החשש.אני מדבר על ידידים אנושיים(אולי במקרה שלך עדיף חברה חדשה ולא חבר,שכפי שהבנתי אולי יחזיר לך את כל סיוטי העבר מחדש) ,אבל לא רק,אפשר למצוא דברים קטנים לעשות עם עצמנו,שיקלו על המחשבות,שימתנו את החרדה. אולי יוגה,אולי מדיטציה,אולי מוזיקה(אצלי זה ככה),אולי להתחיל ללמוד משהו,אולי להצטרף לאיזה חוג או אולי להתנדב לפעילות למען הקהילה,למען אחרים ,כי לפעמים שמסיחים את הדעת מ"אני"(ואני לחלוטין לא מתכוון לאנוכיות או משהו דומה...) ומתרכזים ב"אחרים" זה עוזר להתגבר על החרדות והחששות מאנשים,שגם לי יש כל הזמן וזה לפעמים מקל על ההתמודדות. אני שמח שעזבת את רעיון ההתאבדות,לפעמים לא רואים זאת כשאתה נמצא שם עמוק בתך הבור,אבל אין בכך שום פתרון ושום מענה לכאב(כי פשוט אחרי אין כלום,לא מרגישים כלום,רק ריק אינסופי.). אני חושב שבמקרים כאלו לא צריך להסתכל רחוק מדיי אלא לקחת כל יום כפשוטו,לקבוע לך אולי מטרות קטנות בחיים,שלאט לאט,אחרי הרבה זמן,אחרי הרבה "דם,יזע ודמעות...",יביא אותך אולי,כך אני מקווה,אל חוף המבטחים שלדעתי יהיה כאשר תמצאי אהבה חדשה,ותנסי עד כמה שאפשר להשאיר את הסיוטים מאחור. ובקשר לשאלת המטרה של קיומנו,גם אני הרבה פעמים חושב על כך,על המשמעות של חיינו מעבר ליומיום,מבטיח לשתף אותך ואת אחרים כאשר אמצא זאת... כנראה שזו בדיוק המשמעות-לא המציאה שלה אלא הדרך להגיע לשם,החיפוש אחריה.....אם את מבינה למה אני מתכוון... אז לא עניתי לך בקשר להתקף או לא התקף,אבל פשוט הרגשתי צורך עמוק להזדהות עם הכאב הרב ששומעים מלבך,ואני יודע שהרבה פעמים אין די במילים(מנסיון...),אבל כמו שאומרים זה מה שיש... שיהיה לך המשך יום טוב,רגוע שקט ושלו. נ.ב. אם לא ציינתי זאת מקודם-את לא משוגעת,נהפוך הוא...(ואולי אף הוא זה המשוגע,למרות שאני לא רוצה סתם לדבר בלי לדעת מה בדיוק קרה בינכם...)
 

fairy of love

New member
שלום...

קודם כל תודה על התמיכה. בקשר לפסיכולוגים- אני מרגישה בדיוק כמוך... אמרת שכדאי להתרכז בדברים אחרים, ניסיתי, הבנתי שזה רק בריחה, הדחקה של הרגשות שלי... הכל עולה בחזרה ולא משנה כמה שאני אנסה לשכוח מזה או לא לחשוב על זה... יש לי חברים שיודעים את הסיפור בכלליות, אבל אני לא מאמינה שהם יוכלו לעזור לי איכשהו אם ידעו יותר ממה שהם יודעים. תודה לך על הכל...
 

subtitles

New member
יקירתי ../images/Emo140.gif ../images/Emo142.gif

דבר ראשון אני מאוד מאוד שמחה שכתבת כאן.. כי מהכתוב נראה שבאמת נורא קשה לך ואת זקוקה לעזרה
אומנם אינני מוסמכת בעניין, אך אומר לך את דעתי. אני חושבת שאלו לא סממנים של חרדה (שאינה הגיונית, אם אני לא טועה) אלא באמת תגובה לטראומה שעברת.. הגיוני מאוד(!!) שכך תגיבי! שנה זוהי תקופה ארוכה! ומשנה שבה עברת את מה שעברת לוקח זמן להחלים. הן לגוף והן לנפש.. בוודאי שתפחדי ובוודאי שתחשבי להמנע מקשרים.. תביני שזה הגיוני! לדעתי את צריכה לדבר.. להוציא את הטראומה החוצה בשביל להתנתק ממנה בסופו של דבר. אני מקווה מאוד שתביני שבאמת "נפלת" על בחור אחד שלא מנתהג כשורה מתוך בליוני אנשים כל כך טובים שרוצים לעזור, לתרום ולאהוב! אני בטוחה שקשה לך לקבל את זה כרגע.. אך תנסי לזכור זאת, ואולי זה יעזור לבטחון שלך בבני האדם לחזור לאט לאט. אני גם רוצה לציין שאני מאוווד גאה בך על שהצלחת לעזוב אותו! מה שבוודאי היה מאוד קשה.. ועל שהפסקת לחתוך!
אני אשמח אם תמשיכי לכתוב כאן - אני באמת חושבת שזה יכול לעזור לך
 

fairy of love

New member
תודה לך...

מה שכתבת נשמע מאוד הגיוני בעייני אך עם זאת גם לא מציאותי לגביי.. לדבר על מה שקרה לי לא עוזר לי להתמודד עם זה, כי יש פה משהו עמוק יותר, משהו שאני חייבת להבין... ברור שיש עוד מיליון אנשים שלא יתנהגו כמוהו, אבל כל בנאדם שמנסה להתקרב אליי, אני נלחצת, אני בטוחה ב100% שבסוף אני אפגע כמו פעם, אני מחפשת קווי דימיון בין אנשים שקרובים אליי לבין אותו בנאדם שפגע בי רק כדי להוכיח לעצמי שאני צודקת, שאסור לי להאמין לאף אחד. אני יודעת שאני לא אוכל להתמודד עם פגיעה נוספת, אני יודעת שאני אקרוס בסוף. אני כל כך נלחצת מהמחשבה הזאת, אני מדמיינת את עצמי מתה אחרי התאבדות, אני רואה דם, לחץ... תודה בכל מקרה על התמיכה... לפחות אני יודעת שזה לא התקף חרדה...
 

subtitles

New member
הבנתי.. ../images/Emo142.gif

זה בהחלט נשמע כמו משהו עמוק יותר.. שבניגוד למה שאמרת, לדעתי זה לא משהו שיהיה לך קל לפתור לבד. יכול להיות שהזמן יעזור וירפא.. אבל אני לא כל כך בטוחה. את סבורה כי דיבורים לא יעזרו.. האם ניסית? אני יודעת שכרגע קשה לך מאוד לסמוך על אדם לכשהו.. אך האם היית בפגישה כלשהי אצל פסיכיאטר או פסיכולוג? את לא צריכה ללכת לסתם פסיכולוג שתמצאי.. את יכולה לבקש המלצות וכך תמצאי פסיכולוג מוסמך ומוכר.. האם יש סיכוי שזה יעזור לך? באמת קשה להפתח אחרי שעוברים דברים כאלו בחיים.. אך אם לא ניסית, אני באמת חושבת שכדאי לך לנסות.. להתחיל תהליך.. את לא אמורה ישר בפגישה הראשונה לספר לו את כל קורות חייך.. את תדברי איתו בצורה מינימלית תחילה.. אך אח"כ יתכן שתוכלי להפתח ולבטוח בו וזה יעזור לך מאוד! לא שווה לך לנסות..? למרות הכאב ההתחלתי, יש סיכוי שזה יפתור את בעיותיך יקירה..
 

fairy of love

New member
כפי שרשמתי קודם,

פסיכולוג לא בא בחשבון. אני לא יכולה לסמוך על בנאדם זר... חוסר האמון הזה לא עובר עם הזמן. אני מכירה את עצמי ויודעת שזה לא יעזור. ניסיתי לדבר עם חברים שלי שיודעים מה קרה על פני השטח... אבל אני יודעת שהם בחיים לא יבינו... לפעמים הם פשוט מקשיבים כי אני צריכה לשפוך הכל החוצה, אבל מעשית זה לא עוזר לי.... הבעיה לא תיפתר ע"י דיבורים...
 

subtitles

New member
אוקי.. ../images/Emo142.gif

תראי, דבר נוסף שאני יכולה לחשוב עליו זה כדורים... האם ניסית או חשב על התחום הזה
 

fairy of love

New member
איזה כדורים?

אני אפילו לא יודעת מה יש לי... על איזה כדורים מדובר בדיוק?
 

subtitles

New member
לא.. ../images/Emo142.gif

תראי ממ אני מתנצלת אולי לא הייתי צריכה להעלות את הנושא הזה.. אני פשוט לא יודעת איך ניתן לעזור לך, ללא טיפול.. מה את מציעה.?
 

subtitles

New member
לא להתייאש! ../images/Emo142.gif

מה קורה עם המשפחה שלך..? הם מודעים למצב?
 

fairy of love

New member
לא

המשפחה שלי לא מודעים למצב וטוב שכך... אני לא רוצה להכביד עליהם, גם ככה קשה להם. אני מעדיפה שיחשבו שהיה לי טוב בשנה הזאת, לא רוצה שיתייסרו על כך שסבלתי. חוצמזה אני מפחדת שהם יכריחו אותי לעשות דברים שאני לא רוצה... אני רק אכנס מזה לדיכאון.... אני לא מתכוונת לספר להם.
 

nothstar001

New member
חוסר אמון בזרים

אני באמת ממליץ שתפני לגורם אפילו בעילום שם רק ליעוץ ראשוני לי זה די הרס את החיים שלא פניתי בגיל מוקדם יותר תפעלי , תתייעצי עם גורם כלשהו אמנם זה קשה גם לי זה היה קשה ועדיין קשה לפנות לאנשים זרים ולשוחח איתם על בעיותי אבל עדיף שתרדי לשורש העניין בקצב שלך כמובן אם זה מפריע לך בתפקוד, אל תתני לזה להיגרר ולהחמיר
 

fairy of love

New member
תודה על העצה...

אני לא חושבת שלדבר על הבעייה יעזור לי... אפילו אם אני אנסה לתאר את כל ההרגשות שלי, אני יודעת שאני לא אצליח... יש דברים שאי אפשר להסביר במילים. תודה בכל אופן, אני אשקול את עצתך...
 

bilitis

New member
עשית מהלך שהציל את חייך../images/Emo140.gif

מרגש לקרוא את המסר הכואב! עשית מהלך אדיר כשנפרדת מהאדם הלא נכון אין בתבל איש הרשאי לפגוע בך,אפילו לא "בשם האהבה" את במצוקה רגשית,ואיך לא! אך את תגלי כמה כח יש בך! המבחן האמיתי יתרחש כשהברנש,יבקש לחזור,ויעטוף אותך במילים נוטפי צוף. האמיני לי ,הם תמיד חוזרים..... את תתאוששי,תמצאי אושר באהבה חדשה,ותמיד נהיה פה בשבילך. רק האמיני בעצמך
 
למעלה