wildflower**
New member
לא ידעתי שאהבה ראשונה יכולה ....
הנה הסיפור של האהבה הראשונה שלי...ובבקשה..אם תוכלו להביע דיעה.. אני בת 16 וחצי..... ופגשת את הבחור ההוא בתחילת השנה שעברה..כשהייתי בכיתה י´.... אני אחת שלא אכפת לה להתחיל עם בנים,באמת שלא. ראיתי אותו....ולא נדלקתי..כי האמת שמבחינה חיצונית.. הוא לא משהו..אבל ברגע שהתחלתי להכיר את הפנימיות שלו.חבל"ז... אז ככה... בשני החודשים הראשונים-זה היה הדבר הכי אמיתי שלנו..הוא תחיל להתאהב בי{כך לפחות הוא טען..}ואני התחלתי להתאהב בו. בסוף אוקטובר הייתי צריכה לטוס...היום של הטיסה היה היום הכי נהדר שלי...הוא חיבק אותי..ואז גם הייתה הנשיקה הראושנה שלי. ואז גם החלטנו להיות חברים. אחרי שחזרתי המטיסה התברר שהאקסית שלו חזרה ואמרה שהיא עדיין אוהבת אותו. בסדר.....לקחנו פסק זמן.עד שהוא הבין שהוא אוהב אותי.. אבל לא היינו חבירם. אף פעם לא ידעתי את הסיבה למה לא היינו חברים....התנהגנו כמו חברים..אבל לא היה לנו את "התוית" הזאת. ככה זה נמשך כמה חודשים...עד שגיליתי שהוא לא יוצא "רק" אתי.אלא עם עוד בנות..התעצבנתי ורבתי איתו. לא ידברנו חודש...והתחתלתי כבר להתגבר עליו..עד שהוא חזר...ו...אמר שהוא מתגעגע אליי... ותאמינו לי שהוא לא צחק.הוא באמת התגעגע אליי.. אבל לא עשינו עם זה כלום! עשינו דבירם,כן,אבל לא היינו חבירם. ואני עידין הייתי מאוהבת בו... -אחרי כמה שובעות הוא הסביר לי את המצב: הוא בא ממשפחה הרוסה עם המון ביעות..מה שיצר אלו בעיה להרגיש אהבה למשהו...או להתחייב.והוא לאצחק עליי.כי ביררתי את זה באמת.... ככה..העברנו שנה..עד שהחלטתי שאני עוזבת את הב"ס...והוא נתקף בהסטריה ולא נתן לי לעזוב..הוא אמר לי דברים יפים..דברים שלאהבה....ואני נשביתי בקסמו..הוא נתן לי להאמין שאולי מתישהו..יהיה בינינו משהו.... וחיכיתי.... והא באמת שינה את התנהגותו..נעשה טוב יותר..נעים יותר...אוהב יותר.. עד שבסוף השנה.. הוא לקח אותי לשיחה....בה הוא בכה.....וגם אני בכיתי. הוא אמר לי שאני צריכהלהמשיך בחייםש לי כי הוא לא יודע כמה זמן ייקח לו להתגבר על החוסר רגש שלו..... הוא התחנן שנשאר ידידים.... ואני...... אני לא יודעת מה לעשות.....אני אוהבת אותו..אהב המטורפת..והוא כנראה שלא. כששאלתי לעצות..חלק אמרו לי שהוא אוהב אותי אך פשוט לא מודע לזה..או רק מפחד..מאהבה. וחלק..אמרו לישהוא שיחק בי...{אבל אני יודעת שלא]ואומרים לישהוא לא אוהב אותי אלא רק בתור ידידה. -אני והבחור הזה היינו הידידים הכי טובים..אני יודעת הול על החיים שלו..והכל על מה שעבר עליו....אני יודעת שוהא לא שיחק הבי..ואני יודעת..ש..מתישהו הוא הרגיש רגש אהבהאליי.. -כרגע בחופש הגדון..הוא התקשר אליי פעם אחת ודיברנו 4 שעות.... ויותר הוא לא התקשר...וגם אני לא.כנראה שאני מפחדת. והשאלה שלי היא: 1.אתם חושבים שהוא אוהב אותי..ושכדאי לי לחכות?או לעבור הלאה..כמה זה קשה... 2.האם להשאר ידידה שלו?הרי זה קשה כל כך.... בר
הנה הסיפור של האהבה הראשונה שלי...ובבקשה..אם תוכלו להביע דיעה.. אני בת 16 וחצי..... ופגשת את הבחור ההוא בתחילת השנה שעברה..כשהייתי בכיתה י´.... אני אחת שלא אכפת לה להתחיל עם בנים,באמת שלא. ראיתי אותו....ולא נדלקתי..כי האמת שמבחינה חיצונית.. הוא לא משהו..אבל ברגע שהתחלתי להכיר את הפנימיות שלו.חבל"ז... אז ככה... בשני החודשים הראשונים-זה היה הדבר הכי אמיתי שלנו..הוא תחיל להתאהב בי{כך לפחות הוא טען..}ואני התחלתי להתאהב בו. בסוף אוקטובר הייתי צריכה לטוס...היום של הטיסה היה היום הכי נהדר שלי...הוא חיבק אותי..ואז גם הייתה הנשיקה הראושנה שלי. ואז גם החלטנו להיות חברים. אחרי שחזרתי המטיסה התברר שהאקסית שלו חזרה ואמרה שהיא עדיין אוהבת אותו. בסדר.....לקחנו פסק זמן.עד שהוא הבין שהוא אוהב אותי.. אבל לא היינו חבירם. אף פעם לא ידעתי את הסיבה למה לא היינו חברים....התנהגנו כמו חברים..אבל לא היה לנו את "התוית" הזאת. ככה זה נמשך כמה חודשים...עד שגיליתי שהוא לא יוצא "רק" אתי.אלא עם עוד בנות..התעצבנתי ורבתי איתו. לא ידברנו חודש...והתחתלתי כבר להתגבר עליו..עד שהוא חזר...ו...אמר שהוא מתגעגע אליי... ותאמינו לי שהוא לא צחק.הוא באמת התגעגע אליי.. אבל לא עשינו עם זה כלום! עשינו דבירם,כן,אבל לא היינו חבירם. ואני עידין הייתי מאוהבת בו... -אחרי כמה שובעות הוא הסביר לי את המצב: הוא בא ממשפחה הרוסה עם המון ביעות..מה שיצר אלו בעיה להרגיש אהבה למשהו...או להתחייב.והוא לאצחק עליי.כי ביררתי את זה באמת.... ככה..העברנו שנה..עד שהחלטתי שאני עוזבת את הב"ס...והוא נתקף בהסטריה ולא נתן לי לעזוב..הוא אמר לי דברים יפים..דברים שלאהבה....ואני נשביתי בקסמו..הוא נתן לי להאמין שאולי מתישהו..יהיה בינינו משהו.... וחיכיתי.... והא באמת שינה את התנהגותו..נעשה טוב יותר..נעים יותר...אוהב יותר.. עד שבסוף השנה.. הוא לקח אותי לשיחה....בה הוא בכה.....וגם אני בכיתי. הוא אמר לי שאני צריכהלהמשיך בחייםש לי כי הוא לא יודע כמה זמן ייקח לו להתגבר על החוסר רגש שלו..... הוא התחנן שנשאר ידידים.... ואני...... אני לא יודעת מה לעשות.....אני אוהבת אותו..אהב המטורפת..והוא כנראה שלא. כששאלתי לעצות..חלק אמרו לי שהוא אוהב אותי אך פשוט לא מודע לזה..או רק מפחד..מאהבה. וחלק..אמרו לישהוא שיחק בי...{אבל אני יודעת שלא]ואומרים לישהוא לא אוהב אותי אלא רק בתור ידידה. -אני והבחור הזה היינו הידידים הכי טובים..אני יודעת הול על החיים שלו..והכל על מה שעבר עליו....אני יודעת שוהא לא שיחק הבי..ואני יודעת..ש..מתישהו הוא הרגיש רגש אהבהאליי.. -כרגע בחופש הגדון..הוא התקשר אליי פעם אחת ודיברנו 4 שעות.... ויותר הוא לא התקשר...וגם אני לא.כנראה שאני מפחדת. והשאלה שלי היא: 1.אתם חושבים שהוא אוהב אותי..ושכדאי לי לחכות?או לעבור הלאה..כמה זה קשה... 2.האם להשאר ידידה שלו?הרי זה קשה כל כך.... בר